המרצות פתיחה נגד הבנק הבינלאומי לסגירת חשבונות

ביום 7.6.2016 פתחה המערערת חשבון אצל משיב 1, הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק).

ההליך בבית המשפט המחוזי המערערים הגישו שני הליכים נפרדים נגד הבנק של בקשות בדרך המרצת פתיחה, במסגרתן עתרו לביטול ההחלטות על סגירת חשבונותיהם, ואלו נדונו במאוחד.

...

ראשית קבע בית המשפט כי נכון היה לבחון את עניינם של המערערת והמערער יחדיו לאור הקשר ביניהם, אולם גם בחינה נפרדת הייתה מובילה למסקנה כי אין להתערב בהחלטות הבנק ביחס לשני החשבונות.

מהכלל אל הפרט לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם על פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעורים להידחות.

בסופו של דבר, רוב טענותיהם של המערערים מכוונות כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ה"פ 48379-12-18 נח רפפורט (1990) בע"מ נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בעמ תיק חצוני: בפני כבוד השופט יעקב דנינו המבקשת: נח רפפורט (1990) בע"מ המשיב: הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ פסק דין

במסגרת המרצת הפתיחה עתרה המבקשת (להלן לסירוגין: "החברה"), להורות למשיב לכבד את הסכמי פתיחת החשבון שנחתמו בין הצדדים, ומתוך שכך, להסתפק בחתימת שני דירקטורים מתוך שלושה דירקטורים של החברה, בצרוף חותמת החברה, על מנת לבצע כל פעולה נידרשת בחשבונות הבנק שלה בסניף המשיב.

במסגרת הישיבה הועלה עניין רצונה של המבקשת להגיש תביעה נגד המשיב, על מנת לחייבו לפעול להעברת הכספים מהחשבונות הסגורים לחשבון השוטף, בשים לב לסירובו של מר סמי גל לעשות כן. כן הציג ב"כ המבקשת בפני בית המשפט העתק מהודעת מייל שלפי הנטען נשלחה למר סמי גל ביום 24.12.18, בדבר הגשת התביעה דנא, תוך צירוף העתק התובענה.

...

אין בעצם קיומה של הבקשה, כדי להתלות או לעכב איזה מבין ההליכים, או כדי להוביל למסקנה כי בעל דין פטור מהגשת בקשה לצירופו להליך מסוים, אשר בעניינו הוא סבור כי קיימת לו זכות עמידה ורצון להביע עמדה מוגדרת.

ממילא, גם אם היתה מתקבלת הבקשה לאיחוד הליכים, לא היה בכך כדי ליצור יריבויות משפטיות חדשות בכל אחד מההליכים, שלא היו קיימות עובר להחלטה בדבר איחוד ההליכים.

לאור כל האמור, ובשים לב לסעד המסויג שנתבקש בדיון, מצאתי להורות על מתן סעד הצהרתי, לפיו על המשיב לכבד את ההסכמים שנחתמו בינו לבין המבקשת, בסניף המשיב באשקלון, כך שדי יהא בחתימת שני דירקטורים מתוך שלושה דירקטורים של המבקשת, בצירוף חותמת החברה, כדי לבצע פעולות נדרשות בחשבונות מושא סעיף 9 להמרצת הפתיחה, המותרות לפי כל דין.

לפני שתי תביעות אשר הוגשו כהמרצות פתיחה, כנגד הבנק הבנלאומי הראשון, האחת- הנה תביעת חברת טויגה און ליין בע"מ, אשר נסבה על הודעה מיום 25/4/17 בדבר סגירת חשבונה המתנהל בבנק ואשר מספרו 409-051527 והשנייה – תביעת מר טולדנו חיים, אשר נסבה על הודעה מיום 26/4/17 בדבר סגירת חשבונו המתנהל בבנק ואשר מספרו 052027.

בכלל זה בפרט טוענים המבקשים כי כלל טענותיו של הבנק, במסגרת התגובות להמרצות הפתיחה, אין בהן בכדי להצדיק את סרובו למתן שירות וזאת, הן הואיל ולא עמדו לנגד עיניו של הבנק בזמן אמת, אלא שככלל כולן בגדר הצדקה בדיעבד של החלטתו בדבר סגירת החשבונות והן הואיל ומהותית, לגופם של דברים, אין בהן ממש.

...

עוד הוסיפו המבקשים וטענו כפי שפורט כי שומה היה על הבנק לנקוט בסנקציה פחות דרקונית מאשר סגירת החשבון ואולם, גם בטענה זו אין ממש ויפה לעניין זה תשובתו של קונורטוב מטעם הבנק בעמוד 193 שורות 3-7 כדלקמן: "חשבנו, חשבנו על אופציה פחות דרקונית. לאחר שבחנו את הפעילות והפעילות היא כולה מול אותן חברות, שהציגו בפנינו, אז מה האופציה, להגיד להם לא לעבוד מול UFX? זה למעשה לעצור את הפעילות, לגמרי. זאת אומרת, אין הבדל בין סגירת חשבון לבין להגיד לו – אל תעביר את הפעילות הזאת. מה עוד שכל מארג הנסיבות שהצטרפו באירוע הזה, הביאו לידי אובדן אמון מוחלט בלקוחות." זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, הרי שבנסיבות כפי שהונחו בהן ניתנו למבקשים, על ידי הבנק, הזדמנויות רבות להפיס את החשדות ובהינתן משבר האמון בין הבנק למבקשים, פעל הבנק כדין עת מסר הודעות הסגירה [ראו לעניין זה בדומה- קביעות בתי המשפט בעניין עמותת איעמר וכן, בענין רינסנס הנזכרים לעיל].

