הסדר טיעון בעבירת מעשה מגונה על ידי הנאשם

כללי הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבודות כתב אישום במסגרת הסדר טיעון, בעבירת מעשה מגונה בכוח.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה להעמיק בנושא המיני ולדבר בפתיחות, כאשר קיים פער בין התייחסותו המילולית למיניות כנובעת מאינטימיות והדדיות, לעומת תפיסתו את עצמו כמחוזר על ידי נשים והתייחסות שטחית כלפיהן.

...

עם זאת, יש לתת את הדעת לעובדה כי המעשה היה חד פעמי, ובסופו של דבר הנאשם הפסיק את מעשיו אחרי נשיקה אחת, חרף דרישתו ל"עשר נשיקות".

לנוכח האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

כך שאם בוחנים את העבירה של המעשה המגונה שבוצע על ידי הנאשם, ניתן בנקל לקבוע כי מדובר במעשה המצוי ברף הגבוה ביותר, כפסע בינו לבין עבירות אינוס.

בעיניין זה פירט ב"כ המאשימה את הנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה, וטען כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את עברו הנקי ואת הודאתו במסגרת הסדר טיעון, גם אם באיחור.

...

לצד השיקולים הללו, מבקשת המאשימה לשקול את שיקול הרתעת הרבים והרתעת היחיד, שכן בסוג זה של עבירות, שהן עבירות שכיחות שקיים קושי רב בגילוין ובחשיפתן, יש לתת משקל גם לקושי זה. לאור כל האמור, ביקש ב"כ המאשימה, כאמור, למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולצד זאת להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי משמעותי למתלוננת.

נוכח דברים אלו, בית משפט זה קבע כי, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה לגלם את הנזקים המשמעותיים שנגרמים לנפגעי העבירות, כמו גם להעביר מסר הרתעתי ברור לעברייני מין פוטנציאליים, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה תוך בידודם מן החברה[.

לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין העבירה של מעשה מגונה בכוח בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין עומד על 10 שנות מאסר בפועל, ובהינתן העובדה כי המחוקק ראה לנכון לקבוע בעבירות מסוג העבירה דנן, עונש מזערי (סעיף 355 לחוק העונשין), ולאחר שנתתי את דעתי לרף האלימות, שאין להקל בה ראש, ועם זאת עדיין אין מדובר במעשים מן החמורים שידענו, ובהתחשב בשאר השקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות הערכים החברתיים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, דומני כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 36 ל – 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

הפגיעה בקטין על ידי בן מישפחה חמורה ביותר, זאת הן בשל היות נפגע העבירה קטין, והן נוכח העובדה שהפגיעה התבצעה על ידי בן מישפחה שאמור להגן ולשמור עליו, וחרף זאת ניצל לרעה את האמון שניתן בו. במעשיו ניצל הנאשם את המרות ההורית, לצורך ביצוע עבירות מין בבנותיו החורגות וכך השחית את ילדותן אשר חלפה ולא תשוב עוד.

ע"פ 6149/11 פלוני נ' מדינת ישראל (31.10.12)- הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע מעשה סדום (ריבוי עבירות) וכן במעשה מגונה (ריבוי עבירות) בבנה הקטין של בת זוגו, משך תקופה של 3 שנים, בגיל 7- 10.

...

לאחר בחינת מכלול השיקולים דלעיל, היינו, מידת הפגיעה בערכים המוגנים, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירות, אנו סבורים כי נכון יהיה לקבוע מתחמי עונש ההולמים את העבירות שביצע הנאשם ובנסיבותיהן, כדלקמן; בהתייחס לכלל המעשים שעשה במתלוננת א' כמפורט באישום הראשון - מתחם עונש הנע בין 15 ל- 23 שנות מאסר.

סוף דבר לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות לקולה ולחומרה ובהתחשב בכל הנסיבות הרלוונטיות, אנו רואים למקם את עונשו של הנאשם בגבולות הרף התחתון של מתחמי העונש ההולם שקבענו לעיל, כאשר העונשים ייצברו זה לזה.

לאור מכלול המפורט, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 20 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום.

