הסדר טיעון ותיקון כתבי אישום בעבירות חבלה חמורה וסיוע לפציעה

מבוא הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

כן מסרה כי מדובר בנזקים מורכבים על רקע הפרת האיזון שהצליח המתלונן לייצר לעצמו ועל רמיסת תחושת ההישגיות אותה חווה סביב יכולתו לנהל אורח חיים תקין לצד מחלת הנפש, כי הוא מתקשה לספק את צרכיו הבסיסיים הקיומיים, כי נאלץ לפנות לסיוע כלכלי של עמותות או של אחיו לצרכי קיום בסיסיים, כי איבד את תחושת הבטחון והמוגנות, כי חש חוסר אמון לסביבתו, כי איבד את תחושת השליטה שהצליח לייצר לעצמו על רקע מחלתו, כי חש חוסר סובלנות, מצב רוח דיכאוני ונטייה לעצבנות.

...

על רקע האמור, ועל מנת לסייע למתלונן לקבל הכרה חברתית ומשפטית בפגיעה שפגע בו הנאשם ובכדי לקבל מענה טיפולי, עורכת התסקיר המליצה להשית על הנאשם עונש של פיצוי כספי משמעותי.

מצב נפשי זה אינו פוטר הנאשם מאחריותו למעשיו, ואין אינו מביאו לקרבה לפטור זה, ואולם סבורני שיש לו השלכה כאמור גם על מידת האשם של הנאשם, וזאת כחלק מנסיבותיו האישיות (ראו סעיף40יא(8) לחוק העונשין) וגם על מידת הפגיעה של העונש בנאשם (ראו סעיף 40יא(1) לחוק העונשין).

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר החל מיום המעצר.

ההליך וכתב האישום הנאשם הורשע על סמך הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333+ 335(א)(1)+(2)+31 לחוק העונשין.

הודאת הנאשם ניתנה לאחר שכתב האישום תוקן במסגרת הסדר הטיעון.

...

לצד האמור בתסקירי שירות המבחן, אני סבור כי מכתבו של המתלונן (נע/1), כמו גם העובדה שהנאשם ראה לפצותו בסכום בלתי מבוטל העומד על סך 40,000 ש"ח, מחזקים את ההתרשמות כי הנאשם מכיר בחומרת הפגיעה שגרם למתלונן ומגלה כלפיו אמפתיה וצער על מעשיו.

על אף האמור, אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בהטלת שירות לתועלת הציבור בלבד.

בשים לב למקבץ האמור, אני סבור כי יש מקום לחרוג בענייננו ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

זאת לאחר שהורשע על פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום), בעבירות של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצרוף סעיפים 335 ו-31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בצרוף סעיף 382(א) לחוק העונשין.

ההליך בבית המשפט המחוזי ביום 12.9.2022 המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

...

על כן, ובשים לב למדיניות הנוהגת בפסיקה במקרים דומים, אין בידי לקבל את טענת המערער כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי מבטא סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת (ראו והשוו: ע"פ 379/15 לוי נ' מדינת ישראל (26.7.2015), שם נקבע מתחם עונש הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בגין ביצוע עיקרי של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; וכן ע"פ 935/14 אוסטרחוביץ נ' מדינת ישראל (30.11.2014), שם נקבע מתחם ענישה של 3.5 עד 5 שנות מאסר ועונש של 50 חודשי מאסר, בגין ביצוע עבירת גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות על עניין של מה בכך).

נוסף על כך, אין בידי לקבל את טענות המערער שלפיהן היה מקום להטיל עליו עונש ברף התחתון של מתחם הענישה.

סבורני כי בכך יש חומרה יתרה, בהינתן מידת מעורבותו של המערער באירוע ומאפייניו.

כך משלושה טעמים: ראשית, המתחם אותו קבע בית משפט קמא ביחס למעשי המערער נראה לי מופרז, במיוחד ככל שהדבר נוגע לטווח העליון, אשר בעיני אינו הולם את היקף מעורבותו של המערער במעשים ואת המניע שהביא אותו להצטרף אליהם.

מצרף הטעמים הללו מוביל אותי למסקנה כי שגה בית המשפט קמא בגזירת דינו של המערער, ומן הראוי היה לגזור עליו עונש של 14 חודשי מאסר, חלף 24 חודשי המאסר שגזר עליו בית המשפט קמא.

מבוא הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333+ 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

בהתאם לכך מצאה שישנה חשיבות לחייב את הנאשם בפצוי נפגע העבירה, דבר שיסייע לו לפנות להליכי שקום.

...

לסיכום עניין זה, השיקום שעבר הנאשם מצדיק חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם אך לא כדי הימנעות מהשתת מאסר בפועל כעתירת ב"כ הנאשם.

בנוסף, סבורני כי הליכי השיקום בהם החל הנאשם לא ירדו לטמיון במידה וזה ירצה מאסר בפועל, שכן הנאשם יוכל, אם יחפוץ בכך, להסתייע בתכניות שיקום הקיימות בשב"ס (ראו ע"פ 2228/20 אטרש נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 24.6.2020], פסקה 13; רע"פ 5655/13 עמרם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 20.11.2014], פסקה 4; רע"פ 8594/04 בן שבת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 30.1.2005].

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי המעצר.

ההליך וכתב האישום הנאשם הורשע על סמך הודאתו, אשר ניתנה במסגרת הסדר טיעון, בגדריו תוקן כתב האישום בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 335+333(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

אמו נפטרה לפני כשלוש שנים ולאחר מותה הוא לקח על עצמו לסייע לאחיו במילוי צרכיו הכלכליים והרגשיים.

...

לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה ונתתי דעתי לערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה דידן מצוי בטווח שבין 30 – 50 חודשי מאסר.

בנסיבות, אני סבור כי יש לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם שנקבע לעיל אם כי לא ברף התחתון ביותר.

סיכומו של דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל שמניינם יחל במועד מעצרו ביום 27.9.2022.