הסדר טיעון: תיקון 113 לחוק העונשין

בית המשפט העליון כב' השופט ג'ובראן, סבור היה כי אין מקום להדרש למתחמים בסיטואציה כגון דא, אם כי בית המשפט המחוזי היה פסול מלעשות כן  וזאת נוכח קיומה של פסיקה אחרת המכירה במהלך שכזה (ובשים לב לכך שהעונש שנגזר לא היה גבוה מ 40 חודשים):  "בפסיקת בית משפט זה אין לעת הזו הסכמה כללית באשר לאופן בו יש להתייחס לקביעת מיתחם הענישה, אם בכלל, בגזירת עונשו של נאשם בהתקיים ענישה מוסכמת או טווח ענישה מוסכם במסגרת הסדר טיעון. תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113), אשר נועד להסדיר את תהליך הבניית שיקול הדעת בענישה, אינו כולל הוראה מפורשת באשר לקביעת מיתחם הענישה במקרים של הרשעה וגזירת עונש במסגרת הסדר טיעון. השיקולים העומדים בבסיסם של הסדרי טיעון, ובין היתר אלה שנוגעים לקושי ראייתי בתיק או לקשיים הכרוכים בניהול המשפט בעיניינו של הנאשם, אינם זהים לאלה שנכללו בתיקון 113. לכן, יש הגורסים כי אין זה ראוי להחיל את השיקולים הקבועים בתיקון 113 במקרים של הסדרי טיעון ...בהתאם לכך, כאשר הסדר טיעון מבטא הסכמה ביחס לעונש עצמו, מבלי להתייחס למיתחם הענישה הראוי, ייתכן שבית המשפט, בבואו לבחון את הסדר הטיעון, לא יידרש לקביעת מיתחם הענישה באותו מקרה, אלא יבחן האם העונש עליו הוסכם בהסדר משקף כראוי את כלל שקולי הענישה בסוג העבירות שבוצעו. מנגד, יש שסבורים כי הסדרי טיעון אינם מתקיימים בחלל ריק, ובעת בחינת סבירות הסדר הטיעון, נידרש בית המשפט לבדיקה באשר למידה בה העונש המוסכם משקף כראוי את מדיניות הענישה הנוהגת (השיקולים שנקבעו בתיקון 113) יחד עם השיקולים לגיבוש הסדר הטיעון .. נראה שטרם נקבעה הלכה מחייבת בנידון". כאמור, ובענווה, דעת מותב זה, הינה כפי דעתו של כב' השופט ג'ובראן וכפי הדיעה שהובעה בע"פ 512/13 פלוני נגד מדינת ישראל שם נכתב כי מיתחם ענישה משקף קביעה נורמאטיבית של בית המשפט בעוד טווח ענישה משקלל כוח המיקוח של הצדדים הכולל בין היתר אינטרסים שונים העומדים בבסיס קיומם של הסדרי טיעון הגם שאינם רלוואנטיים בקביעת מיתחם עונש הולם.

...

ר' גם דברי בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 5953-03-09, אבו לשין נ' מדינת ישראל לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא.

בהתאם לפסיקה המנחה הקובעת כי את עבירות הכניסה לישראל יש לבחון גם בשים לב למצב הביטחוני השורר באותה עת, סבורני כי יש בנתון זה כדי להחמיר עם הנאשם, אם כי במידה פחותה מזו שנקטו בתי-המשפט לפני כשנה, כאשר אירוע דקירה אחד רדף את משנהו.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: א) תשעה חודשים מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו, 21.8.16; ב) מורה על הפעלת מאסר מותנה בן חמישה חודשים מת"פ 464-10-13 כך שחודשיים ממנו יהיו במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף א' לעיל והיתרה בחופף.

לא מצאתי ממש בטענת המערער לענין היחס בין הסדר הטיעון לתיקון 113 לחוק העונשין.

...

השופט י' עמית: אני מסכים למסקנתו של חברי, השופט מ' מזוז, כי דין הערעור להידחות, ומצטרף להערתו של חברי, השופט צ' זילברטל.

מקובלת עלי טענת המדינה בהקשר זה, כי התנגדותה להצגת חלקים מחומר הראיות נובעת מחשש ליצירת תמונה מעוותת וחלקית שאינה מתיישבת עם מלוא חומר הראיות.

סוף דבר שאני מצטרף לחברי כי דין הערעור להידחות.

תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113), אשר נועד להסדיר את תהליך הבניית שיקול הדעת בענישה, אינו כולל הוראה מפורשת באשר לקביעת מיתחם הענישה במקרים של הרשעה וגזירת עונש במסגרת הסדר טיעון.

...

באשר לטענת המערער כלפי חומרת העונש שנגזר עליו, דינה להידחות.

מדובר בסכומים עצומים, ועל-אף שבית משפט קמא התחשב בנתון זה במסגרת השיקולים לקולת העונש, סבורני כי, נוכח היקפו הגדול במיוחד של חילוט, ניתן להעניק ביטוי משמעותי יותר לשיקול זה. יתר על כן, במסגרת סכום הקנס ניתן לתת ביטוי לעובדה שהמערער לא הבריח את הנכסים ולא ביצע פעולות על-מנת להסתיר את קיומם במטרה להימלט מאימת הדין ומסכנת החילוט.

סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו כך שסכום הקנס שהוטל על המערער יעמוד על 10,000 ש"ח, או חודש מאסר חלף אי-תשלום הקנס.

תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 אשר נועד להסדיר את תהליך הבניית שיקול הדעת בענישה, אינו כולל הוראה מפורשת באשר לקביעת מיתחם הענישה במקרים של הרשעה וגזירת עונש במסגרת הסדר טיעון.

...

נוכח כל האמור לעיל, ולאחר שאני שוקל את מכלול הנסיבות לחומרה ולקולה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: ששה חודשי מאסר בפועל, מהם ארבעה חודשים ירוצו בחופף למאסר אותו מרצה הנאשם עתה, במסגרת ת"פ (של' אשקלון) 49999-06-16 וע"פ 65209-05-17, וחודשיים יהיו במצטבר למאסר שמרצה הנאשם.

בית המשפט העליון כב' השופט ג'ובראן, סבור היה כי אין מקום להדרש למתחמים בסיטואציה כגון דא אם כי לא טען כי בית המשפט המחוזי היה פסול מלעשות כן וזאת נוכח קיומה של פסיקה אחרת המכירה במהלך שכזה (ובשים לב לכך שהעונש שנגזר לא היה גבוה מ 40 חודשים): "בפסיקת בית משפט זה אין לעת הזו הסכמה כללית באשר לאופן בו יש להתייחס לקביעת מיתחם הענישה, אם בכלל, בגזירת עונשו של נאשם בהתקיים ענישה מוסכמת או טווח ענישה מוסכם במסגרת הסדר טיעון. תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113), אשר נועד להסדיר את תהליך הבניית שיקול הדעת בענישה, אינו כולל הוראה מפורשת באשר לקביעת מיתחם הענישה במקרים של הרשעה וגזירת עונש במסגרת הסדר טיעון. השיקולים העומדים בבסיסם של הסדרי טיעון, ובין היתר אלה שנוגעים לקושי ראייתי בתיק או לקשיים הכרוכים בניהול המשפט בעיניינו של הנאשם, אינם זהים לאלה שנכללו בתיקון 113. לכן, יש הגורסים כי אין זה ראוי להחיל את השיקולים הקבועים בתיקון 113 במקרים של הסדרי טיעון ...בהתאם לכך, כאשר הסדר טיעון מבטא הסכמה ביחס לעונש עצמו, מבלי להתייחס למיתחם הענישה הראוי, ייתכן שבית המשפט, בבואו לבחון את הסדר הטיעון, לא יידרש לקביעת מיתחם הענישה באותו מקרה, אלא יבחן האם העונש עליו הוסכם בהסדר משקף כראוי את כלל שקולי הענישה בסוג העבירות שבוצעו.

...

יישום האמור לעיל, הביאני לכלל מסקנה כי אין לומר שהטווח העונשי שהוצג לבית המשפט הנו בלתי סביר בנסיבות העניין.

בית המשפט קיבל לרשותו את כל הודעותיו של הנאשם במשטרה, לרבות עימותים שזה ערך עם מי מהמעורבים ואכן, כבסיס לגזר הדין בית המשפט מוכן להניח לטובת הנאשם, כי סבור היה שמדובר בגנב ופעל תחת הלך רוח זה. ודוק, בחינת חומרת מעשיו של הנאשם ומידת הפגיעה בערכים המוגנים, אפילו תעשה תחת אותה פריזמה, עדיין תוביל למסקנה כי מעשיו של הנאשם חמורים הם, מגלמים בתוכם פגיעה משמעותית בערכים המוגנים ומחייבים ענישה הולמת.

סוף דבר, המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשים מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו, 29.5.16 5 חודשים מאסר על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון.