המצאת כתבי בית דין לבית המשפט לעניינים מנהליים

בנסיבות אלה, ביקשו המשיבים – על מנת ש"יוכלו להשיב באופן מקיף" – כי בית המשפט יורה למבקשת העיון להמציא להם את כל כתבי בית הדין בעתירתה.

מתשובתה של מבקשת העיון עולה, בין היתר, כי מבקשת העיון הגישה בקשה דומה, לעיון בתיק בית המשפט, בעתירה המנהלית נשוא העירעור (עת"מ 5945-09-12), וגם במסגרת זו ביקשו המשיבים, בטרם ישיבו באופן מקיף לבקשת העיון, לקבל לידיהם את כתבי בית-הדין בעת"מ 32297-05-20.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד סגנית הנשיא, השופטת צ' צפת) דחה את היתנגדות המשיבים והתיר את העיון, תוך שקבע, בין היתר, כי העיון מוצדק נוכח קירבתה של מבקשת העיון למנוחה ולעניין מושא העתירה.

...

בשים לב לזיקה של מבקשת העיון למקרקעין נשוא ההליך, להיעדר איסור בדין לעיין בחומר המבוקש וכן נוכח העובדה שמבקשת העיון קיבלה היתר לעיין בתיק דלמטה, אני נעתרת לבקשת העיון.

על-כן, על פני הדברים, נראה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה הנתקפת אשר ניתנה על-פי תקנה זו. בנסיבות אלו (לאחר שהוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים), אף נראה כי אין מנוס מדחיית העתירה – בדומה לעתירות דומות אחרות – על-פי תקנה 7(2) בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מנהליים).

תגובות אלו הוגשו (במסגרת כתב טענות אחד) ביום 16.6.2022.

(ב) בקשה להיתר לא תיקלט, אלא לאחר שצורפו כל המסמכים שחייבים לצרפם לפי תקנה 7 ולא יוענק ההיתר, לאחר המצאת ההודעות כמפורט בתקנה 9.

...

על-כן, על פני הדברים, נראה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה הנתקפת אשר ניתנה על-פי תקנה זו. בנסיבות אלו (לאחר שהוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבים), אף נראה כי אין מנוס מדחיית העתירה – בדומה לעתירות דומות אחרות – על-פי תקנה 7(2) בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מינהליים).

מכל מקום ולסיכום: אם העתירה מכוונת כלפי ההחלטה שלפיה על-פי תקנה 10 הוחלט שלא לקלוט את הבקשה להיתר הבניה שהגיש העותר, כי אז וכאמור, אין העתירה מגלה עילה להתערבות בהחלטת לשכת התכנון שבעניינה הוגשה העתירה ולפיכך יש לדחותה על הסף.

לעומת זאת, אם העתירה מכוונת כלפי עצם הוראתה של תקנה 10 או כלפי חוקיותה, אזי כאמור, עניין זה אינו נתון לסמכותו של בית משפט זה ואף מטעם זה יש לדחות את העתירה הנדונה.

לנוכח כל האמור, העתירה נדחית על הסף.

לאחר עיון בכתב העירעור ובפסק דינו המקיף, המפורט והמנומק היטב של בית הדין לעררים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העירעור, אף בלא צורך בתשובת המשיבה.

ההחלטה האמורה הומצאה כדין כבר למחרת, ביום 7.7.2022.

כמו כן, על פי תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, שאף היא חלה על ההליך הנידון מכוח תקנה 28 בתקנות בתי סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מנהליים, "בית משפט שהחליט לדחות ערעור רשאי לכלול בנימוקיו רק את קביעתו בדבר דחיית העירעור". זאת רק אם היתקיימו שלושה תנאים: כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית; לא נמצאה טעות שבחוק.

...

הערעור הנדון הוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – בית הדין לעררים או בית הדין) (כבוד הדיינת רחל שרם) בתיק ערר (ירושלים) 1793/21 מיום 24.4.2022, שלפיו נדחה הערר שהגיש המערער, נתין ניגריה, על החלטת המשיבה מיום 28.6.2020 לדחות את בקשתו למקלט מדיני וכן על החלטתו מיום 8.3.2021, אשר דחתה את בקשתו לעיון חוזר.

כמו כן הגעתי למסקנה כי אין לערעור הנדון סיכוי להתקבל ולפיכך ראיתי לנכון לדחותו אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה (זאת כאמור, בהתאם להוראת תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, החלה על העניין הנדון מכוח תקנה 28 בתקנות סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מינהליים).

כמו כן, על פי תקנה 148(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, שאף היא חלה על ההליך הנדון מכוח תקנה 28 בתקנות בתי סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מינהליים, "בית משפט שהחליט לדחות ערעור רשאי לכלול בנימוקיו רק את קביעתו בדבר דחיית הערעור". זאת רק אם התקיימו שלושה תנאים: כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו; הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית; לא נמצאה טעות שבחוק.

לנוכח כל האמור ומהטעמים שהובאו בפסק-דינו של בית הדין לעררים, הערעור נדחה.

באשר לטענה כי ההחלטה לתת היתר תוקנה בפסק דין מיום 19.12.2018, טענה העותרת כי פסק הדין לא תיקן את תנאי ההיתר וקבלת פרשנות זו יש בה כדי לגרום נזק לשכנים שהתנגדו; ולגבי הטענה השלישית, לפיה הוועדה המקומית האריכה את המועדים מעבר למועדים האמורים בתקנה 20, הודתה המשיבה כי נהגה כך בעבר, עד שניתן פסק דין בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בעת"מ 55598-03-20 ג'ובראן נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה ואח' (15.12.2020) (להלן: "עניין ג'ובראן"), שקבע, כי הארכות שניתנו הן בחריגה מסמכות והמשיבה תיקנה את דרכה וחדלה להאריך מועדים בנגוד לאמור בתקנות (ראו הנטען בסעיף 48 לכתב התשובה).

התנאים קבעו כי ככל שמבקשת העותרת לשנות מן הגדר יש להמציא פסק דין ופסק הדין הומצא בדמות הסכמת הצדדים.

...

ועוד לא הוצגה בפניי הוכחה כי הועדה האריכה מועדים לאחר מתן פסק הדין בעניין ג'ובראן לפיכך, אף טענתה זו של המשיבה נדחית.

דין טענות אלה להידחות רק מטעם זה. למרות האמור לעיל אתייחס למספר טענות; טוענת העותרת כי ההחלטה מושא העתירה התקבלה על-ידי היועץ המשפטי של המשיבה ולא הובאה בפני הועדה.

העתירה נדחית אפוא.

לאחר עיון בטענותיהם של הצדדים נמצא כי ניתן להכריע בעירעור על יסוד טענות הצדדים בכתב (בהתאם לתקנה 138(א)(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), החלות על ערעור מנהלי בהתאם לתקנה 28 בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מנהליים)).

המערערת התבקשה להמציא מסמכים בעיניינו ומשלא הומצאו, נשלח אליה ביום 24.2.2020 מכתב סרוב.

מכל מקום טען, כי ראוי לדחות את העירעור בהתאם לתקנה 148(ב) בתקנות אלו, המאפשרת את דחיית העירעור בהסתמך על נימוקי פסק דינו של בית הדין לעררים (תקנות החלות על העירעור הנידון מכוח תקנה 28 בתקנות סדרי הדין בבתי משפט לעניינים מנהליים).

...

הערעור הנדון הוגש על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן לפי העניין – בית הדין; חוק הכניסה לישראל) (כבוד הדיין א' חלבגה) בתיק ערר (ירושלים) 3259/21 מיום 27.10.2023, שלפיו נדחה הערר שהגישה המערערת, אזרחית אריתריאה, על החלטת המשיב מיום 27.7.2021.

אף מקובלת עליי טענותיו של המשיב כי לא ניתן להקיש מהעניין שנדון בעמ"נ (ירושלים) 42184-07-19 מנדל נ' רשות האוכלוסין וההגירה (27.01.2020) (כבוד השופט א' דראל), לעניינה של המערערת וכי בשל נסיבותיו השונות מנסיבות עניינה של המערערת, שאף הודגש כי הן ייחודיות וחריגות, אין בפסק דין זה כדי לסייע לה. כאמור שם, "המקרה שלפנינו אכן מקים נסיבות מיוחדות וחריגות, שאינן שכיחות ואינן מאפיינות כחששה של המשיבה כל עובד זר המגיע לישראל" (שם, פסקה 37).

אפילו הייתה מראה כי הוגשה בקשה כזו, המסקנה הייתה כי היא בחרה לזנוח את אותה בקשה, כפי שנקבע בנסיבות דומות: "באשר לטענה כי מדובר בבקשת מקלט שהוגשה משנת 2008 הרי לכאורה המסמכים שבידי המבקש לא מלמדים בהכרח על הגשת בקשת מקלט לנציבות האו"ם לפליטים אלא לכאורה על רישום בלבד וזיהוי (כשלא צוין האם נערך לו ריאיון כמפורט במסמך) כשבכל מקרה, גם אם היה מדובר בבקשה שכזו, לכאורה היא  נזנחה למעשה והראיה גם שהמבקש הגיש בקשה חדשה ופרטנית ב-2/2015 ולא עשה מאומה לגבי הבקשה מ-2008..." (רע"מ (ת"א) 63256-09-16  ביירו (אדם) נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (9.11.2016)‏‏, כבוד סגן הנשיא, השופט ק' ורדי, פסקה 18).

תוצאת הדברים היא כי הערעור נדחה.