המצאת כתבי בית משפט בדואר רשום

אשר לאי הבאתן במניין של תקופות הסגר מכח תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חרום מיוחד), התשנ"א-1991 (להלן: "תקנות שעת חרום") תקנה 4 בתקנות שעת חרום קובעת: "תקופת תקפה של ההודעה לא תבוא במנין הימים לעשיית דברים שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית המשפט , רשם, רשם ההוצאה לפועל או מנהל לישכה". בבש"א 1223/20 British Airways PLC נ' עמותת הצלחה - לקידום חברה הוגנת (נבו 16.3.2020) נידרש רשם בית המשפט העליון ר' גולדשטיין לפרשנות תקנה 4, וקבע כי: "התקנה "מקפיאה" איפוא את מרוץ הזמנים להגשת הליכים ערעוריים וכתבי בי-דין, ומניין הימים יימשך כסדרו בתום מצב החרום המיוחד".

השלישית, שאין להאריך את מועד הגשת תביעה אף אם מועד תום תקופת ההתיישנות חל במהלך שביתה מאחר שלמגיש התביעה אפשרות להמציא כתבי בי-דין אף בתקופת שביתה בדואר רשום.

בעיניין השבתה נדחתה הטענה כי חל סעיף 17 בחוק ההתיישנות ונקבע שמשעה שקיימת בפני בעל דין אפשרות להגיש את כתב התביעה בדואר רשום לבית המשפט (וכיום באמצעות מערכת נט המשפט – מ' נ') לא ניתן לקבוע כי נבצר מהתובע להגיש תביעתו במהלך שביתה (ר' בבגץ 7391/10 פלוני נ' פלונית (נבו 30.5.2012)).

...

אינני מקבלת את טענות המבקשים כי אין להביא במניין את תקופות הפגרות לצורך ספירת תקופת "השנה". תקנה 529 בתקנות סדר הדין האזרחי קובעת "תקופת פגרה של בית משפט לא תובא במניין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית משפט או הרשם, אלא אם הורה בית המשפט או הרשם, לפי העניין, הוראה אחרת" ההדגשה שלי – מ' נ').

למעלה מן הדרוש, אפילו לא חלפה תקופת ההתיישנות (טענה שאינני מקבלת כמפורט לעיל), הרי שאני סבורה כי צודקת פרטנר בטענתה, כי מכל מקום מנועים המבקשים להגיש תביעתם כתובענה ייצוגית להבדיל מתביעה אישית וזאת בהתאם לסעיף 26(ג) בחוק תובענות ייצוגיות.

בדומה למטרת סעיף קטן (ב) גם מטרת סעיף זה היא, בין השאר, להגן על אותם חברי קבוצה פוטנציאליים, אשר סביר להניח שהסתמכו על כך שמנגנון התובענה הייצוגית ימצה את זכותם ובשל כך בחרו שלא להגיש תביעה אישית או תובענה ייצוגית אחרת, אך בסופו של דבר הוצאו מהקבוצה על ידי בית המשפט.

סוף דבר אני מקבלת את בקשת פרטנר ומורה על דחיית התובענה על הסף.

לאחר שמיעת חקירות נגדיות וקבלת סיכומים ניתנה ביום 4.7.2021 החלטת בית המשפט בסוגיית ביטול פסק הדין מטעמי אי המצאה (להלן: ההחלטה בסוגיית ההמצאה) ובגדרה נדחתה בקשת ביטול פסק הדין תוך שבית המשפט קובע: "כי כתב התביעה נשלח בדואר רשום ומוען של כתובתו הרשומה של המבקש במשרד הפנים.

...

לסיכום, אין מחלוקת שתקנה 97 מסמיכה את בית המשפט ליתן פסק דין על יסוד התביעה בלבד, וזאת בין כהודאה ואז נראה בכתב התביעה "אמת", לפי גישת זוסמן, ובין כסנקציה לכך שלא הוגש כתב ההגנה במועד וללא קשר לאמת שבכתב התביעה, לפי גישת רוזן צבי.

למעלה מן הנדרש, גם לו היינו סבורים כי עלינו להעביר תחת שבט ביקורתנו את הסכום שנפסק, הרי שלא מצאנו שבנסיבות אלה נפלה טעות שמצדיקה התערבותנו בפסק הדין של בית המשפט קמא.

סוף דבר אנו דוחים את הערעור המערער ישלם למשיב הוצאות בסך של 30,000 ₪.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי העירעור הוגש באיחור וכי אין לקבלו לרישום, כמפורט מטה: על פי הנתונים המתועדים במערכת נט-המשפט, פסק הדין הומצא למערער ביום 22.5.2022 בשעה 23:10 באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני שמסר לבית המשפט.

