בעיניינו, כאמור, מדובר במקרקעין מוסדרים, כאשר על פי בחינת ההסכם בין הצדדים, ניתן לרשום את הזכויות בו בעתיד, והמוכרת (המבקשת) אף התחייבה לבצע את המוטל עליה על מנת שניתן יהיה לעשות כן.
מהמסמכים שבפני, לרבות כתבי הטענות ונספחיהם ובייחוד הסכם המכר מיום 12.09.2018, עולה כי כוונת הצדדים בהסכם זה הייתה להתחייב להעביר למשיבה זכות קניינית ולא רק זכות אובליגאטורית כמשמעות סיווג זה לצרכי הסמכות העניינית.
סופו של דיון, המשיבה מבקשת במסגרת המרצת הפתיחה לקבל סעד לביטול הסכם מכר, כאשר בחינת אותו הסעד מובילה למסקנה לפיה אין מדובר בתביעה בדבר "אחזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקת השמוש בהם" כלשון סעיף 51(א)(3) הנ"ל, אלא בתביעה הנוגעת להתחייבות המבקשת להעביר למשיבה זכות קניינית שזו "תביעה אחרת" הנוגעת למקרקעין, ועל כן הסמכות לידון בה מסורה לבית המשפט המחוזי, בעניינינו בית המשפט המחוזי בתל אביב לאור מיקום המקרקעין בבני ברק.
...
החלטתי איננה ניתנת בבקשה זו.
בין הטענות שהועלו בכתב התשובה, טענה המבקשת כנגד סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתובענה.
סופו של דיון, המשיבה מבקשת במסגרת המרצת הפתיחה לקבל סעד לביטול הסכם מכר, כאשר בחינת אותו הסעד מובילה למסקנה לפיה אין מדובר בתביעה בדבר "אחזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקת השימוש בהם" כלשון סעיף 51(א)(3) הנ"ל, אלא בתביעה הנוגעת להתחייבות המבקשת להעביר למשיבה זכות קניינית שזו "תביעה אחרת" הנוגעת למקרקעין, ועל כן הסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט המחוזי, בענייננו בית המשפט המחוזי בתל אביב לאור מיקום המקרקעין בבני ברק.
ההבחנה בין זכויות אובליגטוריות ביחס למקרקעין לבין זכויות קניין "עשויה לעודד תילי תילים של קושיות, שיש בהן כדי לסבך את מבחן הסעד..." [ראו ה"פ (חי') שרה שוויצר נ' אילן רפאל (פורסם במאגרים)], וייתכן ובהינתן נסיבה אחרת לכאן או לכאן הכרעתי הייתה שונה, אלא שסיכומם של דברים לאחר בחינתם המדוקדקת הנם כי בענייננו ביקשה המוכרת (המבקשת) למכור לקונה (המשיבה) את מה שיש לה, חלקים הרשומים בבעלותה במקרקעין המקנים לה מכח תב"ע, הסכם שיתוף וטבלת החלוקה הרשומים גם הם בלשכת רישום המקרקעין, ומקנים בסופו של דבר את הזכות ליחידה משרדית רעיונית ובנוסף חלקים מסוימים מהמקרקעין עצמם.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה וקובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מוקנית לבית המשפט המחוזי.