המצאת מסמכים לחברה זרה על פי אמנת האג: הליכים ומועדים

לטענת התובע, במקרה דנן, המדובר בהמצאת כתב תביעה לבעל דין (הנתבע 3) הגר בארצות הברית – שהנה צד לאמנת האג ולא הביעה את היתנגדותה להמצאת כתבי בי-דין זרים לשטחה באמצעות הדואר [רע"א 1056/10 קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים משלימים בע"מ נ' אליעד (פורסם בנבו, 20.7.2010), פסקה 20 בהחלטה; ע"א (ת"א) 1827/03 RAYTHEON COMPANY נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ, תק-מח 2003(3), 13982 (1.9.2003)].

בנוסף לאמור לעיל טוען התובע כי במקרה דנן יש ליישם את ההלכה הפסוקה לפיה מקום בו הוכח כי כתב התביעה הגיע לידי הנתבע, אין צורך לעמוד בדרישות טכניות או אחרות שנקבעו בתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו – 1975 [רע"א 8402/03 Raytheon Company נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ (פורסם בנבו, 30.9.2003); ת"א (ת"א) 22673-07-10 Nader & Sons LLC נ' Homayon Antony Namvar (פורסם בנבו, 5.5.2011), עמוד 5 בפסק הדין].

משלא נטען בפניי על ידי מי מבין בעלי הדין בתיק זה כי ארצות הברית אוסרת על המצאת כתבי בי-דין לשטחה על פי סעיף 10(ג) באמנת האג – קובע אני כי לא הוכחה קיומה של מניעה לביצועה של המצאת כתבי בי-דין בתיק זה מטעם התובע ("אדם המעוניין בהליך משפטי") באמצעות שליח מטעמו, המוסמך לבצע את ההמצאה על פי חוקי מדינת ניו-יורק, ארצות הברית (בה מתגורר הנתבע 3), בהתאם להוראת סעיף 10(ג) באמנת האג.

כאשר מדובר במסירת כתבי בי-דין הנעשית בתוך תחום השיפוט של מדינת ישראל חלה תקנה 489 בתקנות סד"א הקובעת כדלקמן: "שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סרב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק". אני סבור כי נוכח שתיקתה של אמנת האג בנושא זה, חל הדין הקבוע בתקנה 489 בתקנות סד"א, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, נוכח ההלכה הפסוקה הקובעת כי "אין מניעה עקרונית להפעיל את חזקת שויון הדינים במקרה שבו ההנחה על אודות זהות הדינים מסתברת יותר" [דנ"א 1558/94 נפיסי נ' נפיסי, פ"ד נ (3) 573, 583 (1986)], ומאחר שהמצאת כתב התביעה בדרך של הדבקתו על דלת ביתו של הנתבע 3 בוצעה על ידי מי שהורשה והוסמך על פי דיני מדינת ניו-יורק להמציא מסמכים משפטיים – עובדה המצביעה לכאורה על כך שדרך המצאה זו מוכרת לפי דיני מדינת ניו-יורק – אני סבור כי ניתן להפעיל בנסיבות העניין את חזקת שויון הדינים ולקבוע כי גם על פי הדין של מדינת ניו-יורק ניתן לבצע מסירה של כתבי בי-דין בדרך של הדבקתם על דלת ביתו של בעל הדין הרלבנטי; שנית, נוכח הלאקונה הקיימת באמנת האג בנושא זה, ובהיתחשב בתכלית של אמנת האג אשר נועדה לקבוע כללים למסירה תקינה של כתבי בי-דין במדינות אשר אמצו את הוראותיה של אמנה זו, ניתן לפרש את אמנת האג כקובעת מכללא את האפשרות לבצע מסירת כתבי בי-דין בדרך של הדבקתם על דלת ביתו של בעל דין המסרב לקבלם לידיו בנסיבות של העידר תום לב. בהקשר זה אעיר כי סוגיית תום הלב עוד תדון להלן בהחלטתי זו. יתרה מזו: במקרה שלפני, בהיעדר היתנגדות לנטען בבקשה על ידי המבקש (התובע) מצידו של מי מבין המשיבים (הנתבעים), ותוך "אימוצו" של הכלל הנ"ל מהטעמים שפורטו לעיל, אני קובע בזאת כי בשל סירובם של המתגוררים בביתו של הנתבע 3 לקבל את כתב התביעה, המצאת כתב התביעה בתביעה דנן באמצעות הדבקתו על דלת בית מגוריו של הנתבע בניו-יורק, ארצות הברית – נעשתה כדין.

בנסיבות אלה, ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, חובה על בעל הדין לפעול במסגרת מיגבלות הזמן המוטלות על פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב בי-הדין הגיע לידיעתו.

...

