המצאה מחוץ לתחום התקנות החדשות

היתר המצאה מחוץ לתחום עד למועד כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, בעל דין שהיה מעוניין לפתוח בהליך נגד נתבע שנימצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, היה נידרש לבקש מבית המשפט היתר להמצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום מכוח אחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות הישנות.

...

בהמשך, פנתה הצלחה לבית המשפט בבקשה למתן היתרי המצאה מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות; לפיה בית משפט רשאי להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ למדינה כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". ביום 5.9.2014 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט א' פורג בסמכותו כרשם) לבקשה וניתנו להצלחה היתרי המצאה מחוץ לתחום, כבקשתה.

ובענייננו, יש לתת את הדעת לשאלה אם להצלחה עומדת תביעה ראויה נגד צ'י מיי; ומענה חיובי לשאלה זו יוביל כאמור אף למסקנה כי לפנינו "שאלה רצינית" שיש לדון בה בגדר שלב הבחינה השני.

אשר לשלב השלישי, נחה דעתי שיש להיעתר לבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום וכי ישראל היא הפורום הנאות לדיון בתובענה; זאת ביתר שאת כאשר בקשת האישור מתנהלת נגד יתר החברות הזרות.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון על פי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא, במובן זה שניתן להצלחה היתר המצאה מחוץ לתחום של בקשת האישור לצ'י מיי (המשיבה 1).

. נקבע בחיקוק שמבחינה בין-לאומית בית משפט בישראל מוסמך לידון בהליך פלוני או אם הוסכם בין בעלי הדין על סמכות כאמור; באשר להבדל שבין המצאה מחוץ לתחום בהתאם לתקנות הישנות לבין המצאה מכוח התקנות החדשות, מציין כבוד השופט י. שקד בספרו "סדר הדין האזרחי החדש", כדלקמן: "התקנות כוללות שינוי משמעותי בסוגית ההמצאה מחוץ לתחום המדינה. בעוד תקנה 500 לתקנות הקודמות חייבה קבלת היתר מראש טרם המצאה מחוץ לתחום, הרי שתקנה 166 לתקנות איננה מחייבת קבלת רשות לכך. עם זאת, תקנה 167 מחייבת היתר לדרך שבה תבוצע מסירה, וכן קובעת סייג להיעדר הצורך בהיתר, שלפיו בית המשפט יכול להחליט, מיוזמתו, כי בנסיבות העניין, אין להמציא את המסמכים מחוץ למדינה." ההסבר בתקנות הקודמות הדרישה להוכחת עילת תביעה הייתה נמוכה, ונדמה שכעת היא אף יותר נמוכה, כדבריו של כבוד השופט שקד בספרו: "עתה, כאשר תקנה 166 לתקנות אינה דורשת היתר להמצאה מחוץ לתחום, דומה כי בית המשפט ייזקק עוד פחות לבחינת עילת התביעה, אך רצוי כי בעל הדין יתייחס לעילתו, שכן תקנה 167(ב) מאפשרת לבית המשפט להחליט כי לא תבוצע המצאה מחוץ לתחום אם סבר כי נסיבות העניין מחייבות זאת. מכל מקום, הפסיקה הדנה בהוכחת עילת התביעה יפה גם לשלב שבו הנתבע מודיע על כפירה בסמכות, או-אז וודאי שבית המשפט ייזקק לעילת התביעה". (שם, 807).

...

בהתאם לנסיבות המפורטות בהחלטתי זו, סבורני לצורכי ההחלטה בבקשה זו הנוגעת להמצאה בלבד, כי לכאורה בתי המשפט של מדינת ישראל אינם הפורום הנאות לדון בתביעה דנן.

על כן אני מורה על מניעת ההמצאה בהתאם לסמכותי כמפורט לעיל.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 3,000 ש"ח בגין בקשה זו. החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

יצוין כי הדרישה לקבלת היתר להמצאת כתבי טענות מחוץ לתחום בוטלה במסגרת התקנות החדשות, וכיום בעל דין רשאי להמציא כתבי טענות מחוץ לתחום המדינה, אם הוא עומד בתנאי תקנה 166 לתקנות החדשות, בה נעסוק כעת.

...

