הסדר דיוני בתביעה מקוצרת של בנק כנגד לקוחות

רקע בתמצית: ההליך הנוכחי הוא המשך, בהיפוך תפקידים של בעלי הדין, של הליך קודם, שיזם הבנק, ועודנו תלוי ועומד (ת"א 21366-07-20; להלן: תביעת הבנק), תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר עת כזה היתקיים.

העולה מן התביעה וטענות הצדדים שם, בתמצית, הוא כי המבקשים, בני זוג, מנהלים חשבון בסניף בני ברק של הבנק.

עוד טרם חלוף התקופה, ועקב מה שהבנק הגדיר כגילוי עיקול שהוטל על דירת המגורים של המבקשים, הגיש הבנק ביום 9.7.2020 תביעה כספית נגד המבקשים, כ-228 אלף ₪ סכומה, עיקר סכום זה ההלוואות שהבנק לשיטתו העמיד בעצם תביעתו לפרעון מיידי (בלא שביצע רישום של העמדת ההלוואה בחשבון העו"ש), בעוד שיתרת הפיגורים בגין ההלוואות עמדה על כ-17 אלף ₪ באותו מועד.

צוים ניתנו, המבקשים עתרו לביטול, הצדדים הגיעו בדיון מיום 3.8.2020 להסדר דיוני: יתרת החוב בסך כ-18 אלף ₪ (חוב הפיגורים, ניתן להבין) תסולק, יוצג רשיון רכב שבו ניתן לראות את השיעבוד, תוצג פוליסת ביטוח לרכב המשועבדת לבנק.

סעיף 2(א) לחוק הבנקאות אינו בסיס לחיוב בנק לתת שירות שמהותו מתן אשראי ללקוח, או שירותים כלשהם כאשר החשבון אינו ביתרת זכות, וזהו לכאורה המצב בעניינינו, גם אם המבקשים חולקים על כך. כאן ראוי להעיר על היחס שבין מתן הרשות להיתגונן בתביעת הבנק שלפיה יש חוב, ואי-מתן הסעד הזמני המבוקש המאפשר למבקשים לפעול בחופשיות בחשבונם כאילו אין חוב.

...

בית המשפט (כב' השופטת הבכירה ד' קוברסקי) ראה בתום הדיון ביום 30.11.2020 ליתן את הרשות כאשר היא מותנית בהפקדת ערובה; המבקשים השיגו על ההחלטה (רע"א 67466-12-20; להלן: הערעור בעניין הבר"ל), ובית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' כהן), הציע לבנק עוד טרם תשובה כי הבר"ע תתקבל, בקובעו בלב החלטתו: "המחלוקת במהותה היא בשאלה: האם הבנק היה רשאי להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי למרות שלטענת המבקש אין כלל יתרת חוב פיגורים. ההכרעה תהיה תלויה גם בבירור עובדתי בשאלה מתי התקבל מכתב ההתראה והאם חוב הפיגורים שולם בתוך 21 ימי עסקים מקבלת מכתב ההתראה. אני סבורה כי בנסיבות אלו; סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור להתקבל אינם נמוכים כלל ועיקר". הבנק נעתר, הערעור התקבל, והרשות להתגונן ניתנה אפוא ביום 5.1.2021.

דין הבקשה בנדבך זה להדחות.

אלו אינם צדדים שיש לחייב את הבנק להמשיך את הקשר ביניהם; היעדר כל פירוט בענייני מאזן הנוחות, אך מחזק מסקנה זו. גם דין רכיב זה של הבקשה להדחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל: הבקשה לסעד זמני נדחית בחלקה (לעניין העתירה לאסור על הבנק להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, לחייב את הבנק לכבד חיובים שיוצגו, ולמנוע את חסימת החשבון), ומתקבל בחלקו (לעניין עיכוב הליכי המשכון בתיק ההוצל"פ 500319-12-20 בקשר עם רכבו של המבקש), זאת בנתון לתנאים הנקובים בפסקה 20 שלעיל.

