הסברים על תנועות כספיות חובה על הצדדים

כך גם ביחס להחזר הכספי שבוצע ביום 2.12.18 מהנתבעת לחשבונו העיד התובע כי הוא אינו נוהג לבדוק את התנועות הכספיות בחשבונו.

התובע גם לא ידע ליתן הסבר להמצאת אישור המיגון שהועבר על ידו 4 ימים לאחר התאונה וטען כי הוא אינו חשוב או חיוני.

מקום בו אין חולק כי התובע ידע על חובתו לעמוד בתנאי המיגון בפוליסה החדשה (שכן מכתב הביטול הבהיר כי הוא מתייחס לאי עמידת התובע בדרישות המיגון בפוליסה) ולא פנה במחאה ביחס לתנאים אלה, מהוה למעשה קיבול של התנאים בשתיקה.

כך בד"כ, מקום בו הוסכמו על צדדים לחוזה תנאים מסוימים ועם כריתתו יסתבר כי אחד הצדדים כלל בחוזה תנאים שלא הוסכמו, תוצאת הוספה זו תהיה ביטול החוזה והשבת תמורה ששולמה בגינו לצד המשלם.

...

משהוסר הכיסוי שלא כדין ובחוסר תום לב, הרי שלטענת התובע אין לאפשר לנתבעת להנות מפירות פעולתה זו ועליה לשאת בשיפוי התובע כאילו לא בוטלה הפוליסה על ידה.

מכל הטעמים לעיל אני מוצאת כי דין התביעה להידחות.

מטעם זה לא היתכחש המשיב לחובתו להעביר למבקש דין וחשבון מלא על התנועות שנעשו בכספים שהופקדו לחשבון הנאמנות המיוחד הנוגע לסכום זה. תניית הנאמנות השניה עניינה בכספים של רוכשי דירות עתידיים, שירכשו את הדירות להן זכאי היזם מכח ההסכם.

תפיסה כוללת זו באה לידי ביטוי גם בהצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011, במסגרתה נקבעה חובה כללית על "חב אמון" למסור "לזכאי כל ידיעה ומסמך מהותיים, הנוגעים לקיום החיובים המוטלים עליו, ובילבד שמסירתם לזכאי נידרשת באופן סביר". הוראה זו מבוססת על הוראות חוק הנאמנות וחוק השליחות ובאה להחילן על כל "חב אמון" (ראו דברי ההסבר – ה"ח הממשלה 595, מיום 15.6.11, בעמ' 884; לתפיסה הכוללת בעיניין מסירת המידע השוו רע"א 5685/17 זילכה נ' קלדרון, מיום 6.9.17, בפיסקה 9 להחלטה).

אף אם ניתן לטעון כי אין מניעה לכך ששני הצדדים לחוזה ייחשבו כנהנים כלפי נאמן אחד במקרים מסויימים (פר"ק 6058/09 אהרוני נ' עו"ד בוטח, מיום 2.10.11, בפיסקה 10 להחלטה), אין פרושו של דבר שככלל יש לפרש תנייה להפקדת כספי נאמנות בדרך שתוביל למסקנה זו. פרשנות מרחיבה מדי של הוראות נאמנות בהסכמים מעין אלה עלולה לפגוע בנושים פוטנציאליים של המוכר.

קביעה זו הותנתה בכך שהסכום "יופקד לחשבון הנאמן אשר ישלם מתוכו את התשלומים הנדרשים לסיום הפרוייקט וקבלת אישורי האיכלוס". הובהר לעיל כי התניית תשלום ליזם בהקמת נאמנות שכספיה יוזרמו לסיום הפרוייקט, משמיעה כי מדובר בנאמנות שנוצרה עבור בעלי המקרקעין והם הנהנים במסגרת תניית נאמנות זו. מכאן שעל הנאמן מוטלת החובה להראות כי סכום זה (3,050,000 ₪ על פי העולה הודעת הנאמן) הועבר ל"תשלומים הנדרשים לסיום הפרוייקט וקבלת אישורי האיכלוס" (סעיף 2(ב) לתוספת להסכם), ועליו למסור פירוט של התנועות המעידות על כך. לעניין זה לא די בהצגת מיסמך כוללני של מנהל החשבונות, ויש להעמיד לרשות הנהנים דו"ח ובו פירוט של התנועות מחשבון הנאמנות.

