המחאה בלתי חוזרת לפי חוק המחאת חיובים

במעמד החתימה על הסכם ההלוואה, חתמו העובדת הזרה והלוות הנוספות על "כתב המחאת זכויות" (נוסח באנגלית ונוסח בעברית) (להלן – כתב ההמחאה) המופנה ל"חייב" – ובכלל זה, מעסיקיהן (במקרה של העובדת הזרה – המשיבים כאן) ובו הימחו למורלנוס "בהמחאה גמורה, מוחלטת ובלתי חוזרת לפי חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, את כל זכויותיי הכספיות מכל מין וסוג שנתגבשו ו/או עתידות להתגבש (להלן: 'הזכויות') אצל כל גורם ומקור לרבות, אך לא רק, כספים וזכויות שמקורם ביחסי עובד-מעסיק" (סעיף 1 לכתב ההמחאה).

...

ההלוואה לא נפרעה כסדרה ומשהפניות לַלוות – העובדת הזרה והלוות הנוספות, לא הועילו, הושלם ונחתם ביום 13.3.18 חלק נוסף בכתב ההמחאה שהוא "הוראת הנפרע" (ראו סעיף 4 לכתב ההמחאה) ובו הורה הנפרע (מורלונס) כך: "אני מורה לחייב או למי שבא/ים במקומו, להעביר כל סכום כסף המגיע היום ו/או יגיע בעתיד לממחה [העובדת הזרה – א.א.] ואינו מוגן בדין, לחשבון מס. ... ע"ש אדוורד בלאו [המערער – א.א.] בבנק ... בסניף ..." כתב ההמחאה (עם "הוראת הנפרע") יחד עם מכתב הסבר מפורט והמלצה להתייעץ עם עו"ד נשלחו למשיבים בדואר רשום שהתקבל על ידם (אצל המשיבים 1 ו-2 – ביום 2.4.18 ואצל החברה – ביום 1.4.18).

וכך נפסק: "לאחר שעיינו בטיעוני המבקשת [החברה כאן – א.א.] והמשיב [המערער כאן – א.א.], הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להתקבל מן הטעם שבשום שלב לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעים ומאחר ואין מקורו של הסכסוך בין התובע לנתבעים ביחסיהם כעובד ומעביד. מאחר ומדובר בתנאים מוקדמים לסמכותו העניינית של בית הדין אשר אינם מתקיימים בעניינו של המשיב, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה." אשר למבחן הצד הוסיף בית הדין האזורי כי אין לראות במערער "חליף" של העובדת הזרה, שכן אין הוא בא בגדרו של "עזבון" (כפי שנקבע בעניין פרידמן[footnoteRef:2]) או בגדר חליף כפי שנקבע בעניין מ.ב.ע.[footnoteRef:3], שם נקבע כך: [2: דב"ע (ארצי) מז/3-64 עזבון פרידמן אברהם - מעון אמשינוב בע"מ, פד"ע יט 257 (1988).

יאמר כבר עתה כי לטעמנו ספק אם להוראות סעיף 8 לכתב ההמחאה (ראו סעיף 2ג' לעיל) יש תוקף משפטי.

סוף דבר ערעור המערער מתקבל במובן זה שנקבע כי לבית הדין האזורי הסמכות העניינית לדון בתובענה.

בהתחשב בשאלה העקרונית שהתעוררה לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות בערעור והליך זה יובא בחשבון בעת פסיקת הוצאות בתום ההליך.

בתגובתה מיום 12.12.21 טענה היחידה כי סעיף 4 ב"טופס בקשת הלוואה בהמלצת מעביד בנכוי ישיר מהמשכורת" הכולל לטענתה הוראה בלתי חוזרת מן היחידה למעסיקתה לבצע ניכוי להחזר ההלוואה, ויש לראות בכך המחאת זכות בלתי חוזרת לפי חוק המחאת חיובים, שלפי הפסיקה יכולה להתבצע בכל לשון או צורה.

...

בענייננו, לא שוכנעתי כי מהסכם ההלוואה עולה כוונה ברורה להמחאת זכותה של היחידה מן המעסיקה לבנק בהמחאה בלתי חוזרת, ולא בהלוואה רגילה.

באותה החלטה נדחתה בקשת יחידה לביטול קיזוז החזר ההלוואה ממשכורתה אצל מעסיקה, לאחר שבית המשפט מצא קבע כי בנסיבות אותו מקרה הייתה המחאת זכות, שאינה מהווה העדפת נושים אסורה.

ולמעשה מנוסח סעיף 4 להסכם עולה, כי פירעון ההלוואה ממשכורת היחידה נעשה במישור הטכני "להקלת ביצוע התשלומים". סיכומם של דברים; משלא הוכח קיומה של המחאת זכות שעליה חלות הוראות סעיף 97 לפקודה, בקשת היחידה להורות לבנק לבטל את העמדת סכום יתרת ההלוואה לפירעון מידי, ולאפשר לה להמשיך לפרוט תשלומי ההלוואה ממשכורתה – דינה להידחות.

