לבסוף, המשיבים הצביעו על תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, העוסקת באנטרס הצבורי של ניהול מהיר ויעיל תוך חסכון במשאבי זמן ועלויות, כבסיס לטענה כי אין לסלק את התובענה על הסף.
המשיבים הפנו להחלטה מיום 9.5.18 בבג"צ אבו טיר, בה נקבע כך:
"ככול שהליך החקיקה לא יתקדם, יהיה מקום לשקול אפשרות לסעד חלופי בדרך של המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בגדר המתוה שנקבע בבג"צ 1921/94 סוקר נ' הועדה לבניה למגורים ולתעשיה, פ"ד מח(4) 237 (1994); זאת-כאמור-מבלי שאנו קובעים מסמרות בעיניין זה בשלב הנוכחי".
בעוד שבבג"צ אבו טיר נדונה החלטת רשות המסים שלא להעניק לעותר אישור על ניכוי מס במקור בשיעור מופחת, כאשר חישוב המס המגיע מהעוסק יתברר בתום שנת המס, בעקבות דו"ח שנתי שיוגש על ידו, החלטת רשות המסים בתובענה זו נוגעות לחישוב ההכנסה החייבת של החוקרים, לאור טענות המשיבים ביחס לפריסת הכנסת העובדים שנתקבלה בשנת מס אחת, לתקופה של 4 שנות מס שקדמו ליום התשלום ולאור טענתם כי הוצאות הטיסה של בני המשפחה הנן הוצאות מוכרות בנכוי לפי התקנות.
המשיבים טענו כי בשים לב לעלויות הכרוכות בהגשת דוחות להחזר מס וללוחות הזמנים הארוכים הקשורים בהגשת דוחות ובניהול "הליכי שומה והשגה מתישים", שלילת הגשת תובענה אזרחית עלולה להנציח גביה לא חוקית של מס, שניתן להכריע בה תוך זמן קצר יחסית "וללא כל הצורך בהגשת דוחות, פתיחת הליכים, עלויות שכר טירחה וכד'". כפי שנקבע בע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המסים בישראל (7.8.12), התווייתם של הליכים מיוחדים להעלאת טענות כגד רשויות מנהליות, ובעיקר ביחס להליכים מינהליים שיש בהם יסוד חזק של מקצועיות, אינה מיוחדת לדיני המס, ומוכרת גם בהקשרים אחרים (פסקה 12 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז).
...
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף.
בהתאם לאמור, אני מורה על מחיקת התובענה.
המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ תוך 45 ימים מהיום, ולאחר מועד זה יתווספו לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