לעניין זה נפסק בע"ר (ארצי) 33237-03-17‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה - בית בלב בע"מ, 23.10.2017, כי "גם אם ההמצאה באמצעות משלוח הודעה לתיבת הדוא"ל של בעל הדין אינה מקיימת כל תג בתקנות, נוכח העובדה שבעל הדין לא מסר באופן מפורש ופורמלי כתובת דוא"ל לצורך המצאת כתבי בי דין על ידי בית המשפט, או שכתובת הדוא"ל לא סומנה בתוכנת נט-המשפט ככתובת להמצאת כתבי בי דין, אולם מדובר בכתובת דוא"ל פעילה שנמסרה על ידי בעל הדין ומדובר בבעל דין שעושה שימוש בתוכנת נט-המשפט להגשת כתבי בי דין, יש לראות את בהמצאה לתיבת הדוא"ל כהמצאה כדין".    חשוב לציין עוד, כי המערער לא פרט בתגובותיו באילו נסיבות היתקבל לידיו פסק הדין ביום 28.6.2022, וטענתו בעיניין זה נטענה בעלמא.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי הערעור הוגש באיחור וכי אין לקבלו לרישום, כמפורט מטה: על פי הנתונים המתועדים במערכת נט-המשפט, פסק הדין הומצא למערער ביום 22.5.2022 בשעה 23:10 באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני שמסר לבית המשפט.

לא מצאנו בתצהיר הסבר או התייחסות לרישום המתועד במערכת נט-המשפט בדבר המצאת פסק הדין למערער בדואר אלקטרוני, או למשלוח בדואר אלקטרוני בכלל.

נוכח המסקנה אליה הגענו, איננו נדרשים לעניין המצאת פסק הדין למערער על ידי המשיבה באמצעות דואר רשום.

יחד עם זאת, החלטת בית המשפט שם דרשה כי ההמצאה תתבצע בדואר רשום עם אישור מסירה, וכמו כן הוכח שם שכתב התביעה נימסר לנמען בכתובת מגוריו לפי אישור של חברת FEDEX אך לא ניתן היה לקבל את חתימתו.

...

לאחר שבחנתי את טענות התובעת והמסמכים שצירפה, ולאחר עיון בנימוקי בית המשפט בעניין לאון ובפסיקה נוספת, השתכנעתי כי בענייננו לא בוצעה המצאה כדין.

נוכח ההבדלים בין שני המקרים, וכאשר המסמכים לא נמסרו בפועל לידי הנתבעים אף לא בהדבקתם לכתובות שצוינו, סבורני שאין להחיל בענייננו את כלל הידיעה.

לאור כל האמור, לא השתכנעתי שבנסיבות העניין יש להכיר בתקפות ההמצאה בחריגה מכללי האמנה והתקנות, משלא הוכח כי הנתבעים קיבלו בפועל את המסמכים ומשלא הוכח כי התובעת פעלה להמצאת המסמכים בהתאם להחלטה מיום 25.10.2023.

משלא הוגשה תגובה ע"י המבקש, הגישו המשיבים, ביום 1.5.2023 הבהרה, הנתמכת בתצהיר המשיב, במסגרתה נטען כי בקשת רשות העירעור בצרוף החלטת בית המשפט, נשלחה למבקש בדואר רשום, אשר חזר בציון "לא נידרש". כן הוצגה תיכתובת ווטספ בין המבקש למשיב, הכוללת את החלטתי בדבר מתן תשובה לבקשת רשות העירעור, המלמדת כי לכאורה המבקש היה מודע להליך שננקט.

עם זאת, ככל ויימצא כי לא נפל פגם בהליך ההמצאה, יוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להעתר לבקשה אם לאו.

מן העבר השני, אין חולק כי המבקש חתם מראש, וכתנאי לקבלת רכב השטח, על התחייבות לשאת בתשלום בגין כל נזק שייגרם לכלי הרכב (נספח 1 לבקשת רשות העירעור), מהראיות אשר נדונו בפני בית המשפט קמא עלה כי המבקש עצמו אישר, כי גרם נזק לרכב השטח, הגם בהיקפים שונים מאלו הנטענים על ידי המשיבים (ר' ס' 11 וס' 17 לתמליל השיחה נספח 3 לבר"ע וכן ס' 5 לכתב ההגנה), ודומה כי אף אין חולק בין הצדדים באשר לעצם התהפכותו של רכב השטח (ס' 4 לכתב ההגנה).

...

עם זאת, ככל ויימצא כי לא נפל פגם בהליך ההמצאה, יוקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להיעתר לבקשה אם לאו.

אני ערה לעובדה כי צפייה זו אינה מהווה, כשלעצמה, מסירה כדין של בקשת רשות הערעור, ואולם עת היא מצטרפת למכלול הראיות אשר נמנו לעיל, יש בה כדי לחזק את המסקנה בדבר ידיעתו , הברורה, של המבקש את דבר ניהולו של ההליך דנא.

סוף דבר: הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.