סוף - דבר כפועל יוצא מכל הנימוקים שפורטו לעיל – הנני מורה בזאת כדלקמן: דין בקשת התובע להתקבל.

הנני קובע בזאת כי התובע ביצע "המצאה כדין" של כתב התביעה לידי הנתבע 3.

לפיכך, משרכש בית משפט זה סמכות שיפוט כלפי הנתבע 3 אין מניעה מלהמשיך בניהולה של התביעה כנגדו; הנני מורה בזאת לנתבע 3 להגיש כתב הגנה מטעמו בתוך 60 ימים מהיום; התובע ימציא החלטה זו לידי הנתבע 3, בכתובת מגוריו, 82-38, 213th st, Queens Village NY 11427, באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה, באמצעות חברת דיוור בינלאומית כדוגמת FedEx אוUPS , ובאמצעות שליח המוסמך להמציא מסמכים משפטיים במדינת ניו-יורק; בנסיבות העניין, ולנוכח העובדה שהנתבעים לא התנגדו לבקשה זו בגלגולה הנוכחי – לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ביום 26.03.2021 (בקשה 24) הגיש התובע בקשה במסגרתה התבקש בית המשפט להתיר המצאה מחוץ לתחום ביחס לנתבעים 1-2, 5 על פי הוראת סעיף 5(1)(b) לאמנת האג בדבר המצאה בחו"ל של כתבי בי דין (הדרך המוסדרת בדין האוקראיני להמצאת כתבי בי דין בהליכים מקומיים לנתבעים זרים), באמצעות פירסום מודעות בעתון יומי בעל תפוצה ארצית באוקראינה.

ביחס להמצאה בישראל, קבעתי כי אין המדובר בהמצאה כדין וכי הנתבעים 1-2 אינם תושבי ישראל לעניין ההמצאה, הגם ולא ידוע לבית המשפט תושבי איזו מדינה הם כיום והיכן הם היו נכון למועד ביצוע ההמצאה ואף נכון למועד כתיבת שורות אלו.

ועוד), כאשר על פי נספח 12 לכתב התביעה, נטען כי שתי החברות היו חברות מעבר לוות (ראו סעיפים 40 ו-109 לטבלה) כך שבפועל סנט ג'ון קיבלה לכאורה הן כספים שלכאורה לוותה דיבוט והן כספים שלוותה בעצמה? בעניינינו, עסקינן בתביעה כספית של בנק זר נגד אזרחים זרים שהינם גם אזרחים ישראליים.

ביחס לתובענות דומות עומדות ותלויות, קבע בית המשפט בדלוור כי "על אף שאף אחת מהתובענות (ההלאמה והלווים) לא מערבת את הטענות המדויקות שמועלות כאן, באופן שיכול להצדיק סילוק התביעה, שתי התובענות יניבו החלטות על בסיס הדין הזר אשר ישפיעו על ההכרעה בתובענה זו. דינאמיקה זו תומכת בעיכוב של תובענה זו לטובת תובענת ההלאמה ותביעות הלווים". עוד נקבע על ידי בית המשפט בדלוור כי "ואם בכך לא די, הסתייגות אוקראינה לסעיף 23 באמנת הראיות של האג, פרושו שאוקראינה "לא תוציא לפועל מכתבי בקשה שהונפקו במטרה להשיג חשיפה של מסמכים לפני בית משפט כפי שמוכר במדינות בעלות משפט מקובל" לפי מומחה הנתבעים, לא יהיה גילוי מסמכים באוקראינה "אלא אם הבקשה מספיק מבוססת ומכילה מספיק מידע כדי לזהות באופן חד משמעי את המסמכים המבוקשים". הסתייגות זו ללא ספק מסבכת את הגישה לראיות, ושוקל לטובת עיכוב עד להתקדמות הליכי הלווה ותובענת ההלאמה, כאשר גילוי ראיות באוקראינה יהיה יותר יעיל ואפקטיבי.

...

לסיכומו של פרק זה, נוכח כל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי ישראל אינה הפורום הנאות לדון בסכסוך שבין התובע לנתבעים 1-2.

התיישנות; סבורני כי טענת ההתיישנות נדונה לא מעט במסגרת החלטות קודמות הן בבקשה לסילוק על הסף והן בהחלטת בית המשפט העליון בערעור, כך שטענה זו לא עומדת לנתבעים במסגרת בקשה מקדמית עוד יותר מבקשה להיתר המצאה.

סוף דבר; לאור האמור אני קובעת: המסירה לנתבעים בישראל – אינה מסירה בהתאם לתקנות ולפיכך לא יכולה להיחשב כמסירה כדין.

המועד להגשת כתב הגנה חלף, ובשל כך הגישה החברה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

בבקשתו טען, כי החברה לא עמדה בהוראות תקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 (להלן: התקנות, או תקנות המצאת מסמכים).