כן צרף התובע מיסמך שכותרתו "כתב המחאת זכויות" (נספח 2 לכתב התביעה), הנחזה להראות כחתום על ידי העובדת הזרה, ממנו עולה כי זו המחתה לטובת "מוסד כספי מורלונס" את זכויותיה כלפי הנתבעים, וכך נכתב: "בהמחאה גמורה, מוחלטת ובלתי חוזרת לפי חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, את כל זכויותיי הכספיות מכל מין וסוג שנתגבשו ו/או עתידות להתגבש (להלן: 'הזכויות') אצל כל גורם ומקור לרבות, אך לא רק, כספים וזכויות שמקורם ביחסי עובד-מעסיק". סעיף 3 להמחאת הזכות קובע "לכן, הנני מורה לחייב לשלם לנמחה או למי שהנמחה יורה עליו (להלן: 'הנפרע') לחשבון בנק או דרך אחרת, כפי שהנפרע יקבע בכתב, כל סכום כסף שנצבר לזכותי אצל החייב עד היום ו/או שיגיע לי מהחייב בזמן כלשהוא לאחר מכן, עד לסך של 27,240 ₪ או עד להודעת הנפרע, בכתב, על חדילת תשלום, המוקדם שביניהם". בכל הנוגע לתקופת עבודתה של העובדת הזרה בבית המנוחים טוען התובע כי פיטוריה נעשו שלא כדין בחוסר תום לב מצד המנוחים והנתבעת 3 שהם מעסיקיה במשותף.

...

כן צרף התובע מסמך שכותרתו "כתב המחאת זכויות" (נספח 2 לכתב התביעה), הנחזה להראות כחתום על ידי העובדת הזרה, ממנו עולה כי זו המחתה לטובת "מוסד כספי מורלונס" את זכויותיה כלפי הנתבעים, וכך נכתב: "בהמחאה גמורה, מוחלטת ובלתי חוזרת לפי חוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, את כל זכויותיי הכספיות מכל מין וסוג שנתגבשו ו/או עתידות להתגבש (להלן: 'הזכויות') אצל כל גורם ומקור לרבות, אך לא רק, כספים וזכויות שמקורם ביחסי עובד-מעסיק". סעיף 3 להמחאת הזכות קובע "לכן, הנני מורה לחייב לשלם לנמחה או למי שהנמחה יורה עליו (להלן: 'הנפרע') לחשבון בנק או דרך אחרת, כפי שהנפרע יקבע בכתב, כל סכום כסף שנצבר לזכותי אצל החייב עד היום ו/או שיגיע לי מהחייב בזמן כלשהו לאחר מכן, עד לסך של 27,240 ₪ או עד להודעת הנפרע, בכתב, על חדילת תשלום, המוקדם שביניהם". בכל הנוגע לתקופת עבודתה של העובדת הזרה בבית המנוחים טוען התובע כי פיטוריה נעשו שלא כדין בחוסר תום לב מצד המנוחים והנתבעת 3 שהם מעסיקיה במשותף.

נציין בהקשר זה שמצאנו פגם בהתנהלות התובע אשר לא פירט בתביעתו את סכומי ההלוואה שנפרעו על ידי הלוות לפני הגשת התביעה כאשר נציין שאנו סבורים שאין די בכך שבכתב התביעה נכתב שהלוות שילמו תשלומים באופן "מפוזר וחלקי". כן מצאנו פגם בכך שלאחר הגשת התביעה ולאחר שהתובע גבה כספים נוספים מהלוות ו/או מי מטעמן הוא לא תיקן את תביעתו בדרך של הקטנת הסכום ולא עדכן את בית הדין בעניין זה. הסתרה זו של התובע מהווה חוסר תום לב, לכל הפחות.

גם תביעה זו נדחתה מהטעם שהתובע לא הוכיח את סכום התביעה וכך נקבע: "טעם נוסף ואחרון לדחיית דין התביעה היא כי התובע לא הוכיח את סכום התביעה.

] מכל המפורט לעיל דין התביעה להידחות מכוח סעיף 45א(3) לתקנות בית הדין ובנסיבות אלה מתייתר הצורך להכריע בטענות הנתבעים 1-2 לעניין העדר סמכות עניינית של בית דין זה לדון בתביעה ולעניין תוקפה של המחאת הזכות וכיו"ב. סוף דבר: מכל המפורט לעיל- התביעה נדחית.