באשר לממצאים אלו, הרי שלאור מסקנתי ולפיה ממילא גם במידע כפי שעמד בפני הבנק במועד מתן הודעת הסגירה, היה די בכדי לבסס סירוב סביר למתן שירות, אינני נדרשת להכרעה בשאלה, האם משהתחוור במסגרת ההליך המשפטי כי בסיכומו של דבר יש בחשדות הבנק ממש, יש בכך בכדי להצדיק בדיעבד את החלטת הסגירה, או שמא, שומה על בית המשפט להתעלם מראיות הנוגעות ללקוח ואשר יש בהן בכדי לבסס בעיתיות בפעילותו, אשר התבררו לראשונה במסגרת ההליך המשפטי.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי בדין הוציא הבנק למבקשים את הודעות הסגירה ובהתאמה לא מצאתי לבטלן והנני קובעת כי דין התביעות להידחות.

העיקר בתמצית התביעה הוגשה תחילה כהמרצת פתיחה, והועברה לפסים של תביעה רגילה.

חשבון ג' אינו קשור לתובעת, הוא חשבון סגור, הוא לא נוהל עבור מי מהוריה, ומכאן עמדת הבנק כי אסור לו למסור לתובעת מסמכים מחשבון זה. הבנק מיתנגד לבקשה לאפשר לרו"ח בר לב לחפש מסמכים בארכיון הבנק, לטענתו מדובר בבקשה שאין לה כל בסיס עובדתי או משפטי, וגם יש בה כדי להפר את הסודות הבנקאית.

הטענות להוצאת כספים מהמדינה מבוססות על דברים שנאמרו לתובעת על ידי פרנק בעת ארוחה במסעדה בשנת 1978 (סעיף 10 לתצהיר ת/1), על דברים שפרנק אמר לשלום (סעיפים 10 - 11 לתצהיר ת/2), ועל כך ששלום הוציא כספים מהמדינה ופתח חשבונות בנק על שם שלושת האחיות (סעיף 11 לתצהירו).

שלום נישאל באילו בנקים הופקדו הכספים והשיב כי מצא כספים בבנק בנלאומי, ולהערכתו יש כספים גם בבנק שויצרי, הוא חושב, מעריך ללא בטחון שמדובר בנק UBS, הוא אף פנה לבנק UBS בשנות ה – 80, הבנק השיב שאין חשבון אך הוא אינו מאמין לו (עמ' 18 שורה 1 – 20).

...

בנסיבות אלו דין התביעה להידחות.

מכל האמור הטענה כי לבנק אינטרס להסתיר מסמכים, נדחית.

אני מקבלת את טענת הבנק כי לא היה מקום לזמן לעדות כל איש ואיש ששמו הוזכר על ידי שלום בהקשר כזה או אחר.

מכל האמור התביעה נדחית.

המבקשת- בעלת חשבון בנק, בבעלות משותפת יחד עם בנה, יעקב פנחס שנץ (המשיב 2), המתנהל אצל המשיב 1 , הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק" להלן "חשבון הבנק").

החלטת הבנק למנוע את משיכת הכספים וסגירת החשבון הסעדים הנוספים שהתבקשו במסגרת המרצת הפתיחה הם סעדים שלובים שכן תכליתם היא להורות לבנק לאפשר את פעילות המבקשת בחשבון בהתאם לשיקול דעתה של המבקשת ומבלי שהפעילות תותנה בתנאי כלשהוא כגון יצירת קשר עם בנה של המבקשת ובתוך כך שהמבקשת תהא רשאית למשוך את מלוא הכספים המופקדים בחשבון ולהורות על סגירת החשבון המשותף.

המבקשת רשאית לבצע פעילות שוטפת בחשבון הבנק בכפוף להוראות הדין, ובהתאם להסכמים בין המבקשת לבנק ובהתאם לנוהלי הבנק וממילא הדבר ברור ולא נידרש כי בית המשפט יצהיר על כך. נוכח דחיית המרצת הפתיחה ובשים לב לכך שהמבקשת לא גילתה לבית המשפט את מלוא המידע בדבר פעילותה בחשבון בייחוד בעת הגשת הבקשה למתן צו להעברת הסכום לחשבונה הפרטי של המבקשת כנגד תשלומי מזונות לקטין כאשר התברר שכבר העבירה סכום עבור מטרה זו כפי שהודיעה בהליך משפטי שהתנהל בבית משפט השלום בחיפה, אני מחייבת את המבקשת לשאת בהוצאות המשיב 1 בסכום של 10000 ש"ח. אינני מחייבת בהוצאות לטובת המשיבים האחרים בהליך !.

...

אשר על כן אני קובעת כי אין מקום למתן סעד הצהרתי לפיו יש להורות לבנק לאפשר למבקשת לבצע כל פעולה בחשבון הבנק ובתוך כך משיכת כל הכספים וסגירת חשבון הבנק או סעד הצהרתי לפיו הבנק אינו רשאי להתנות או להגביל את התובעת מלבצע פעולה בחשבון בחתימתו של בנה של המבקשת או ביצירת קשר עמו.

אין בידי לקבל טענה זו. הבנק אינו רשאי להתנער מחובותיו בהתאם להסכמים שנחתמו בינו ובין הלקוחות בטענה כי הדבר מצריך הפעלת שיקול דעת ובחינת הפעולות המבוצעות בחשבון שכן לא ניתן לקבל מצב שבו פעילות שאינה חריגה בחשבון בנק לא תתאפשר לבעלים של החשבון המחזיק ביתרת זכות בחשבון ובכך למעשה תיפגע זכותו הקניינית של בעלי החשבון בכספים המופקדים בבנק.

סיכום מצאתי כי אין לקבל את המרצת הפתיחה ואת הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו במסגרתה וזאת מהטעמים המפורטים לעיל.