בפתח הדברים ראוי לציין את המובן מאליו, כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר החומרה הרבה שיש בעבירות מין שמבוצעות בקטינים בכלל, ועבירות מין המבוצעות בין כותלי מסגרות החינוך בפרט, ובדבר הצורך להלחם בעבירות חמורות אלה, בין היתר על ידי הכבדת הענישה על מי שהורשעו בעבירות מסוג זה. כך נוסחו הדברים בנושא זה בע"פ 3636/22 מדינת ישראל נ' יואב בושמיץ (10.11.22): "לא פעם ולא פעמיים עמד בית משפט זה על החומרה הטמונה בעבירות מין בכלל, ובעבירות מין בקטינים בפרט, המתאפיינים בניצול תמימותו וחולשתו של הקטין לסיפוק יצריו של הפוגע(ראו למשל: ע"פ 4731/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 [פורסם בנבו] (3.10.2019); ע"פ 2538/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 [פורסם בנבו] (13.11.2019); ע"פ 966/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 [פורסם בנבו] (29.1.2020)). בהתאם לכך נקבע כי מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה ולבטא לא רק את האנטרס הצבורי בהרתעתם של עברייני מין פוטנציאלים, אלא גם את הנזקים המשמעותיים הנגרמים לגופם ונפשם של נפגעי עבירות אלו. זאת כאשר הפגיעה בנפשו של קטין, בשלב בו טרם התגבשה אישיותו באופן מלא מותירה בו פעמים רבות צלקות עמוקות ומתמשכות אשר ילוו אותו שנים ארוכות". כאמור לעיל, הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון שבו הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן והמאשימה תגביל עצמה בטיעוניה לעונש ראוי העומד של 23 חודשי מאסר וכן פיצוי כספי בסך 50,000 ₪ אשר הופקד לטובת המתלונן בטרם שמיעת הטיעונים לעונש, ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו.

בת"פ 48729-01-16 מדינת ישראל נ' שמש (24.1.2017), נדון עניינו של הנאשם, מורה ומחנך בבית ספר, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מעשים מגונים בקטינים לפי סעיף 348(ב) ובנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1)(2)(3) לחוק (אישום ראשון), מעשים מגונים בקטין, לפי סעיף 348 (ב)(1) לחוק (אישום שני)ומעשים מגונים בקטין, לפי סעיף 348 (ב) בנסיבות 345 (ב)(1), 345 (א)(1), (2), (3) לחוק (אישום שלישי).

...

בסופו של דבר, לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ואת הפגיעה החמורה בערכים המוגנים, ובכללם הצורך להגן על כבודו ושלומו של בן אדם, וכן ההגנה על פרטיותו ועל זכותו לאוטונומיה על גופו, וביתר שאת על קטינים הפוקדים את ספסל הלימודים מידי יום ביומו, ולאחר שנתנו דעתנו גם לעונש המזערי שקבע המחוקק לעבירה זו, ובהינתן רמת הענישה הנוהגת, כפי שהיא עולה בין היתר מפסקי הדין שפורטו לעיל, אנו סבורים כי מתחם העונש ההולם בנסיבות שלפנינו נע בין 15 ל- 30 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

סוף דבר נוכח כל האמור, בהינתן גילו המבוגר של הנאשם, היותו נעדר עבר פלילי, ובהינתן מכלול נסיבותיו כמפורט לעיל, מצאנו למקם את עונשו של הנאשם בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, כמפורט להלן: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

מאחר והופקד פיצוי בסך 50,000 ₪ אשר הופקד בטרם הטיעונים לעונש לא מצאנו להשית על הנאשם סכום פיצוי נוסף.

