הסדר טיעון בעבירות פדופיליה

ומשנאמרו הדברים, להלן מידגם של הפסיקה הנוהגת, דומה בנסיבותיה, גם אם לא זהה, למקרה הנידון: בע"פ 7720/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.11.12) – נדון עניינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שנפרסו על פני שתי תקופות עיקריות.

בית המשפט המחוזי החמיר את עונשו של המבקש ל- 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ובית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור תוך שנקבע: "בשים לב לכמות סרטי הפדופיליה אותם החזיק המבקש במחשבו ובשים לב לכך שהעונש המרבי על החזקה בלבד הוא שנת מאסר בפועל, איני סבור כי עונש של שישה חודשי עבודות שירות חורג מטווח הענישה באופן המצדיק היתערבות." בע"פ (מחוזי חיפה) 2359/07 דרייב אמיר נ' מ"י (פורסם בנבו, 20.9.07)- המערער הורשע בבית משפט השלום, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של החזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין לפי סעיף 214(ב3) ונגזרו עליו 5 חודשי מאסר לריצוי בעבודת שירות, וקנס בסך 5,000 ₪.

...

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שציין כי: "אכן, נראה גם לנו שכאשר מדובר בעבירה זו, שהיא חדשה יחסית בספר החוקים, מן הראוי להטיל על מי שמורשע בגינה עונשים משמעותיים ואף מרתיעים כדי שלא לסכל את מטרת החקיקה. בסופו של דבר, בימ"ש קמא הטיל במקרה זה עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, ולא זו בלבד אלא שנקבע כי העונש ירוצה בעבודת שירות, כך שאין לומר כי בהטלת העונש בנסיבות מקרה זה היה משום מיצוי הדין עם המערער." בעפ"ג (מחוזי מרכז) 13572-12-15 בן זקורסקי נ' מ"י (פורסם בנבו, 2.11.16)- נדחה ערעורו של מי שהורשע על פי הודאתו בבית המשפט השלום בעבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק, ונדון לחודשיים מאסר בפועל לאחר שלא נמצא מקום השמה בעבודות שירות.

לאור האמור ועל מנת לשמור על יחס הולם כולל בין מכלול מעשיו וחומרתם לעונש שייגזר עליו, מצאנו להשית עליו עונש כולל לכל האירועים, תוך חפיפה מסויימת בעונשים.

משנאמרו דברים אלו, לעצם תקופת הפסילה, סבורים אנו, כי בנסיבות המתוארות כאשר בית המשפט הוא זה שמעמיד הצדדים על דבר קיומה של חובת הפסילה, ולפנים משורת הדין, נכון יהיה לחרוג מתקופת המינימום.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, הננו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 12 שנים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

השופט י' אלרון: המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של מעשה סדום במשפחה, לפי סעיפים 351(א) ו-347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן מעשה מגונה במשפחה, לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-348(ב), בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין.

כן נכתב בחוות הדעת, כי לא ניתן לשלול בעיניינו של המערער משיכה מינית פאדופילית, וכי רמת המסוכנות המינית הנשקפת ממנו היא בינונית.

...

בסיכומו של דבר, שב המרכז להערכת מסוכנות על קביעתו כי רמת המסוכנות המינית הנשקפת מהמערער היא בינונית.

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

כאבה של המתלוננת ופחדה מהמערער עולים גם מדבריה, כפי שהובאו בפנינו על ידי באת-כוח המשיבה במהלך הדיון, אשר במסגרתם הביעה המתלוננת את התנגדותה להפחתה בעונש המאסר שהושת על המערער ולהתערבות בפיצוי הכספי שנפסק לטובתה, תוך שאמרה: "אני מבקשת שלא יקחו לי את 10 השנים של השקט שנתנו לי". נוכח חומרתם האמורה של מעשי המערער ונסיבותיהם, אנו סבורים כי אף אם העונש שנגזר על המערער נוטה, במידת מה, לחומרא, אין בו כדי סטייה מהותית מהענישה המקובלת בנסיבות דומות באופן אשר מצדיק את התערבותנו בשיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בעניין זה. כמו כן נתנו דעתנו לפיצוי הכספי אשר נפסק לטובת המתלוננת, ולא מצאנו כי יש להתערב בו. אשר על כן, הערעור נדחה.

הרקע: הנאשם הורשע, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של החזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

הסניגור הפנה למאמרו של ד"ר אסף הרדוף, "החזקת פורנוגראפיית ילדים אלקטרונית – האם ניתן להרשיע, והאם ראוי, או: היכן מעדיפה החברה את הפדופילים שלה". על פי הנטען במאמר, לא כל מי שמפיק סיפוק מצפייה בדבר מתועב ומהחזקתו, תורם באופן משמעותי ליצירת הדבר המתועב.

...

לאור כל האמור המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם ענישה שיקומית והרתעתית, הכוללת צו מבחן למשך שנה, צו של"צ בהיקף של 250 שעות ועונש מותנה.

לנוכח כל האמור, ובהתחשב בכך שהעונש המרבי שנקבע בצדה של העבירה הינו מאסר למשך שנה, אני סבור כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירה שביצע הנאשם נע בין 3 חודשי מאסר בפועל לבין 12 חודשי מאסר בפועל.

