המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן

דיון בהתאם לתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 60 ימים מיום שהומצא למערער ועל כן המועד להגשת העירעור על פסק הדין שניתן ביום 1.11.23 ונצפה ע"י ב"כ המבקש, באותו מועד, חלף ביום 29.01.24 ולא כנטען על ידי המבקש (31.1.24 או 1.2.24)- זאת בשים לב לסעיף 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חרום מיוחד) התשנ"א - 1991, ולכך שמצב החרום הסתיים ביום 30.11.23.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא הוכח קיומו של "טעם מיוחד". טענות המבקש הן כי האיחור נעוץ בסיבות הקשורות בו ובבא כוחו, טעמים, אשר ככלל אינם מהווים "טעם מיוחד": "ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין .., ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ" בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14/3/2011).

על כן, משלא הוכח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור.

עם כניסתן לתוקף של תקנות דיני מישפחה, כך קבעה תקנה 45: מועדים (א) המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה הוא ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצא פסק הדין.

...

זאת ועוד, מסקנה זו מתיישבת עם תכליותיהן של תקנות דיני משפחה בכלל, אשר נועדו, בין היתר, ל"ייעול ההליך השיפוטי ומניעת התארכות דיונים" בענייני משפחה (ראו: טיוטת תקנות תשפ"א).

לסיכום, בשים לב ללשון הברורה של תקנה 45 לתקנות דיני משפחה; ההיסטוריה החקיקתית שלה; היחס שנקבע בתקנות דיני משפחה בינן לבין תקנות סד"א; ותכליותיהן של תקנות דיני משפחה – נובעת המסקנה כי תקנות דיני משפחה אינן מעניקות זכות להגיש ערעור שכנגד בענייני משפחה; וממילא לא ניתן להגיש הליך ערעורי בעניינים כאמור בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור "רגיל". מן הכלל אל הפרט כאמור לעיל, משנכנס לתוקפו תיקון התשפ"ג ביום 18.1.2023, לא ניתן להגיש בענייני משפחה הליך ערעורי בחלוף 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין מושא הערעור.

סוף דבר לנוכח כל האמור, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.

אשר למועד הגשת העירעור, בהתאם לתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 60 ימים מיום שהומצא למערער ועל כן המועד להגשת העירעור על פסק הדין שניתן ביום 2.10.23, חלף ביום 29.1.24 - בשים לב לסעיף 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חרום מיוחד) התשנ"א - 1991, ולכך שמצב החרום הסתיים ביום 30.11.23.

...

שוכנעתי כאמור כי מצבו הכלכלי והרפואי של המבקש קשה, אך מאחר שהשיקולים בבקשה לפטור מערובה שונים, כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לפטור את המבקש לחלוטין מהפקדת ערובה.

במקרה שלפניי, בהתחשב בכל האמור לעיל, אין מקום למתן פטור מלא מהפקדת ערובה, אלא פטור חלקי בלבד.

דיון והכרעה ראשית, בטרם תדון הבקשה לגופה, יש להסיר מהדרך את הטענה שהעלה המשיב 2 בתגובתו, לפיה נראה כי חלף המועד להגשת העירעור – בהתאם לתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 המועד להגשת ערעור על פסק דין הוא 60 ימים מיום שהומצא למערער ועל כן המועד להגשת העירעור על פסק הדין שניתן ביום 31.12.23 אך ניצפה ע"י ב"כ המבקש ביום 1.1.24 חלף ביום 3.3.24- בשים לב לסעיף 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חרום מיוחד) התשנ"א - 1991, ולכך שמצב החרום הסתיים ביום 30.11.23.

...

על כן, מנוסח התקנות עולה כי פטור מלא מהפקדת ערובה יינתן רק בנסיבות חריגות, ולא שוכנעתי כי זהו המקרה שלפניי.

אומר רק כי מעיון בבפסק דינו של בית משפט קמא אני סבורה כי פסק הדין כולל ניתוח משפטי מקיף ומעמיק, ומבוסס בין היתר גם על קביעות עובדתיות שערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בהן.

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מהפקדת הערובה, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

על כן, המועד להגשת העירעור על פסק הדין שניתן ביום 31.01.24 ונצפה ע"י ב"כ המבקש, באותו מועד, חלף ביום 31.3.24.

...

בנוסף, מעיון בפסק הדין, אני סבורה, בזהירות המתבקשת, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים.

משלא עלה בידי המבקש להוכיח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור.