המרצת פתיחה להצהרת חוב מובטח במשכון רשום

בפני המרצת פתיחה בה מבוקש מביהמ"ש להצהיר כי חובו של המשיב 4 כלפיו, בסכום של 509,998 ₪, הנו חוב מובטח במישכון רשום וכן לצוות על כונסי הנכסים, המשיבים 1 ו-2, להעביר למבקש את מלוא סכום הנשייה המובטחת ובדין קדימה.

...

אני קובע כי חובו של המשיב 4 למבקש בסכום של 509,998 (בניכוי הסכום של 3,835 ₪) ₪ הינו חוב המובטח במשכון רשום שנרשם לטובת המבקש ביום 24.8.16.

אני מורה למשיבים 1 ו-2 כונסי הנכסים להעביר לידי המבקש את סכום הנשייה המובטח בסך האמור מתוך חלקו של המשיב 4 בכספי התמורה שהתקבלו בהליכי מימוש והמכירה של הנכס הממושכן במסגרת הליכי ההוצל"פ בתיק 515569-12-17 בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב במכלול הנסיבות אני מחייב את המשיבה 3 בתשלום הוצאות המשפט של המבקש ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

לפני בקשה בהמרצת פתיחה להצהיר על העדר תוקפו של מישכון שנירשם על דירתה של משיבה 1 לטובת משיבה 2, וכן להצהיר שאין על משיב 3 – קונה הדירה ממשיבה 1, להעביר תשלום כלשהוא למשיבה 2 מתוך תמורת הדירה שנקבעה בהסכם המכר.

בגין החוב שיוחס להסכם ההלוואה נרשם במירשם המשכונות ביום 3.11.2017 מישכון לטובת עמר על זכויות מעלם בדירה (להלן המישכון).

על העדר תוקף של מישכון שנירשם ברשם המשכונות לגבי נכס שהזכויות בו הן זכויות רשומות במקרקעין עמד בית-המשפט לאחרונה: "[...] הדרך למשכן מקרקעין, שזכות החייב בהם רשומה כבעניינינו, הנה ברשום משכנתה בלישכת רישום המקרקעין בלבד. מישכון שנירשם ברשם המשכונות על מקרקעין מוסדרים הנו חסר תוקף כלפי נושים אחרים ומכל מקום, אינו מעניק לבעליו שיעבוד על המקרקעין. לפיכך, אין במישכון שנירשם ע"י המערער ברשם המשכונות כדי להקנות לו מעמד של בעל שיעבוד או נושה מובטח" [עש"א (מח' מר') 39739-05-17 טמיר נ' עו"ד אופיר פדר (מנהל מיוחד), פסקה 42 (2018)].

...

הצטברות כזו של סימני שאלה מוליכה למסקנה כי בחתימתן על הסכם ההלוואה במשרדו של עו"ד אסמאעיל ערכו מעלם ועמר הצגה שנועדה לעיניו של עו"ד אסמאעיל, על-מנת שתוכלנה לטעון בבוא היום לקיומה של הלוואה ממשית ביניהן.

אני קובעת אפוא כי המשכון שנרשם על דירת המשיבה 1 הידועה כחלקה 86/12 בגוש 13145 אינו תקף כלפי כולי עלמא ויש למוחקו מספרי רשם המשכונות.

עוד אני קובעת כי בשל היעדר תוקף המשכון, אין על משיב 3 חובה להעביר תשלום כלשהו למשיבה 2 על-פי הסכם המכר שנחתם לרכישת הדירה בינו לבין משיבה 1.

המרצת פתיחה שעניינה הצהרה שלפיה, הסכם המישכון מיום 12.9.12, שנכרת בין מבקש 1, מר אפרים שחר (להלן - אפרים) לבין בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן - הבנק) בטל ולחלופין לקבוע, כי טרם התגבש המועד למימושו.

אמנם, לכאורה, יכול היה הבנק להוסיף ולגבות את החוב מחברת ז.ר גלידריות, שהיא הלווה הנוספת שהוגדרה כחייבת יחד ולחוד עם רועי בהסכם המישכון, בהיותה חברה סולבנטית באותה עת [יוער, כי נגד ז.ר גלידריות הוגשה בקשת פירוק, אולם בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 17.6.19, הבקשה נמחקה לאחר שהצדדים הגיעו להסדר והחברה אינה עוד בפרוק - נספח ב' לבקשה להוספת פרטים וכן סעיפים 23-22 לסיכומי התשובה מטעם המבקשים], או לחלופין, שהתשלומים ששולמו על ידי אפרים יהיו עבורה ולא עבור רועי המצוי בפשיטת רגל.

אפרים לא נתן את הדעת לכך, שעמידה בתשלומים אינה חזות הכל ולבנק, שהוא נושה מובטח, קיימת פררוגטיבה לממש את הבטוחה בהתקיים העילות המנויות לכך בהסכם המישכון, כפי שאכן ארע.