פתח דבר   המחלוקת האופרטיבית בין הצדדים במקרה שלפניי מיתמקדת בשאלה צרה: האם ניתן לזקוף העברות בנקאיות לתובעת כנגד פירעון שיקים שמשכה הנתבעת לפקודת התובעת? רקע ההליך ותמצית העובדות התובעת, חברת דלק עכו בע"מ, היא המנהלת והמפעילה מזה שנים רבות, תחנת דלק באזור התעשייה עכו.

הנתבעת, הגב' גאדה ארנאוט, היא אשתו של מר מוחמד ארנאוט (להלן: "מוחמד"), אשר מנהל עסק בשם "הסעות ארנאוט"; והיא אימו של מר פח'רי ארנאוט (להלן: "פח'רי"), אשר ניהל חברת הסעות בשם "מ.ת.ח. ארנאוט בע"מ". מוחמד ופח'רי נימנו עם לקוחות הנתבעת.

בדיון שהתקיים בהתנגדות ביום 21/12/2020 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, ולפיו ההיתנגדות התקבלה בכפוף להפקדת עירבון כספי בסך 15,000 ₪.

לפיכך, ומשניתנה רשות להיתגונן, הופכת הבקשה לבצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר מכוח תקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, והופך התצהיר שצורף לכתב ההיתנגדות לכתב הגנה, בהתאם לתקנה 20(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

...

בשים לב לאמור לעיל, אני קובע כי בנסיבות העניין, האיחור שהיה במועד הצגת השיקים לפרעון, אינו גורם לפקיעת החיובים בשיקים ואין מקום לתחולת סעיף 39 לפקודת השטרות.

  התוצאה במכלול האמור בפסק דין, התביעה השטרית מתקבלת במלואה.

בשים לב למכלול השיקולים המפורטים בסעיפים 152 ו- 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ותוך שאני משווה לנגד עיני את התנהלות שני הצדדים בתיק, ותוצאת פסק הדין, אני מחייב את הנתבעת באגרות והוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 ₪.

ההסדר הדיוני ופיצול המשפט – במהלך קדם המשפט הגיעו הצדדים להסדר דיוני בקשר לסוגיית הריביות, לפיו המשפט יפוצל, כאשר בשלב הראשון יידונו בסיס החוב ומתכונת הריבית ושיעוריה, ובשלב השני יתבצע חישוב הריביות וסכומיהן הסופיים לתשלום (הסדר זה קיבל את אישורו של בית משפט קמא ביום 16.3.2011).

לשיטתם, במרבית הסוגיות, נטל ההוכחה הועבר אל הבנק, וזאת הן בשל פסק הדין נגד ספיר (כפי שהוזכר קודם לכן), הן בשל הפרותיו המרובות של הבנק את חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות (שירות ללקוח)), נהלי בנק ישראל (המפקח על הבנקים) ונהלי הבנק עצמו, והן בשל הנזק הראייתי שגרם הבנק שעה שלא מסר לידי התובעים מידע ומסמכים רבים הרלוואנטיים לתביעה.

קיצורו של דבר, התביעה נגד הבנק במקרה דנן היא בגדר "חרב ולא מגן", והיא לא הועלתה במסגרת תביעה שכנגד או קזוז במסגרת הליך בו פתח הבנק.

...

דינו של ערעור זה, על שני ראשיו, להידחות.

בכל הנוגע לתוקפה של הערבות הכללית, בעניין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה אף אם למר ספיר הייתה הרשאה ליצירת הערבות בשמו של מר גזונדהייט, אין לקבלה בהינתן הפגמים שנפלו בעשייתה, ובפרט בהיעדר התייחסות לחשבון הבנק במסגרתו ניתן יהיה לממשה בעת הצורך.