לאחר שעיינתי בטענות התובעים בבקשה, בתצהיר התומך לה על נספחיה ובכתב התביעה, מצאתי להיעתר לבקשה מהנימוקים הבאים: בהתאם לתקנה 166(5) לתקנות החדשות רשאי בעל דין להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה בהתקיים אחד מאלה (ובכפוף לתקנות 167-168), כאשר "התובענה מבוססת על הזק שנגרם לתובע בישראל ממוצר, משירות או מהתנהגות של הנתבע, ובלבד שהנתבע יכול היה לצפות שהנזק ייגרם בישראל וכן שהנתבע, או אדם קשור לו, עוסק בסחר בין-לאומי או במתן שירותים בין-לאומיים בהיקף משמעותי; לעניין זה, "אדם קשור" - אם הנתבע הוא תאגיד, כל אחד מאלה:.

על יסוד המקובץ לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה כי ההמצאה תיעשה באופן הבא: ההמצאה של כתב התביעה, על כל נספחיו, כשהם מתורגמים לשפה האנגלית, תבוצע לכתובתה של הנתבעת בבריטניה, בדרך הקבועה באמנת האג 1965, באמצעות מנהל בתי המשפט, ובהתאם לתקנות המצאת מסמכים, לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975, ויצוין בה שיש להגיש כתב הגנה בתוך 60 ימים מיום קבלת מסמכי בי-דין.

שני הצדדים לפניי הסכימו, בישיבה מיום 13.3.22, כי ברגע שנתבע מגיש בקשה מכוח תקנה 168, הבחינה לקיום הצדקה למתן היתר להמצאת אל מחוץ לתחום נקבעת בהתאם לאמות המידה שהיו קיימות ערב התקנות החדשות, לרבות קיום עילת תביעה; קיום עילת המצאה; ושיקול דעת בית המשפט שלא להתיר את ההמצאה.

...

ביום 17.3.20 החליט השופט התורן להיעתר לבקשה למתן היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחומי המדינה, על יסוד הנטען בכתב התביעה ובבקשה, אשר נתמכה בתצהיר של מר יונתן אדרת.

סבורני כי הסכסוך בנוגע לחוב בגין שירותי טרום סגירה כרוך בטבורו בסכסוך הקשור בחוב בגין שירותים רגילים, ומשבחרה התובעת לכרוך את הדברים יחדיו, באופן ובצורה בהם היא בחרה, אין הצדקה בנסיבות אלה להתיר לה את המצאת כתב התביעה, כמות שהוא ובמתכונתו הנוכחית על כל חלקיו, לידי הנתבעת אל מחוץ לתחומי המדינה.

סוף דבר, על יסוד האמור לעיל אני קובע שאין הצדקה למתן היתר להמצאת כתב התביעה לידי הנתבעת אל מחוץ לתחומי המדינה, ומשכך אני מורה על ביטול ההיתר שניתן ביום 17.3.20.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך 3,500 ₪ בגין הדיון בסוגיית היתר ההמצאה, סכום אשר ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

לדבריו, על הליך ההמצאה של בקשת האישור חלות התקנות החדשות, ובעניין זה הוא נסמך על תקנה 180(ג) לתקנות החדשות, הקובעת כי גם על הליכים שניפתחו ערב יום התחילה יחולו פרקים מסוימים מתוך התקנות החדשות, בהם נכלל הפרק שמסדיר את נושא ההמצאה אל מחוץ לתחום.

...

כך שבסופו של דבר קולוף נדרש להגיש בקשה חדשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום לכל אחת משתי החברות, לפי התקנות הישנות.

משכך, ובפרט לנוכח הוראת המעבר בהליכים ייצוגיים, אין מנוס מלהורות על קבלת ערעורי החברות ולקבוע כי על ההליך חלות התקנות הישנות.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשות לרשות ערעור מתקבלות והערעורים שנדונו על פי הרשות שניתנה מתקבלים אף הם, במובן זה שערעורה של איירביאנבי העולמית על החלטת ההמצאה מתקבל, וכפועל יוצא מתקבל גם ערעורה של איירביאנבי בריטניה על החלטת הדחייה, כך שלא ניתן להכיר במסירת כתבי הטענות לאחרונה כהמצאה כדין.