אשר לפגיעה הקשה בערכים החברתיים המוגנים הגלומה בבצוע עבירות מין בקטינים ר' ע"פ 3936/22 מדינת ישראל נ' יואב בושמיץ [פסקה 15 לפסק דינו של כב' הש' מינץ](פורסם באר"ש, 10.11.22): "לא פעם ולא פעמיים עמד בית משפט זה על החומרה הטמונה בעבירות מין בכלל, ובעבירות מין בקטינים בפרט, המתאפיינות בניצול תמימותו וחולשתו של הקטין לסיפוק יצריו של הפוגע (ראו למשל: ע"פ 4731/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (3.10.2019); ע"פ 2538/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (13.11.2019); ע"פ 966/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (29.1.2020)). בהתאם לכך נקבע כי מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה ולבטא לא רק את האנטרס הצבורי בהרתעתם של עברייני מין פוטנציאליים, אלא גם את הנזקים המשמעותיים הנגרמים לגופם ונפשם של נפגעי עבירות אלו. זאת כאשר הפגיעה בנפשו של קטין, בשלב שבו טרם התגבשה אישיותו באופן מלא, מותירה בו פעמים רבות צלקות עמוקות ומתמשכות אשר ילוו אותו שנים ארוכות (ע"פ 4124/21 מדינת ישראל נ' רימוני, פסקה 11 (1.6.2022); ע"פ 7046/18 דרימן נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (18.8.2021); ע"פ 2749/21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 7 (27.2.2022))." עוד ר' דבריה של השופטת ע' ארבל בע"פ 6690/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פסקה 6](פורסם בנבו, 10.3.08) : "על החומרה שיש בעבירות מין, לא כל שכן כאשר הן מבוצעות בקרבן קטין או קטינה, דומה כי אין צורך להכביר מילים. חילול כבוד האדם של הקרבן, ניצול התמימות, האמון, חוסר האונים ואי היכולת להיתנגד באופן משמעותי שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות – כל אלה הם אך מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים. הגנה על שלומם של קטינים, על שלמות גופם ונפשם הנה אינטרס חברתי מוגן על ידי דיני העונשין. על העונש הנגזר במקרים שעניינם לשקף את ההגנה על כבודם, גופם ונפשם של קטינים וקטינות ולהרחיק מן הציבור את אלו מהם נשקף להם סיכון. על העונש לשקף את הסלידה מן המעשים, את הוקעתם, ולשלוח מסר מרתיע לעבריין שעניינו נידון ולציבור העבריינים בכוח." ביחס לעבירות של החזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, הנאשם פגע בערכים החברתיים המוגנים של כבודם, פרטיותם, שלמות גופם ונפשם של אותם קטינים שצולמו.

בע"פ 2586/16 עמית חכים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.5.16)- המערער הורשע בבית המשפט המחוזי על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בבצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בכוח ונגזרו עליו 52 חודשי מאסר בפועל ופצוי לשתי המתלוננות בסך כולל של 130,000₪.

...

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שציין כי: "אכן, נראה גם לנו שכאשר מדובר בעבירה זו, שהיא חדשה יחסית בספר החוקים, מן הראוי להטיל על מי שמורשע בגינה עונשים משמעותיים ואף מרתיעים כדי שלא לסכל את מטרת החקיקה. בסופו של דבר, בימ"ש קמא הטיל במקרה זה עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, ולא זו בלבד אלא שנקבע כי העונש ירוצה בעבודת שירות, כך שאין לומר כי בהטלת העונש בנסיבות מקרה זה היה משום מיצוי הדין עם המערער." בעפ"ג (מחוזי מרכז) 13572-12-15 בן זקורסקי נ' מ"י (פורסם בנבו, 2.11.16)- נדחה ערעורו של מי שהורשע על פי הודאתו בבית המשפט השלום בעבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק, ונדון לחודשיים מאסר בפועל לאחר שלא נמצא מקום השמה בעבודות שירות.

לאור האמור ועל מנת לשמור על יחס הולם כולל בין מכלול מעשיו וחומרתם לעונש שייגזר עליו, מצאנו להשית עליו עונש כולל לכל האירועים, תוך חפיפה מסויימת בעונשים.

משנאמרו דברים אלו, לעצם תקופת הפסילה, סבורים אנו, כי בנסיבות המתוארות כאשר בית המשפט הוא זה שמעמיד הצדדים על דבר קיומה של חובת הפסילה, ולפנים משורת הדין, נכון יהיה לחרוג מתקופת המינימום.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, הננו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 12 שנים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.