החזר הוצאות דלק
לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי התובע יעשה שימוש ברכב לצורכי עבודה ולצרכיו הפרטיים, כי התובע ישלם על הדלק מכיסו הפרטי ובסוף כל חודש חורי ישיב לו את ההוצאות עבור הדלק.
לעניין זה ר' הנפסק בע"ע (ארצי) 10 / 154 שניידר – ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011)):
"הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהוה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים".
בהתאם לאמור לעיל ובשים לב לתקופת העבודה הקצרה, מצאנו להעמיד את הפצוי בגין רכיב זה על סך 1,000 ₪.
בהתאם לסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בנגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בנגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור".
בכל הקשור לשעור הפיצויים שיפסקו לעובד בגין הפרת הוראות אלה, בית הדין הארצי קבע כך (ע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס - זיסמן (31.10.16)):
"בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנימסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר.
...
בהתאם לסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר), "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור".
בכל הקשור לשיעור הפיצויים שיפסקו לעובד בגין הפרת הוראות אלה, בית הדין הארצי קבע כך (ע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס - זיסמן (31.10.16)):
"בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר.
בנסיבות המקרה, מאחר שמדובר בהתנהלות אשר נמשכה על פני תקופה קצרה, תוך התחשבות במחלוקת לעניין קיומם של יחסי עבודה - כאשר מעדויות הנתבעים עולה כי ההתקשרות בין הצדדים הסתיימה כאשר הובן שהתובע אינו מתכוון להוציא חשבוניות עבור עבודתו (עמוד 18, שורות 19 -21) מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויים על הצד הנמוך, בסך 1,000 ₪.
סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:
שכר חודש ינואר 2019 בסך 8,280 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.19 ועד התשלום בפועל;
החזר הוצאות דלק בסך 5,350 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.19 ועד התשלום בפועל;
פידיון חופשה בסך 531 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.19 ועד התשלום בפועל;
פיצויים לפי חוק הודעה לעובד למועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה, התשס"ב – 2002, בסך 1,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל;
פיצויים לפי סעיף 26ב' לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, בסך 1,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