בסוגיה זו אנו רואים עין בעין עם פסיקת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע בעיניין איזקסון אשר ציין "אפילו תאמר כי ניתן להמחות זכות מכוח משפט העבודה מגן, הרי שאותם תנאים שהנהיג בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו שעניינם מתן תוקף ויתור לכתב ויתור שחותם העובד מול המעסיק עם סיום יחסי עובד מעסיק; ונועדו להבטיח הסכמה מושכלת של העובד לויתור על טענות שעומדות לו מכוחם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים עם סיומם של יחסים אלה – צריכים ואמורים לחול גם כאן (במקרה של המחאת הזכות). בהתאם, מי שרכש את זכות שכזו – זכות תביעה בזכויות מגן -  חייב לשכנע בקיומה של הסכמה מודעת של העובד למשמעות המחאת הזכויות; הסכמה המותנית בקיומה של תמורה הולמת עבור הזכות שהומחאה". מכתב המחאת הזכויות מושא ענייננו נוסח באופן כללי וגורף ביותר, כך: "אני הח"מ... ממחה בזאת... בהמחאה גמורה, מוחלטת ובלתי חוזרת לפי חוק המחאת חיובים... את כל זכויותיי הכספיות מכל מין וסוג שנתגבשו ו/או עתידות להתגבש... אצל כל גורם שהוא ומכל מקור שהוא לרבות, אך לא רק, כמה כספים וזכויות שמקורם ביחסי עובד-מעסיק." [כך במקור] התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי במעמד החתימה על כתב המחאת הזכויות ידעה העובדת אילו זכויות מגיעות לה ועוד יגיעו לה מכוח עבודתה אצל המעסיקה המנוחה וסיומה בעתיד.

...

יתרה מכך, הוכח כי לאחר פניית התובעים אל הנתבעת בדרישה למימוש כתב המחאת הזכויות, העבירה הנתבעת מסמך שנוסח על-ידי ב"כ לחתימת העובדת בזו הלשון: "לאור התחייבותי להמחאת זכויותי הכספיות המצורפת להוראתי זאת, ואשר נחתמה על ידי ביום 16.6.20, אני מורה להעביר לעו"ד אבי קלינגהופר ב"כ של הגב' ננסי דוידסון, את מלוא זכויותי הכספיות להן אני זכאית מתוקף יחסי עובד ומעביד ביני לבין גב' דבורה מורן ז"ל. לפיכך, על פי הוראות כל דין אני מורה לגב' מורן להעביר לעו"ד קלינגהופר סך 77,718.45 ₪...". אלא שאין מחלוקת כי בסופו של יום העובדת לא חתמה על המסמך ואף נטלה לידיה את סכום התביעה ששולם לה על-ידי הנתבעת, כך שלא כיבדה את כתב המחאת הזכויות.

משלא עשו כן ונוכח כל המקובץ לעיל, בנסיבות העניין סבורות אנו כי הנתבעת פעלה כדין ובתום לב עת שילמה לעובדת את המגיע לה מכוח יחסי העבודה שלה עם המעסיקה ז"ל ו/או סיומם.

עם זאת, למען הסדר הטוב ראוי לציין כי טענותיה החמורות של הנתבעת באשר לכך שהסכם ההלוואה הוא למראית עין, או באשר ל"עוקץ" (במילותיה) במסגרת קונספירציה בין העובדת לתובעים – לא הוכחו כלל משלא נתמכו בכל ראיה באשר היא, זולת עדות הסברה חסרת המשקל שלה עצמה לעניין זה. סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה נדחית במלואה.

בהסכם זה שנחתם בין החברות לבין מקובקי, אשר כאמור מהוה אך ביטוי בכתב להמחאת החוב שנעשתה קודם להסדר החוב, נכתב כדלקמן: הואיל ואלפה וסי.ג'י.אם, שתיהן וכל אחת להן לחוד, המחו לנמחה בהמחאה גמורה, מוחלטת ובלתי חוזרת על פי חוק המחאת חיובים, תשכ"ט -1969, ועל פי כל דין את מלוא זכויותיהן לקבלת כל הכספים המגיעים להן, ו/או שיגיעו להן מה"ה **** ברינקר ת.ז..

...

להלן דבריו: "הגשת הערעור הזה בלי להתייחס להחלטה של השופטת גרוסמן היא עבירה פלילית. באו לאדוני כשיש החלטה מפורשת באותו עניין בין אותם בעלי דין והסתירו זאת מאדוני. מה היה קורה אם לא הייתי זוכר את ההחלטה? אדוני היה מחליט על צירוף או אי צירוף ובר להליך בלי לדעת שיש החלטה קודמת סותרת של השופטת גרוסמן. הפניתי בבקשה שלי לפסק דין בערעור 31070/02 מ"י נ' אזוגי. לבוא לבית המשפט כאן ולומר שיש זכות להצטרף בלי להזכיר שהיתה החלטה שאסרה זאת, רק משום כך יש לדחות את הבקשה. אסור לקבל דבר במרמה מבית המשפט" (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 6.6.23).

אשר על כן, לאור החלטתה החלוטה של כב' השופטת גרוסמן שדחתה את בקשותיה של ובר להצטרף להליך ולאור התנהלותה הבלתי תקינה כמתואר לעיל, דין הערעור שהגישה להידחות.

להלן הדברים: "הכונס הרשמי בעמדתו לפנינו סבור אף הוא – על רקע הניתוח הכתוב שהציג – כי אין יסוד להחלת סעיף 96 לפקודה על הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודה, וכי מסקנה זו אף תואמת את ההסדר הסטטוטורי החדש לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. הוא אף מוסיף כי הנאמן והמערערת לא הפנו ולו למקרה אחד שבו בוטלה הענקה במסגרת הליך לאישור הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודה. פרשנות בית המשפט המחוזי ועמדת הכונס הרשמי מקובלת אף עלינו". סוף דבר ערעור החייבת נדחה בעיקרו.