המשנה לנשיאה א' ריבלין:
הרקע לעתירה וטענות הצדדים
בשנת 2002 נחתם בין התעשייה הצבאית לישראל (להלן - תע"ש) לבין משרד ההגנה התורכי הסכם להשבחת 170 טנקים של צבא תורכיה, בהקף של כ-700 מיליון דולר.
בשנת 2003 הוסכם בין תע"ש לבין משרד ההגנה התורכי, כי חלק מהתחייבות האופסט שנטלה תע"ש על עצמה, ימומש בדרך של מתן היתר למשיבה 4 - יילמזלר אינטרנשיונאל חברה לבניה תיירות וטקסטיל בע"מ (להלן: חברת יילמזלר), חברה הרשומה בישראל שבעליה תורכים, להעסיק עובדים מתורכיה בענף הבניה.
עוד הוצהר כי הלכה למעשה, משלחת מטעם משרד ההגנה התורכי ביקרה בישראל על מנת לבחון את תנאי העסקתם של העובדים ביילמזלר; רשות הפיקוח התורכית על הסדר האופסט מפקחת על העברות הכספים והתשלומים לעובדים.
...
מסקנה נוספת הינה, שהכבילה פוגענית יותר מאמצעים אחרים שנקיטתם אפשרית לצורך הגשמתה של התכלית בה דובר, ובראשם הבטחת זכויות הוגנות לעובדים.
איני סבור, כי המסקנה הצומחת מכך היא שעלינו להכיר בכבילה כרע הכרחי או, גרוע מכך, כתופעה רצויה ומקובלת.
אך אם יתממש החשש שמעלה חברי השופט א' לוי ודחיית העתירה דנן "תוליד החלטות דומות בעתיד", כי אז יהיה צורך לשוב ולבחון את חוקיותן של החלטות אלה ולא מן הנמנע כי תידרש לגביהן מסקנה שונה.