לנוכח האמור, אני סבור כי העונש המתאים לנאשם מצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.

באותה עת, נאשם 1 סינן לעברו של המתלונן מספר אמירות כדי להלחיצו: "תדע לך זה הרבה שנים בכלא", "אתה בטח לא רוצה שאשתך תדע מזה", "אתה לא רוצה שבעבודה ידעו מזה" ו-"אני אקח אותך למישטרה". בין לבין הציג נאשם 1 מצג שוא לפיו הוא מדבר עם כוחות מישטרה אחרים, כאשר הוא אומר באוזניה שהייתה מחוברת לאוזנו: "אין צורך להגיע תפסנו אותו". במקביל נאשם 2 אמר למתלונן: "נערה בת 15.5 אתה לא מתבייש אתה פאדופיל פסיכופט", "מה יעשו לך בכלא, חבל לך על הזמן, מסכנה אשתך", כאשר נאשם 1 כביכול מנסה להרגיע את נאשם 2.

הסנגור טען כי קיים קושי לקבוע מיתחם ענישה כבקשת המאשימה מאחר והסדר הטיעון כולל "גבול" כלשונו, והוסיף כי בעבירות של סחיטה קיים מינעד גדול של ענישה- משל"צ ועד מאסרים ממושכים מאוד.

...

לעניין זה מצאתי להפנות לתסקיר שירות המבחן מיום 07.12.23: "לא התרשמנו כי מדובר באדם אשר התנהגותו מאופיינת בדפוסים אלימים והתנהלותו באירוע העבירה הושפעה להערכתנו בין היתר מהלחץ החברתי והדינמיקה עם השותפים. בנוסף, אנו סבורים שההליך הפלילי המתמשך וכמו כן השתתפותו בקבוצת עצורי בית בשירותנו והשיחות הפרטניות שערכנו, כל אלה אפשרו בחינה עצמית מעמיקה של אוראל במסגרתה התחבר למניעים אשר הובילו לביצוע העבירה, למחירים שהנפגע שילם וכן הוא עצמו ומשפחתו, וכל אלו מהווים להערכתנו גורמים מצמצמי סיכון לחזרה לביצוע עבירות בעתיד" (ההדגשה לא במקור- א.ג).

זאת ועוד ומבלי להקל ראש בהליך הטיפולי שעבר עד כה, סבורני כי בעניינו של נאשם 3 לא הוצגו ראיות המלמדות כי נכון לעת הזו קיים "סיכוי של ממש לשיקום", ולעניין זה מצאתי להפנות לתסקיר שירות המבחן מיום 04.09.23: "אנו מתרשמים כי המשך שילובו בטיפול במסגרת שירותנו לצד רכישת כלים ומיומנויות לניהול אורח חיים יצרני ומקדם ייתכן ויהיה בו כדי לתת למענה לסיכון הקיים מהמשך התנהגות עוברת חוק אלימה ופוגענית". (הדגשה לא במקור א.ג).

לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי טיעוני באי כוח הצדדים, ובאיזון השיקולים השונים, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשם 1: 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מאחורי סורג ובריח.

העורר הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות מין שביצע באחיינו: ניסיון למעשה סדום בקטין בן מישפחה – עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) בצרוף סעיף 345(א)(1) וסעיף 351(א) בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ומעשים מגונים בבן מישפחה – עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) לחוק העונשין (תפ"ח 250-09-16).

מההערכה עלה, בין היתר, כי העורר גדל במסגרת משפחתית מורכבת וקונפליקטואלית; כי העורר מוכר למערכת בריאות הנפש משנת 2010 בעקבות התפרצות הפרעה נפשית ביפולרית; כי העורר נוקט בגישה סלחנית ביחס לשימושו בסמים ואלכוהול ולא רואה בכך היתמכרות; כי לעורר עיסוק מוגבר במין, והוא תיאר צפייה מרובה בפורנוגרפיה, לרבות בתכנים פדופיליים; כי קיימת הפרה מהותית של צו הפיקוח מכיוון שנימצא ברשות העורר כונן חצוני הכולל תמונות וסרטוני ערום של נפגע העבירה; וכי לעורר תיק סגור בגין עבירת מין.

...

חרף הליקויים, ולאחר שבחנתי את הדברים, מצאתי כי אין מקום לפסול את הערכת המסוכנות בכללותה.

מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא כי הערכת המסוכנות, שאורכה 39 עמודים, התבססה על חומר רב עד מאוד – ובין היתר, על התרשמות בלתי אמצעית מהעורר; חווֹת דעת; מסמכים רפואיים; דו"חות סוציאליים; ותסקירי שירות מבחן – כך שאיני סבור כי הערכת המסוכנות נפגמה בעיקרה חרף הפגמים האמורים, ובשורה התחתונה נדרש המשך הפיקוח על העורר לשם מזעור האפשרויות כי ישוב וימעד חלילה.

אשר על כן, מצאתי כי הארכתו של צו הפיקוח על התנאים המנויים בו עודנה נדרשת, ואין בידי לקבל את טענות העורר במלואן ולהורות על ביטול הצו כליל.

אשר על כן, הערר מתקבל באופן חלקי כך שצו הפיקוח יוארך ב-12 חודשים נוספים בלבד.