הנחה בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית לאזרח ותיק

דמי נסיעות לטענת התובע, בהתאם לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בסך של 22.6 ₪ ליום, קרי 497 ₪ לחודש ובהתאם לתקופת ההתיישנות לסך של 44,250 ₪.

לגופו של עניין, התובע, כאדם שעבר את גיל הפנסיה בארבע שנות עבודתו האחרונות, היה זכאי להנחת אזרח ותיק בנסיעות בתחבורה ציבורית (ככל שעשה בה שימוש).

אנו סבורים, בהיתחשב בכך שהתובע הגיע בחלק מהתקופה לגיל פרישה והיה זכאי לקבל הנחה, כי יש להעמיד את גובה החזר הנסיעות על 150 ₪ לחודש ובהיתחשב בתקופת ההתיישנות (מינואר 2010) זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בסך 11,250 ₪ (75 חודשים *150 ₪ לחודש).

...

פסיקה זו היא לא בגין העסקת התובע במתכונת של יחסי מזמין - קבלן וכטענת התובע בסעיף 74 לכתב התביעה "רופא במקצועו אשר נעשק על ידי מעסיקתו ... לא קיבל דבר וחצי דבר ולמעשה נושל מזכויותיו... ניצול חמור של מצוקת אדם שכיום מוצא את עצמו ללא זכויות מינימאליות ... ". לטעמנו התובע גם נהנה מצורת התקשרות זו, לא פנה לחברה בדרישה לשנות את מתכונת העסקתו ואף המשיך לתת שירותים באותה מתכונת לאחר סיום עבודתו בנתבעת.

סוף דבר: תביעת התובע להכרה ביחסי עובד-מעסיק בין הצדדים להליך - מתקבלת.

תביעת החברה – נדחית.

הזכאות של אשה מעל גיל 60 להנחה במחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית נקבעה בסעיף 7 בתוספת הראשונה לצוו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקוי השרות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס"ג – 2003 וכדלקמן: "תושב ישראל, שמלאו לו, לפי הרישום במירשם האוכלוסין, בגבר – 65 שנים, ובאישה -60 שנים (בתוספת זו – אזרח ותיק), והמציג תעודת זהות או כרטיס אזרח ותיק זכאי להנחה של 50% ממחירי הנסיעה בקוי השרות והיא תנתן על כל סוגי הכרטיסים הקיימים; מחירי הנסיעה לאחר ההנחה יעוגלו לעשר האגורות הקרובות.". אזרח ותיק זכאי להנחה במחירי התחבורה הציבורית גם מכח סעיף 10 לחוק האזרחים הוותיקים, תש"ן – 1989 הקובע: "אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה הציבורית, הן העירונית והן הבין-עירונית, והיא תנתן על כל סוגי הכרטיסים הקיימים בתחבורה הציבורית." יצוין כי לפי חוק האזרחים הוותיקים, אזרח ותיק הוא תושב ישראל שהגיע לגיל פרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד -2004, היינו גיל 62 לאשה וגיל 67 לגבר.

...

בנסיבות אלו, לא מצאנו כי מוטלת על הנתבע חובה להעביר למשרד התחבורה מידע אודות הגיל של התובעת ולא בכדי לא קיימת הוראת דין המחייבת את הנתבע לפעול בענין זה. התובעת, כמו יתר הנשים בגיל 60 ומעלה, אינה זקוקה לנתבע ו/או למידע מהנתבע על מנת לקבל את ההנחה ודי בהצגת תעודת זהות שלה לצורך קבלת ההנחה.

כך גם, אין בידינו לקבל את טענת התובעת ולפיה חלה על הנתבע החובה ליידע אותה בדבר הזכאות להנחה בתחבורה ציבורית עם הגיעה לגיל 60 – המזכה בהנחה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

הוראות דין אלו, המקנות לאזרחים ותיקים הנחה בדמי הנסיעה בתחבורה הציבורית, מטילות, לטענתו, חובה על המשיבות לעדכן את פרופיל הנוסע בכרטיס הרב קו לפרופיל "אזרח ותיק" באופן יזום ואוטומטי עם הגיע הנוסע לגיל הזכאות, ללא צורך בפנייתו של הנוסע או בהתייצבותו באחד ממרכזי השרות.

הקבוצה אותה חפץ המבקש לייצג היא: "כל הנוסעים שהגיעו לגיל הזכאות לקבלת 'הנחת אזרח ותיק' (נשים - 60, גברים - 65) במשך 7 השנים שקדמו להגשת התובענה, ואשר שילמו לנתבעות דמי נסיעה באמצעות כרטיס רב קו וחויבו במחיר מלא חרף ההנחה לה הם זכאים על פי הדין". הסעדים המבוקשים בתובענה הם: להורות למשיבות לעדכן את פרופיל הרב-קו של נוסעים המגיעים לגיל הזכאות באופן אוטומאטי וללא צורך בהתייצבותם האישית באחד ממרכזי השרות, לפצות את חברי הקבוצה בשיעור ההנחות להם היו זכאים כאזרחים ותיקים ממועד הגיעם לגיל הזכאות ועד למועד בו עודכן פרופיל הרב-קו שלהם לפרופיל "אזרח ותיק", וכן לפצותם בגין נזק לא ממוני שניגרם להם בשל היתנהלות המשיבות.

...

וכלשונו של בית המשפט העליון: "...כוונת הסעיף היא, אם כן, שההנחה הניתנת לאזרחים ותיקים תינתן להם עבור כל סוג של הסדר נסיעה שנמכר לציבור. מסקנה זו נתמכת בכמה נימוקים: ראשית, אף שהסעיף מעניק זכות הנחה עבור 'כל סוגי הכרטיסים' ברי שהמשיבים רשאים לפקח על כך שההנחה תינתן רק למי שזכאי לה. כך אכן נקבע בחקיקת המשנה הרלבנטית: באשר לרכבת ישראל, נקבע בתקנה 10 לתקנות מסילות הברזל (דמי נסיעה), התשס"ה-2004, כי אזרח ותיק 'זכאי להנחה בשיעור הקבוע בסעיף 10 לחוק האזרחים הותיקים, התש"ן-1990, בתנאי שהציג תעודת זהות או כרטיס אזרח ותיק'; דרישה דומה קיימת בנוגע לרכבת הקלה (סעיף 7 לתוספת הראשונה לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה בקווי השירות באוטובוסים ומחירי נסיעה ברכבת מקומית), התשס"ג-2003). והנה, כיום נמכרים כרטיסי נסיעה גם במכונות אוטומטיות, שאינן מזהות תעודת זהות או כרטיס אזרח ותיק. האם קיימת חובה חוקית להתקין במכונות אלו אמצעי זיהוי מתאימים? אילו מכונות אלו היו האמצעי היחיד לרכישת כרטיסי נסיעה, יתכן שהתשובה לכך הייתה חיובית; אך לא כך הדבר. מכיוון שניתן לרכוש אותם כרטיסים גם באמצעים אחרים (כגון, ברכבת ישראל, בקופה, ולחלופין – והחשוב לענייננו – באמצעות ה'רב-קו'), הרי שהמשיבים ממלאים אחר החובה למכור לאזרח ותיק את 'כל סוגי הכרטיסים' בהנחה. החובה המוטלת על המשיבים היא, אם כן, לאפשר לאזרחים הוותיקים לרכוש את כל הסדרי הנסיעה הנמכרים, בהנחה; אופן הסדרת המכירה, באופן שיבטיח זיהוי של הרוכש כאזרח ותיק, נתון לשיקול דעת המשיבים – ובכלל זאת האפשרות כי חלק מאופני הנפקת הכרטיס לא יאפשרו מתן הנחה...

מדובר בטענה חדשה שהועלתה רק בסיכומי המבקש, שלא ניתנה למשיבות הזדמנות להשיב לה, וממילא אין מקום להידרש לה. לסיכום, המבקש לא הוכיח כי המשיבות הפרו את הוראות הדין ולא הניח תשתית עובדתית או משפטית ראויה לקיומה של עילת תביעה אישית או ייצוגית.

סוף דבר אני מורה, אפוא, על דחיית בקשת האישור.

יצוין כי צלומי תעודות הזהות של האזרחים הותיקים היו מצויים בידי המשיבה כמנגנון אימות שנועד לאפשר להם לנצל את הזכאות להנחה של 50% בדמי הנסיעה.

מיזם "באבל דן" הוקם כחלק מיישום החלטת ממשלה מיום 22.1.2017, כאשר השרות נועד לתת מענה לדרישה שקיימת בשוק התחבורה הציבורית לשירות מהיר יותר, יעיל יותר ומותאם יותר שיקצר את משך הנסיעה.

...

דין טענה זו להידחות.

סוף דבר בקשת ההסתלקות המוסכמת מתקבלת.

הנני מורה על דחיית תביעתו האישית של המבקש ועל מחיקת בקשת האישור.

כחלק ממדיניות שעניינה הנגשת התחבורה הציבורית לאוכלוסיות שונות, נקבעה זכאות להנחה בתעריף התשלום לנסיעה עבור אוכלוסיות יעד מסוימות – בכלל זה, בני נוער ואזרחים ותיקים.

ביטוי למדיניות כאמור אף מצוי בדבריו המפורשים של מבקר המדינה עצמו: "[...] מרבית שירותי התח"צ (התחבורה הציבורית – א.ש.) בישראל מסופקים על ידי קוי שירות באוטובוסים. תעריפי הנסיעה בתח"צ נקבעים בצוים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח-1957. כך יכולה המדינה לפקח על מחירי הנסיעה ולהבטיח שיהיו שוים לכל נפש באזורים צפופי אוכלוסין ודלי אוכלוסין כאחד, לאפשר הנחות לזכאים (כגון נכים, סטודנטים וקשישים) ולעודד את השמוש בתח"צ בקרב האוכלוסייה. מאחר שאין בדמי הנסיעה הנגבים מהנוסעים כדי לכסות את כל העלויות הכרוכות בהפעלת התח"צ, משלימה הממשלה את הפער בין הגבייה לבין עלויות ההפעלה באמצעות סובסידיה לתח"צ, המבטאת את השתתפותה במחיר בהפעלת קוי השרות וההנחות לזכאים.

...

מטעמים אלה כולם אני סבור כי בחינה מהותית של מתן הרישיונות למפעילות התחבורה הציבורית, אף אם מתחשבים בקבלת הסובסידיה הממשלתית המשמעותית הנלווית לקבלת הרישיון, מוליכה למסקנה כי אין מדובר בהתקשרות בחוזה לרכישת שירותים או לביצוע עבודה כאמור [.

סוף דבר העתירה בבג"ץ 3107/19 מתקבלת אפוא בזאת בכל הקשור לעותרות 9-1 במובן זה שהחלטת המבקר ביחס לעותרות אלה מתבטלת.

העתירה בבג"ץ 3107/19, ככל שעניינה בעותרות 11-10, וכן העתירה בבג"ץ 4778/21, נדחות בזאת.