בעקבות כך, הגיש המבקש את המרצת-הפתיחה שבכותרת, במסגרתה הוא עותר להצהיר כי הוא בעל הזכויות הרשומות על-שמו בפנקס המקרקעין וכן הוא בעל הזכויות האובליגטוריות שרכש משני בעלים רשומים במקרקעין – הכל כאמור בפסק-דינו של כב' הנשיא פרקש בת"א (מחוזי י-ם) 3443/09; כי לסמיר אין כל זכויות במקרקעין; כי מיסמכי הרכישה שהוצגו לבית משפט-השלום בתובענה שהגיש סמיר (ת"א (שלום י-ם) 1026-01-14), אין בכוחם להקנות לסמיר זכויות במקרקעין; וכן להורות על מחיקה ו/או ביטול של הערת האזהרה שנרשמה לטובת סמיר לפי פסק-דינו של הרשם פוני.
...
הרשם פוני נעתר לבקשה זו, וחתם ביום 24.4.2014 על פסיקתא בהעדר הגנה (שכאמור המבקש לא היה צד לה), בזו הלשון:
"...
אין בידי לקבל את טענות ב"כ המבקש.
באותה רוח, נקבע ברע"א 3035/17 זילברשלג נ' דגן (14.5.2017), פס' 9 כך:
"הדרך לביטול פסק דין חלוט בתיק אזרחי, המכונה בפסיקה גם 'משפט חוזר אזרחי', ידועה ומוכרת, ומצריכה הגשת הליך נפרד לאותה ערכאה שבה ניתן פסק הדין אותו מבקשים לבטל...לאותה ערכאה נתונה הסמכות הטבועה להיעתר לתובענה שכזו 'בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין'...כל עוד לא הגיע הליך שכזה לסיומו בהחלטה על ביטולו של פסק הדין החלוט, הרי שאותו פסק דין חלוט שריר וקיים...".
(עוד ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 640 (2015, מהדורה 12); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 734, 787-788 (1995)).
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שפורטו, דין התובענה שלפניי סילוק על הסף וכך אני מחליטה.