תמצית טיעוני המאשימה
המאשימה, באמצעות עוה"ד מלכיאור ושמיר, עתרה לאימוץ הרף העליון של הסדר הטיעון, אשר מהוה לשיטתה, "עונש מינימלי הראוי לעבירות שמיוחסות לנאשמות". הוסבר כי על פני הדברים מדובר בעבירות שעניינן אי דיווח או אי בדיקה, אך ברובד המהותי, ממנו נגזרת הענישה הראויה, מטרת תקנות תחנות הדלק היא למנוע דליפות דלקים אשר גורמות לזיהום מים וקרקע.
יחד עם זאת, נראה כי גם בהקשר זה אין המסקנה מובילה לביטול הראציונאל בהנמקת גזר הדין, אלא שבאותם מקרים בהם נגזר הדין במסגרת הסדר טיעון לעניין העונש, צריכה ההנמקה לכלול היתייחסות לשאלה האם העונש המוסכם שהוצע אינו מפר את האיזון הדרוש בין טובת ההנאה שהנאשם מקבל לבין אינטרס הציבור (כנהוג, ובהתאם לאמור בפס"ד פלוני), ולשאלה האם יש בהסדר כדי להתיישב עם העיקרון המנחה בענישה, ועם יתר העקרונות והשיקולים שנקבעו בתיקון 113".
...
"
ובהמשך:
"אשר על כן, המסקנה היא שבמלאכת גזירת הדין, ניתן להביא בחשבון טענה של שיהוי משמעותי בהגשתו של כתב אישום, אולם בכל מקרה ומקרה יש להכריע את משקלה של טענה זו בהתאם לנסיבות, בשים לב לכלל השיקולים הבאים בחשבון בשלב זה. ייתכנו מקרים בהם עצם השיהוי בהגשת כתב האישום ישפיע במידה פחותה ביותר, ואולי אף לא ישפיע כלל, על התוצאה הסופית, וייתכנו מקרים בהם השיהוי בהגשת כתב האישום ישפיע בצורה ניכרת על התוצאה הסופית".
ראה גם עמדתו של כב' השופט עוזיאל בגזר הדין שניתן לפני ימים ספורים בת.פ 10037-07-11 (שלום - תל אביב) מדינת ישראל נ' פטלביץ (12.9.2013), לפיה שיהוי משמעותי בגזר הדין, בעידן שלאחר תיקון 113 לחוק העונשין, משפיע על מתחם העונש ההולם (בשונה – מקביעת העונש המתאים בתוך המתחם).
לטעמי, השיקולים שפורטו לעיל הם השיקולים המרכזיים המובילים למסקנה כי הסדר הטיעון שגובש מצוי עמוק בלב מתחם הסבירות, ודי לכאורה בדברים אלה.
אני ער לעובדה כי נימוקים אלה שוקללו מראש על ידי המאשימה בשלב גיבוש הסדר הטיעון (שעיקרו – במחיקת בעלי תפקידים שונים מכתבי האישום), אולם עדיין, סבורני כי ניתן לעשות בהם שימוש מסוים, גם אם מוגבל יותר בהיקפו, אף לצורך קביעת העונש המתאים בתוך טווח הענישה שגובש במסגרת ההסדר.