...

אף אם ניתן לטעון כי אין מניעה לכך ששני הצדדים לחוזה ייחשבו כנהנים כלפי נאמן אחד במקרים מסויימים (פר"ק 6058/09 אהרוני נ' עו"ד בוטח, מיום 2.10.11, בפסקה 10 להחלטה), אין פירושו של דבר שככלל יש לפרש תנייה להפקדת כספי נאמנות בדרך שתוביל למסקנה זו. פרשנות מרחיבה מדי של הוראות נאמנות בהסכמים מעין אלה עלולה לפגוע בנושים פוטנציאליים של המוכר.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להעניק למבקש סעד הצהרתי כמבוקש.

לפיכך אני מורה למשיב להעביר למבקש את פירוט החשבונות שניהל בנאמנות עבור בעלי המקרקעין ועבור הרוכשים ואת היתרות בהם נכון להיום; להמציא להם פרטים הנוגעים לתקבולים שהועברו לחשבונות אלה (תוך השחרת פרטי הרוכשים) ולגבי התשלומים שבוצעו מהחשבונות, ולהסביר בקצרה את מהות תשלומים אלה.

עם זאת, נקבע באותו הסכם, בין היתר, כך: "חרף האמור לעיל, מוסכם על הצדדים, כי היה ובתוך 5 שנים ממועד חתימת הסכם זה, יצבור החייב ו/או בת זוגו ו/או מי מילדיו הקטינים נכסים ו/או זכויות בשווי העולה על 500,000 ₪, ו/או הכנסותיו יעלו פי 5 מהשכר הממוצע במשק, ישולמו לבנק 25% מכל סכום העולה על 500,000 ₪ ו/או לפי העניין מסכום ההכנסה העולה פי 5 מהשכר הממוצע במשק". הוסכם כי לצורך פשרה הסכום הכולל שישולם לבנק מזרחי, בהתאם לסעיף זה, לא יעלה על מיליון ₪.

על יסוד המפורט עד כאן, אני קובע כי הסכם ההלוואה שעליו הסתמך הבנק הבנלאומי כהסבר להעברות הכספים לחשבונו של הנאשם הנו הסכם פקטבי ושקרי, שלא שיקף כלל את ההסכמות בין הצדדים לו. הסכם זה נחתם על מנת שהנאשם יוכל להציגו בפני הנהלת הבנק הבנלאומי, ככסות הסכמית מטעה, על מנת לספק הסבר לפשר העברות הכספים מחשבונותיו של מנשה בחו"ל לחשבונו של הנאשם בישראל.

לסיכום, אפנה לדברי המשנה לנשיא מ' חשין בפ"ד שם טוב, כך: "הערה אחרונה בהקשר דברינו עתה והיא לענייננו במישרין: כפי שראינו, מטיל החוק, ועמו צו חובות דיווח, חובת דיווח על תנועות רכוש בערכים שמעל שווי מסוים. תנועת רכוש בערכים שמתחת לאותו שווי אינה חייבת בדווח (בכפוף לחריגים שהזכרנו). אלא שכדרך 'מלחמת שוטרים וגנבים', עשו ועושים גנבים בהנעת רכוש ממקום למקום על דרך של הבה נתחכמה לו. דרך נפוצה ופשוטה לשיבוש חובת הדיווח על תנועות כספים ולהערמה על המערכת היא בבצוע מהלך הקרוי הַבְנָיָה (Structuring). המושג הבניה משמיע אותנו פיצול הפקדת כספים להפקדות מספר על דרך זו שבכל הפקדה מופקד סכום כסף הנמוך מן הסכום החייב בדווח. ללא ההבניה היה הסכום הכולל חייב בדווח, וההבניה מביאה לפיצול הסכום לסכומים קטנים הפטורים מדיווח. הבניה היא איפוא אמצעי ליצירתו של מיסוך בין הכספים הגדולים לבין חובת הדיווח, ומטרתה שבוש היכולת לעקוב אחרי אותם כספים גדולים. וכפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח תשנ"ט 420):

...

