הסדר טיעון: הרשעה בעבירות חבלה חמורה

הנאשם הודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירה של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

...

שירות המבחן עמד על יחסו של לעבירות, וציין כי הנאשם קיבל אחריות מסוימת על ביצוע העבירה, והביע בסופו של דבר, חרטה וצער.

מסקנה זו מתחזקת לנוכח הודאתו ולנוכח הפסקת שימוש בחומרים אסורים, כפי שהדבר הוכח בבדיקות שערך שירות המבחן.

סוף דבר בהתחשב בכל האמור באשר למתחם העונש ההולם, בחומרת העבירות וכל הנדרש בפרק זה, ותוך התחשבות בשיקולי הענישה השונים, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

ת"פ (מח' ב"ש) 5259-03-20 מדינת ישראל נ' פהאד אבו פריח (28.11.2021) - נאשמים הורשעו על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: נאשם 1 הורשע בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין ונאשם 2 הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) יחד עם סעיף 380 לחוק העונשין.

...

בהקשר זה, ראו דברי כב' השופט סולברג בע"פ 167/13 אבו זאייד נ' מדינת ישראל (14.8.2013): "פגיעה קשה ומתמדת בתחושת הביטחון ושלום הציבור של אזרחי מדינת ישראל מחייבת הטלת עונשים ממשיים, על מנת להרתיע מפני ביצוע עבירות שכאלה בעתיד, ובכלל זה, עונשי מאסר בפועל אשר יהא בהם כדי לבטא את החומרה שבתופעת האלימות, ואת הסלידה מן המעשים. מבלי להקל ראש בשיקולי השיקום בעניין דנן, מצאנו כי ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. למרבה הצער, עבירות אלימות בהן מעורבים צעירים, ולא פעם צעירים ללא עבר פלילי, הפכו למעשה של יום ביומו. בתי המשפט מצוּוים לתרום את תרומתם לעקירת נגע האלימות בדרך של ענישה מרתיעה". דברי כב' השופט י' דנציגר בע"פ 7475/14 מהדי נ' מדינת ישראל (25.12.2014): "כנקודת מוצא לדיון יש לשוב ולהדגיש כי העבירה שבה הורשע המערער – חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק – הינה עבירת אלימות חמורה שהעונש המרבי הקבוע בצידה הינו 14 שנות מאסר בפועל. בפסיקת בית משפט זה ניכרת בשנים האחרונות מגמה ברורה של החמרה בענישה בעבירות אלימות באופן כללי ובעבירת החבלה החמורה בנסיבות מחמירות באופן ספציפי. בית משפט זה ציין לא אחת כי יש להילחם בנגע האלימות שפשט בארצנו וכי תרומתו של בית המשפט למלחמה זו הינה בהטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים שישקפו מסר מרתיע לעבריינים ולחברה כולה. לפיכך נקבע כי ככלל ענישה זו צריכה לכלול רכיב משמעותי של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח". דברי כב' השופט י' עמית בע"פ 1268/21 מדינת ישראל נ' אנואר אבו סמרה (15.07.2021): "בית משפט זה נדרש פעמים רבות להיקפה ולנזקיה של תופעת ה'סכינאות', הטומנת בחובה פוטנציאל לנזק רב, ומצדיקה נקיטה בענישה מחמירה ומרתיעה: 'אחת המטרות המרכזיות של הענישה הפלילית היא כאמור הרתעת עבריינים בכוח, ל'מען יראו וייראו'. תופעה זו של 'סכינאות' יש להדביר. המסר חייב להיות ברור, למען ידע כל איש ונער כי נטילת סכין כדי לתקוף היא נטילת סיכון – לא רק כלפי הקורבן, אלא גם כלפי העבריין בדמות הטלת ענישה מחמירה. במלים אחרות, 'תרבות הסכין' היא תרבות שלא ניתן לגלות כלפיה סבלנות' (דברי השופט נ' הנדל בע"פ 6910/09 הדרה נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (9.5.2010))". נאשם 1 הנאשם 1 יליד שנת 1991.

מכל המקובץ, נחה דעתי לקבוע את עונשו של הנאשם 1 בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתיתו.

מכל המקובץ, נחה דעתי לקבוע את עונשו של הנאשם 2 בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתיתו.

כתב האישום המתוקן הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני והורשע בבצוע עבירות גרימת חבלה חמורה, ותקיפה סתם לפי סעיפים 333 ו- 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

...

במקרה דנן אני סבורה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם.

בסופו של דבר גזירת עונשו של הנאשם היא שילוב שבין מעשיו ונסיבותיו האישיות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 24 חודשים, החל מיום מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. מאסר מותנה למשך 8 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

הנתבע הודה במסגרת ההליך הפלילי בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, והורשע על פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

...

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ₪.

הנתבע ישלם למוסד לביטוח לאומי סכום כספי בסך של 144,750 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע למוסד לביטוח לאומי הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כולל בסך של 10,000 ₪.

כתב האישום המתוקן הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון והורשע בבצוע עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

...

לאור כל האמור, המאשימה עתרה להשית על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

בנסיבות אלה, ביום 15.2.24 נתתי את ההחלטה הבאה: "הבקשה של ההגנה לזמן את העדים האמורים דינה להידחות. להלן נימוקי:

לסיכום, ישנה מחלוקת עובדתית בין הצדדים לעניין השאלה האם שולם פיצוי למתלונן במסגרת הליך של "סולחה", או לא, וזאת ככל שאכן התקיים הליך של "סולחה". ההגנה לא הצביעה על המקור החוקי שמכוחו ניתן להורות על שמיעת ראיות בשלב הטיעונים לעונש לגבי השאלה האם הנאשם שילם פיצוי למתלונן, או לא. כמו כן, המאשימה מתנגדת לשמיעת העדים.

על כן, הנני קובע שמתחם העונש ההולם בעבירה שבה הורשע הנאשם נע בין 10 חודשי מאסר בפועל ועד 30 חודשי מאסר בפועל וזאת בצירוף מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.