ממילא, כדי להוכיח חוסר תום הלב של הבנק בכך שלא קיבל את הבטוחות החלופיות שהציעו כביכול מלונות דן, מוטל הנטל על התובעים להראות כי לכל הפחות הניחו התובעים את ההצעות מטעם דן על שולחנו של הבנק, וכן היה עליהם להניח את פרטי הבטוחות, את הקפן וגם כי הבנק לא בדק או לא הסכים לבדוק את הבטוחות הספציפיות או להראות למשל שהבנק בדק את הבטוחות שעומדות בדרישותיו ובכל זאת דחה אותן באופן שרירותי, שהרי בהקשר של החלפת בטוחה הוכחת חוסר תום לב היא רק "במצבים שבהם החייב מוכיח כי יש לו אינטרס לגיטימי בהמרת המישכון, ואילו הנושה אינו מצביע על טעם להתנגדותו" (עניין י.ש. אבן ישראל, פסקה 24).
האחד נדון בעיניין חפציבה: "עיקרון השויון בין הנושים מחייב ליתן פירוש דווקני לחיובי הנושים ולפיו יוכרו רק התחייבויות מפורשות כלפי נושה. הליכי המימוש במסגרת חידלות פירעון של חברה מניחים גם שויון בנזקים, ולא ייתכן כי נושים ינסו לגבות את ניזקם על ידי הכללתם בגדר ההיתחייבות נשוא השיעבוד בדרך עקיפה. מקום בו לא הוסכם באופן מפורש על חיוב כזה או אחר, לא ניתן יהיה בהליכי חידלות פירעון להכניסו בדרך פרשנית" (עניין חפציבה, פסקה 9).
...
כבר בשלב זה אומר בעניין טענת חוסר תום הלב כי לאחר שבחנתי היטב את טענות התובעים בנושא זה ראיתי לדחות את התביעה מאחר שלא השתכנעתי כי הוכח חוסר תום לב מצד ישרוטל או מצד בנק הפועלים וגם בשל נימוקים נוספים שיפורטו בפרק ב'.
ראיתי להתייחס אך בקצרה לשאלה זו, כיוון שממילא מסקנתי היא שישרוטל ובנק הפועלים לא חבים בגין הנזקים הנטענים כי נגרמו לתובעים.
כיוון שאין מקום לקבל כראיה את חוות דעתו של רו"ח שגב ביחס לשווי המקרקעין, מהסיבות כאמור, ומאחר שטרייסמן לא הובאה להעיד על חוות דעתה מטעם התובעים, המסקנה המתבקשת היא שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח רכיב נזק זה הקשור לשווי המלון.
סוף דבר
כאמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן שעל לקסן לשלם לישרוטל סכום של 9,378,414 ₪, וכן אני מורה להעביר את הסכום שנשמר בנאמנות לישרוטל.
