כך, בין היתר נטען, כי השיטריות חסרים פרטים מהותיים, כי הפרטים מולאו שלא לפי הרשאה, כי התובעת השתהתה בהגשתם לבצוע, כי התובעת אינה 'אוחזת כשורה' בהתאם לפקודת השיטריות, כי התובעת לא הוכיחה כי נטלה את השיטריות בעד ערך וכי נהגה בחוסר תום לב.
שטר חוב מוגדר בסעיף 84(א) לפקודת השיטריות כך:
"שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסוים בכסף".
בעניינינו מדובר בערבות אואל, ערבות שטרית של הנתבעים לעושה השטר.
אמנם, מאז ניפרעו שיקים ומנגד התובעת הוסיפה לחייב בריבית בעבור כל התקופה, אך נוכח הממצא העובדתי כי הסדר החוב אושר ע"י החברה, הנתבעים הסכינו לו, וכן נחתם שטר חוב נוסף בסמוך לו, הרי שהיה על הנתבעים להפריך את גובה החוב הנקוב בשטרות בתחשיב מדויק הנתמך בחוות דעת, דבר שלא עשו.
...
מסקנה זו מתיישבת עם מגמת הפסיקה בעשרות השנים האחרונות בדיני השטרות, של התרחקות מפורמליזם ואימוץ גישה מהותית, כאשר הדרישות הצורניות לשטר הינן בבחינת "בית קיבול לתוכן" (ראו ע"א 4294/90 עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ''ד נ(1) 453, 474 (1996)).
איני מקבל את הטענה.
אחרית דבר
נוכח כל האמור לעיל, התביעות מתקבלות.