המסמכים המדוברים פורטו על ידי הבנק וביניהם: · אישורי זכויות מנהל מקרקעי ישראל (נספחים כ"ג וי"ב לתצהיר רון); · דו"ח שמאות מקרקעין מיום 22.8.12 (נספח 1 להמרצת הפתיחה); · הצהרת עושר אישי של רועי מיום 23.8.12 (נספח כ"ד לתצהיר רון); · אישורי זכויות מושב שדה יצחק (נספחים ט"ו וט"ז לתצהיר רון); · אישור הסוכנות היהודית לרישום משכנתא ראשונה (נספח י"ז לתצהיר רון); · הצהרת רועי מיום 10.9.12 להעדר זכויות במקרקעין ופינוי בית המגורים במקרה של מימוש (נספח י"ח לתצהיר רון); · ויתור בקשר לזכות מגורים עליו חתם אפרים בפני דינה ביום 5.9.12 (נספח כ"ה לתצהיר רון).

...

לגישתם, זכותם זו כברי רשות גוברת על זכותו של הבנק ובלבד שקיבלו זכות רישיון בלתי הדיר וגם הבנק (צד ג') לא השלים את העסקה בתמורה ובתום לב. סבורני, שגם את טענה זו יש לדחות, ממספר טעמים: ראשית, המבקשים נסמכים על פסק הדין, שניתן בע"א 7139/99 אלוני נ' ארד (מיום 1.4.2004) (להלן –עניין אלוני).

סוף דבר בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם יש לציין, שגביית החוב מאפרים אינה אפשרית כיום בשים לב לכך, שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל וניתן נגדו צו כינוס נכסים ביום 23.7.18 (פש"ר 63631-09-17 – נספח ב' לבקשה להוספת פרטים).

נוכח כל האמור, דין התובענה להידחות.

עיקר טענות המבקשת הן כי למנוח נעשה ביטוח חיים על ידי המשיב 1, אשר עם פטירת המנוח, אמור היה לכסות את החוב המובטח במישכון, וכי אם לא היה למנוח ביטוח חיים, הרי זו אחריות הבנק שהפר חובות שונות המוטלות עליו.

ביחס לסעדים האחרים ולטענות נוספות שנטענו בהמרצת הפתיחה נקבע כך: ביחס לסעד הראשון – הצהרה כי המשכנתא בטלה – נקבע כי לא נמצא כל טיעון בהמרצת הפתיחה המסביר מדוע המבקשת סבורה כך למעט הטענות לעניין ביטוח החיים; ביחס לסעד השלישי – הצהרה כי המבקשת אינה חייבת כל חוב לבנק בגין חוב על בית המגורים – נקבע כי הדיון בטענות שהועלו ביחס לסעד זה, ובכללן טענות לעניין שיעור הריבית וגובה החוב, נתון לסמכות רשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי" מכוח סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

בהחלטה מיום 29.5.18 ציינתי כי לעניין ביטוח החיים, ניתן להבין שהטענה בהמ' הפתיחה היא, שהיה על הבנק לדאוג כי ייעשה ביטוח למבקשת ולבעלה המנוח, בעת מתן ההלוואה שלגביה נרשם מישכון על הנכס, וכי אם היה נעשה ביטוח כזה, הרי עם פטירתו של המנוח בשנת 2015, לא היה נותר חוב למשיב, שכן חוב זה היה נפרע באמצעות תשלום תגמולי הביטוח.

...

מכאן מגיעה המבקשת למסקנה כי הבנק לא נקט באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע נזק מלקוחותיו, ולא פעל בהתאם לחובת הגילוי המוגברת החלה עליו, ובכך התרשל בהענקת שירות למנוח ולמבקשת (סעיפים 20-21).

סיכום כאמור בהחלטה מיום 29.5.18 נדונו במסגרת תובענה זו הטענות בעניין ביטוח החיים והתוצאה היא כי התובענה נדחית.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 7,500 ₪.

יצויין, כי במסגרת בקשות החייב בהליכי הפש"ר לפי סעיף 19א בפקודה, הצהיר החייב על קיומו של המישכון על הדירה בקשר להסכם ההלוואה אולם לא הצהיר על החוב עצמו למערער ולא ביקש לכלול אותו ברשימת נושיו בהסדר [סעיפים 9 ו- 10 בשתי הבקשות].

עוד יצויין כי ביום 10.10.2018, עוד קודם לתביעת החוב, עתרו החייב ורעייתו בהמרצת פתיחה, לבטל את שטר המישכון ואת הערת האזהרה שנרשמו לטובת המערער על הדירה [הליך ה"פ 22876-10-18; להלן: "המרצת הפתיחה"].

המערער טען עוד כי הנאמן שגה בקביעתו שאין לראות בו כנושה מובטח ואף טעה בקביעותיו באשר לנסיבות ביטול המישכון ורישומו מחדש, לכאורה תחת לחץ.

...

נוכח המסקנה לעיל, בדבר אי הוכחת התמורה, לא מצאתי צורך לדון ביתר הטענה.

סוף דבר נוכח כל האמור, סבורני כי הכרעת הנאמן בתביעת החוב של הנושה בדין יסודה ואין מקום להתערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו.

לפיכך, הערעור נדחה.