סוף דבר סיכומו של דבר, אם תישמע דעתי, אציע לחבריי כי ערעור התובעים על פסק הדין החלקי יידחה בכללותו; ערעור הבנק על פסק הדין החלקי יתקבל בחלקו, בכל הנוגע לשיעור הריבית הרגילה שנקבע לתקופה שעד ליום 28.6.2009, כאמור בפסקה 126 לעיל; ערעור הבנק על פסק הדין המשלים יידחה במלואו.

בעיניין זה בואר בפסק הדין בעיניין קדימה מדע חינוך לחיים בע"מ: "לאמור, המחוקק הגביל את עילות התביעה בגינן ניתן לנהל תובענה ייצוגיות רק לאלה הכלולות בתוספת השנייה או בהוראת חוק מפורשת, כך שנוצרה רשימה סגורה של עילות תביעה בגינן ניתן לנהל תובענה ייצוגית (ראו: רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' שפירא ואח', פסקות כ'-כ"ב (23.11.2010)). בעשותו כן תחם המחוקק את המצבים בהם ניתן לעשות שימוש במכשיר הדיוני של התובענה הייצוגית, וזאת לאחר ששיקלל את היתרונות והחסרונות של מסגרת דיונית זו. עמד על כך בית משפט זה בציינו:

כך עשה מחוקק המשנה עת עיצב את מוסד התביעה בסדר הדין המקוצר; כך עשה בעיניינן של תובענות בסדר דין מהיר; וכך עשתה הכנסת בחוק תובענות ייצוגיות.

המבקשים סומכים תביעתם על פרט 1 לתוספת השנייה לחוק הקובע כי ניתן להגיש: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו". בעיניין זה נפסק בעיניין קדימה מדע חינוך לחיים בע"מ: "כפי שנפסק בעיניין על מנת שהתובענה תכנס תחת פרט זה אין די בכך שהמשיבה מיתנהלת כ"עוסק", אלא יש לבחון האם התביעה בה מדובר היא בקשר לעניין שבינה לבין לקוח, דהיינו האם היא מתקיימת במסגרת יחסי עוסק-לקוח".

שאם לא כן, כמוסבר על-ידי פלינט וויניצקי בספרם: "הייתה מתרוקנת מתוכן המשמעות של הוראת סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות והיה נפגע הראציונאל של קביעת הרשימה הסגורה של עילות תביעה שהמחוקק ביקש ליצור, משום שהיה ניתן להגיש תביעה נגד כימעט כל נפגע רק משום שהוא עוסק או בנק או חברת ביטוח". (שם. בעמ' 301).

הנסיבות בעיניין שלפני מיוחדות במיוחד, ולא מצאתי כי ניתן להשוותן לטענות בדבר הפקעת מחירי נסיעה במונית (עניין גפני); טענות כנגד מוזאון שנטען כי הפר את הוראות חוק חניית נכים, תשנ"ד – 1993 ואושר בעיניינו הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (עניין אטלן) , בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה כנגד עמותות שעסקו במכירת כרטיסים לאזרחים ותיקים (עניין אנגל) ועוד.

...

השאלה הטעונה הכרעה במחלוקת שלפני היא האם יש לדחות את בקשת אישור התובענה כייצוגית שלפני על הסף, מהטעם שלא מתקיים בנסיבות העניין התנאי הקבוע בסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק") כנטען על-ידי המשיבה.

יש לשאול לפיכך האם התובענה שלפני היא בעניין שבין הצדדים כעוסק וצרכן שהתקשרו או התכוונו להתקשר בעסקה, והאם יחסי הצדדים כמוסדר בתקנון ערבים מבטאים קשר עסקי שהוא בבחינת "יחסי עוסק- לקוח". כאמור לעיל, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טיעונם בעל-פה הגעתי למסקנה כי התשובה לשאלה אינה חיובית, וכי התובענה אינה מתאימה להתברר במסגרת הייצוגית, משאינה נכללת בגדר הענייניים שהחוק ייחד להליך זה. להלן יפורטו נימוקי: המסמך העומד בבסיס טענת המבקשים על הפרת חובות המשיבה כמבטחת כלפי חברי הקבוצה שהם מבוטחים לשיטתה, כמו גם הפרקטיקה בה נוהגת העמותה, הוא תקנון ערבים/ערבים בשלמות (להלן: "תקנון ערבים").