נחה דעתי לקבל את עמדת הנאשם כמהימנה, כפי שהוצגה בעדותו.

על כן, אני קובע כי המאשימה לא הוכיחה ברף הראיה הנדרש של מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ידע על חשבון הנאמנות בבנק ירושלים שנפתח על שמו, וכפועל יוצא מכך על העבירות שבוצעו בחשבון הבנק.

סוף דבר מכל המקובץ, הנאשם מורשע בזאת בריבוי עבירות לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק איסור הלבנת הון.

הכרטסות מציגות יתרות חובה וזכות בספריהן ומבוססות על תנועות כספיות שהחלו למן שנת 2002 ועד לשנת 2014, עת נגנבה, על פי הנטען, פעילות החברה על-ידי מישפחת אופיר.

אין חובה על תובע להוכיח כל שורה המופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות והוא רשאי להסתמך על רשומי הכרטסת.

בשים לב כי מדובר בצדדים קרובים, אשר ביניהם יחסים מיוחדים, ואשר רואה החשבון העורך את כל הכרטסות – הן של המערערות והן של החברה – הוא אותו רואה החשבון, מר יובל קדרון, בעלה של גב' עירית קדרון, מי שהיתה בעלת מניות בחברה - הרי שהנטל להוכיח את אמינות ואמיתות תביעת החוב – הוא כבד יותר ואין להסתפק אך ורק בהמצאת כרטסת עמומה, ללא הסברים.

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים ושמעתי טיעוניהם, ובשים לב לכל האמור לעיל, עמדתי היא כי לא נפל פגם בהחלטתה של בעלת התפקיד משדרשה לקבל הסברים ואסמכתאות מאת המערערות, או בהחלטתה לדחות את תביעת החוב משהסברים כאמור לא נמסרו כלל.

אין בידי לקבל את טענות המערערות בנסיבות העניין המונחות בפניי, ולטעמי המערערות ביקשו להסתמך על ציטוטים מפסקי דין שניתנו בהקשרים אחרים ובנסיבות אחרות שלא ניתן להשליכן על העובדות הקונקרטיות בעניינן של המערערות.

סוף דבר: מכל הנימוקים שהובאו לעיל, הרי שדין הערעור – להידחות.

מטעם זה לא מוטלת על הנתבע החובה להשיב לשאלה זו. לנוכח האמור לעיל ימציא הנתבע לתובע תצהיר בעיניין עמידת הלקוחות על החיסיון; יעביר לידו את מיסמכי פתיחת חשבון הנאמנות ומסמכים המעידים על תנועות בכספי התובע או תצהיר השולל קיומן של תנועות מעין אלה, וישיב לשאלות כ"ז-כ"ח. כן יעביר הנתבע לבית המשפט, במעטפה סגורה שתכונה לא ייסרק לנט-המשפט, את ההתכתבויות עם הנתבע 5 ועם רו"ח פרלמוטר, וזאת עד ליום 23.2.21.

לא נטען כי מסמכים אלה לא היו בידיו עת הגיש את תצהיר העדות הראשית, ולא ניתן הסבר של ממש למחדלו הבולט להמציא ראיות של ממש בתמיכה לטענותיו אלה.

לפיכך אאפשר את הגשת אישורי התשלום באמצעות תצהיר משלים שיתייחס לסוגיה זו בלבד, בכפוף לחיוב התובע בהוצאות מתאימות לצד שכנגד ולאוצר המדינה.

...

אין מקום להיעתר לבקשת הנתבע בעניין גילוי המסמכים.

על אף כל זאת הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לאפשר לתובע להגיש ראיות אלה, העשויות לקדם את בירור האמת.