לעניין זה הסתמך בית המשפט על תמליל חיקור דין שנערך לגרנובסקי במסגרת הליך פלילי המתנהל בעיניינו, שאותו הגישה החברה כראיה, ובמהלכו מסר גרנובסקי לרשויות התביעה את הכתובת הנ"ל. נוכח קביעה זו הסיק בית המשפט, כי "אין התובעת [החברה – נ' ס'] זכאית לחסות תחת הוראת סעיף 1 לאמנה שמוציאה מתחולתה את המקרים בהם מענו של האדם שיש להמציא לו את הכתב אינו ידוע", ולפיכך כפופה לתקנות ולאמנת האג.

אשר לאופן המצאת כתב התביעה, ככלל, תובעת המבקשת להמציא כתב תביעה לנתבע זר, המתגורר במדינה אשר חתמה על אמנת האג לעניין המצאת מסמכים, נידרשת לפעול על-פי האמור בתקנות המצאת מסמכים, ובהתאם להסתייגויות של מדינת היעד מהוראות האמנה.

...

חרף זאת, ומבלי לטעת מסמרות בנוגע לקשת המצבים שבהם ניתן לסטות מנקודת המוצא, סבורני כי בנדון דידן קיים צבר של נסיבות חריגות המצדיקות הכרה בתוקף ההמצאה: ידיעה ברורה וחד-משמעית של גרנובסקי על אודות כתב התביעה; ניסיון כן להמציא את המסמכים כדין; התנהלות חסרת תום לב מצדו של גרנובסקי.

עוד סבור גרנובסקי, כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לעניין חוסר שיתוף הפעולה מצד הרשות האוקראינית, שעה שהסתמך לעניין זה על "מכתב פשוט של הנהלת בתי המשפט". טענה זו דינה להידחות אף היא.

אשר על כן, הערעור נדחה.

נמצא איפוא שדרך המלך להמצאת כתבי בית דין על פי אמנת האג היא המצאה באמצעות הרשות המרכזית במדינה בה מתבקשת ההמצאה.

דרכי המצאה נוספות אפשריות רק ככל שהמדינה בה הומצאו המסמכים לא הצהירה מכוח זכותה על פי סעיף 21 לאמנה על היתנגדותה לתחולת סעיף 10 לאמנה.

הרחבה של סמכות השיפוט מעבר לתחום המדינה עשויה להביא לידי היתנגשות סמכויות ופגיעה בכללי הנימוס הבנלאומי, כפי שנפסק ברע"א 1056/10 קוי אשראי לישראל שירותים פינאנסיים משלימים בע"מ נ' אליעד (20.7.2010), (להלן: "קוי אשראי"): "... התפיסה עליה מושתתת האמנה הנה כי המצאת כתבי-בית-דין ממדינה אחת לאחרת מחייבת זהירות, באשר ישנן שיטות משפט הרואות בכך הפעלת רבונות (לפחות מבחינה רעיונית) של המדינה ממנה נשלח כתב-בית-הדין, בתחומיה של המדינה אליה הוא מיועד... בד בבד מאפשרות הוראות האמנה לכל מדינה לקבוע את המידה בה רשויותיה תהיינה מעורבות בהמצאת כתבי-בית-דין זרים לתחומה". זאת ועוד, על בית המשפט לנקוט גישה זהירה בדונו בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום ולהקפיד על אופן ביצוע ההמצאה בהתאם לכללים שנקבעו באמנת האג שכן "האמנה מבוססת על עיקרון הכיבוד ההדדי בין המדינות, שיסודו בעקרונות של נימוס בנלאומי... מהתכלית הנדונה נגזרת שוב המסקנה כי הוראות האמנה אינן עניין אך לבעלי הדין להליך, וכי יש ליתן משקל גם לעיקרון כיבוד ההדדי בין המדינות החברות באמנה כחלק מכללי הנימוס הבינלאומיים" (עניין קוי אשראי, פסקה 23).

לא ניתן להלום כי צד העותר לקבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500(8) לתקנות (בנגוד להלכה שנקבעה בפסה"ד בעיניין Flacks), ולאחר מכן עותר לקבלת פסק דין חרף העובדה שלא בוצעה המצאה כדין על פי הוראות ההחלטה בדבר היתר המצאה ובטרם חלוף המועד שנקבע באותה החלטה להגשת תגובה לבקשה, יזכה ביתרון דיוני בשל ההליכים שננקטו על ידי המשיבה שהיא בגדר נתבע זר, כדי לברר את פשר ההליכים שננקטו נגדה על דרך של הגשת בקשה לעיון בתיק בית המשפט בשלב שלאחר מתן פסק הדין.