בשני המקרים הסממן העיקרי של עשיית החסד והטוב על-ידי מתן התרומה באמצעות העמותה אינו נפגע, ומשכך מערכת היחסים המסדירה קשר זה אינה יכולה להיחשב כמערכת יחסים מהעולם הצרכני המתאימה להתברר במסגרת תובענה ייצוגית על פי החוק, ולפיכך אין מנוס מדחיית בקשת האישור על הסף.

לאור כל האמור לעיל בקשת האישור נדחית והתביעות האישיות של המבקשים נמחקות.

משלא נענה הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר (!).

ביום 9.11.20 היתקיים דיון בבקשת הרשות להגן, וביום 19.4.21 קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי והתיר לנתבעים להיתגונן במסגרת שהוגדרה בהסכמה הדיונית: "הצדדים יטענו משפטית לשאלת הדין החל על חוזה בנקאי לקביעת מסגרת, כאשר ב"כ התובע יטען ויראה כי היתנהגות הבנק ואי חידוש מסגרת ממתן תקופת ניהול החשבון נעשתה כשורה והיא זכותו מכוח דין או חוזה של הבנק, ואילו ב"כ הנתבעים יטען כי קיום בתום לב של החוזה אוסר הפסקה כפי שנעשתה, ולמעשה עדיין לא קמה זכות תביעה בגין חוב כי המסגרת לא חודשה בנגוד לסעיף 39 לחוק החוזים". בהמשך הוקפאו ההליכים נגד נתבעת 1 בשל הליכי חדל"פ בהם היא נתונה, והיא מיתנהלת כעת רק נגד נתבע 2 שכאמור ערב לחובותיה של נתבעת 1 כלפי התובע.

לשיטת התובע, סירובם של הנתבעים להצעה מוכיח כי נתבעת 1 לא התכוונה כלל להוסיף ולקיים פעילות עסקית בחשבון ולפיכך לא היה לה עניין בהסדר שהוצע לה. לשיטת התובע, עדויותיהם של שני העדים שזימנו הנתבעים מאשרות דוקא את טענות התובע כי מדיניות הבנק היא שבמצב בו מופסקות פעולות שיש בהן כדי לזכות את החשבון, מוטלים עיקולים, מבוטלת מסגרת האשראי והחשבון מועבר כדין לטפול משפטי.

בית המשפט מצא לדחות את טענות ההגנה – הן מטעם דיוני והן מחמת ממצאים עובדתיים הסותרים את טענת הנתבע לכך שהתובע קיים את החוזה בהיעדר דרך מקובלת ובחוסר תום לב. העידר מסגרת דיונית שתאפשר קבלת טענות ההגנה החוזה המסדיר את יחסי הצדדים הוא חוזה אחיד למתן אשראי בידי בנק ללקוחו; הלקוח מתחייב להחזיר לבנק את סכומי הקרן, והריבית המוסכמת בלוח זמנים קבוע מראש.

...

בית המשפט מצא כי לעניין הליך זה, אין מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ, באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לתובעת יעמוד על האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי.

לפיכך באיזון בין השיקולים נקבע כי הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת הוצאות בסך 17,010 ₪ : {(115,463*0.1) + [(155,820-115,463)*0.04] + (2*689)} * 1.17 = 17,010 הוצאות המשפט תשולמנה תוך 90 יום ממועד פסק הדין, ומיום זה ואילך ישולם הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק למן יום ההוצאה עד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד הוצאות משפט בעין שהוציאה בקשר עם תיק זה לרבות בגין אגרה, המצאות ושכר עדים והכל לפי קבלות שתציג להם התובעת על תשלום בפועל עד 90 יום ממועד פסק הדין ובערכם הנומינלי ליום הוצאתן.