בהקשר זה ראוי להוסיף ולהפנות לתקנה 503א לתקנות הקובעת: "כפר הנתבע בסמכותו הבין לאומית של בית המשפט או ביקש לבטל המצאה שנעשתה על פי פסק זה או מינה עורך דין בישראל לשם כך, לא יהיה ניתן לבצע את ההמצאה לנתבע במסירה אישית, אם הגיע לישראל ... ולא יהיה ניתן לבצע ההמצאה לעורך הדין המייצג אותו ...", על אותו משקל ומתוך אותו עיקרון אין להכיר בטענה כי עיון בתיק שבוצע על-ידי הנתבע הזר לצורך קבלת המסמכים שהוגשו במסגרת ההליך לאחר שניתן פסק דין בהעדר הגנה, יראה כהמצאה כדין של כתב הטענות הפותח (ראו בעיניין זה, רע"א 6484/19 וקנין נ' רביבו (2.12.2019) (פסקה 12); עניין קוי אשראי (פסקה 9)).

...

בנסיבות אלה, דין הבקשה לביטול היתר ההמצאה לחו"ל של הבקשה לאישור פסק בוררות חוץ, להתקבל – וכך אני מורה.

הבקשה לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום מתקבלת, ואני מורה על ביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום.

כפועל יוצא, בהיעדר המצאה כדין של הבקשה לאישור פסק בוררות נושא התובענה, אני מורה על מחיקת התובענה.

ואולם, ככל שהעד אינו מעוניין או אינו יכול להגיע למסירת עדות או מסמכים, הדרך לזימונו היא זו הקבועה בחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998, תקנות עזרה משפטית תשנ"ט-1999 ובתקנות לבצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977.

לעניין זה ר' החלטת בית המשפט ברע"א 3810/06‏ ‏ י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נגד שמאי גולדשטיין, פ''ד סב(3) 175: "ברור, כי בית משפט בישראל אינו רשאי להוציא הזמנה למתן עדות או להצגת מיסמך לאדם הנמצא מחוץ לתחום השיפוט (עד המצוי בישראל יזומן למתן עדות בהליך אזרחי בהתאם לתקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כאשר עד נמצא מחוץ למדינה ואין הוא מסכים ליתן עדות, לא יהא מנוס מלהשתמש בדרך הקבועה כיום בחוק עזרה משפטית 1998 ובתקנות שהותקנו מכוחו ועל פי החוק שקדם לו. במלים אחרות, כאשר עד מודיע שנכון הוא ליתן עדות מרצונו, איני רואה מניעה מלפעול בדרך בלתי פורמאלית בכדי להסדיר את מתן העדות ולבצע את כל התיאומים הנדרשים. נראה שכאשר מדובר בעדותו של בעל דין, לא צריכה להתעורר שום בעיה, בודאי אם בעל הדין אמור להעיד מטעמו הוא. יכולה להישאל השאלה מה יקרה אם בעל דין שכנגד מעוניין להעיד את יריבו, הנמצא מחוץ לישראל. אמנם, קיימת אפשרות שהיריב שיבחו"ל יסרב להעיד וידרוש כי יזומן בדרך הקבועה בחוק ובתקנות. נראה שאם כך יקרה, יידרש בעל הדין המבקש להעיד את יריבו לנקוט מהלך לפי חוק עזרה משפטית 1998 והתקנות הקיימות (שהרי לא ניתן לפעול בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי)." ראו והשוו: רע"א 5573/15 ‏ רונן אברבוך נגד ‏OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD וכן ת"א (מרכז) 5680-08-07 קרן משאבות בטון בע"מ נגד SCHWING GmbH - חברה זרה (19.7.2009).

בד בבד עם טענתה זו טוענת Hellenic כי המועד להגשת בקשה למתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים חלף, באשר כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 8.3.2017.

זאת ועוד, התובעות לא פנו ל-Hellenic בטרם פנייתן לבית המשפט, כנדרש על פי תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בקשה 40 – בקשה למתן צו המורה ל- Sisaלהמציא מסמכים בקשה להורות ל- Sisa להמציא לתובעות את המסמכים הבאים: דפי תנועות חשבון הבנק של חברת Sisa בחשבון אותו ניהלה בבנק Garanti לתאריכים 20-24.5.2013; פסק הבוררות, החלטות וכתבי בי-דין אשר ניתנו במסגרת הליך הבוררות אותו הגישה חברת Hellenic נגד חברת Sisa ב-Notice of Arbitration, בכלל זה כתב הטענות הנגדי מטעם Sisa במסגרת הליך הבוררות; כל כתב בי-דין בקשר לכל הליך אחר/נוסף/מקביל או בהמשך ל-Notice of Arbitration, ככל שקיים.

...

מהטעמים המפורטים בהחלטתי בבקשה מספר 34, אני דוחה את הבקשה.

בקשה מספר 40: דיון והכרעה דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה.