המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט שלום הוא שלושים ימים

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט נצר סמארה) מיום 10.11.2022 בתאד"מ 17384-02-22 ולפיו ניתן פסק דין נגד הנתבעת 4 – המערערת בהיעדר הגנה.

ובחלוף המועד, ניתן ביום 10.11.2022 פסק דין (שכותרתו החלטה- א.כ) בפסק הדין נקבע בנוגע לנתבעת 4 – קורונה טכנולוגיות, המערערת, כי חלף המועד להגשת כתב הגנה ביום 6.11.2022 ולכן אין מנוס ממתן פסק דין בהיעדר הגנה נגדה.

המערערת לא ניצלה את זכותה בהתאם לתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי להגיש בקשה לביטול פסק דין בתוך 30 יום ובמקום זאת, בחרה שלא כדין להגיש ערעור.

אמות המידה לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח שיקול דעתו של בית המשפט נשענות על שני שיקולים: האחד, סיבת אי-הגשת כתב ההגנה, או אי-התייצבותו של בעל הדין לדיון; השני, סכויי הצלחתו של בעל הדין אם יבוטל פסק הדין שניתן (ראו למשל: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקה 10 (22.5.2012))".

...

יותר מזה לא ניתן להראות ולכן דין התביעה להידחות כנגד נתבעת 1.

ה) ככל שמסתכלים על בקשת המערערת כעל ערעור "רגיל" על פסק דין, אזי דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

לפניי בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום - כב' השופט דוד יצחק שניתן ביום 19.3.2023 בו נקבע כי יש לראות במשיב כדייר צבורי וכי לא מתקיימים התנאים להורות על פינויו כפי שהתבקש בתביעה שהגישה המבקשת.

לדברי המבקשת, פנייה אל ב"כ המשיב בבקשה לקבלת ארכה בת 30 ימים נענתה באי הסכמה.

לאור המחדלים שפורטו לעיל, לאור אי הגשת תצהיר; לאור אי הגשת ערעור במועד חרף הארכה המשמעותית שניתנה; לאור אי הגשת בקשה להארכת מועד טרם חלוף הזמן להגשת העירעור; בהיעדר הסבר לסיבת אי הגשת העירעור ולסיבת אי הגשת בקשה להארכת מועד טרם חלוף הזמן ובהיעדר פירוט מספיק לגבי סכויי העירעור והשלכות פסק הדין על הדיור הצבורי, חרף זאת שמדובר בפסיקה של בית משפט בנסיבות ספציפיות של המשיב, אני סבור כי לא היתקיימו טעמים מיוחדים למתן ארכה כמבוקש.

...

בא כוח המשיב נעתר לבקשת המבקשת להגיש ערעור עד ליום 3.7.2023 ולכן הוגשה בקשה מוסכמת שאושרה על ידי בית המשפט בתיק 47184-05-23.

לאור המחדלים שפורטו לעיל, לאור אי הגשת תצהיר; לאור אי הגשת ערעור במועד חרף הארכה המשמעותית שניתנה; לאור אי הגשת בקשה להארכת מועד טרם חלוף הזמן להגשת הערעור; בהעדר הסבר לסיבת אי הגשת הערעור ולסיבת אי הגשת בקשה להארכת מועד טרם חלוף הזמן ובהעדר פירוט מספיק לגבי סיכויי הערעור והשלכות פסק הדין על הדיור הציבורי, חרף זאת שמדובר בפסיקה של בית משפט בנסיבות ספציפיות של המשיב, אני סבור כי לא התקיימו טעמים מיוחדים למתן ארכה כמבוקש.

סוף דבר לאור כל זאת, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור נדחית.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט זיו אריאלי) מיום 7.3.23 בת"א 4768-12-17 ועניינו תביעה לפינוי נכס ברחוב אמיר 13 בחיפה שהגישה המשיבה כנגד המבקשים, בנוסף לחיובם בתשלום דמי שימוש ראויים.

בפסק הדין, שניתן בהעדר התייצבות מטעם המבקשים לדיון ההוכחות ביום 6.3.23, חויבו המבקשים לפנות את הדירה ולסלק את ידם ממנה כשהיא פנויה מכל אדם או חפץ תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידיהם.

לפיכך, טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לפיה דחה א הבקשה לביטוח פסק הדין שכן אין למבקשים כל טענות הגנה שיש בהן להראות סיכוי הצלחה.

(ג) לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת העירעור או על דחיית המועד להפקדתה.

...

למרות האמור, מהמסמכים שכן צורפו לבקשה, ובשים לב למצבם הרפואי של המבקשים, אני סבורה כי עלה בידי המבקשים להוכיח שמצבם הכלכלי מצדיק לפטור אותם מתשלום האגרה.

כאמור, שוכנעתי כי מצבם הכלכלי של המבקשים קשה, אך מאחר שהשיקולים בבקשה לפטור מערובה שונים, כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לפטור את המבקשים לחלוטין מהפקדת ערובה.

במקרה שלפניי, בהתחשב בכל האמור לעיל, אין מקום למתן פטור מלא מהפקדת ערובה, אלא פטור חלקי בלבד.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 11468-07-23 מדינת ישראל נ' פסח לפני: כבוד השופטת מיכל נד"ב, אב"ד כבוד השופטת חנה קיציס כבוד השופט אבי סתיו המערערת מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל ע"י ב"כ עו"ד דבי קרן המשיב אהרון פסח ת"ז 054962642 ע"י ב"כ עו"ד ירון ממן פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ז' ימיני) בה"פ 36782-12-18, מיום 8.5.2023 שבו נקבע כי ככל שהמשיב ישלם למערערת סך של 208,239 ש"ח בתוספת הפרישי ריבית והצמדה מיום 4.10.2019, אזי יהיה על המערערת להשלים את עסקת ההקצאה שבמסגרתה רכש המשיב זכויות במיגרש במושב בית עריף.

המערערת דרשה מהמשיב להחזיר לחזקתה את המיגרש בתוך 30 יום והבהירה שלאחר מכן יוחזר לו התשלום ששילם בנכוי דמי שימוש לתקופה בה החזיק במיגרש.

ביום 11.6.2012 שלח המשיב, באמצעות בא כוחו, מכתב תשובה בו הבהיר כי המשיב "אינו מעוניין בהחזר כספי כי אם בקידום הליכים לצורך הגשת תוכניות במיגרש". עוד ציין בא כוח המשיב, כי "לא הבנתי ממכתבך [ה]אם 'חידוש' העסקה לפי המוצע על ידך יחייב בשומה חדשה או שמא ידרש מרשי רק להפרשי תשלום השומה הקודמת". ביום 26.6.2012 השיבה המערערת, כי העסקה משנת 2003 בוטלה, וכי "חידוש העסקה, במידה שיתבקש יטופל בהתאם להחלטות המועצה התקפות למועד הגשת הבקשה לחידוש ולפי ערכים שמאיים עדכניים" (ההדגשה אינה במקור).

השמאות העדכנית, קבע בית המשפט, עומדת על 1,053,236 ש"ח, ולפיכך לצורך השלמת העסקה על המשיב לשלם למערערת סך של 208,239 ש"ח. יוער, כי החישוב של בית המשפט נעשה על יסוד הנחה, שאין מחלוקת שהיא שגויה, שלפיה ההשגה שהגיש המשיב לעניין שווי המיגרש התקבלה, בעוד שלמעשה היא כלל לא נדונה.

...

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ז' ימיני) בה"פ 36782-12-18, מיום 8.5.2023 שבו נקבע כי ככל שהמשיב ישלם למערערת סך של 208,239 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 4.10.2019, אזי יהיה על המערערת להשלים את עסקת ההקצאה שבמסגרתה רכש המשיב זכויות במגרש במושב בית עריף.

אין בידינו לקבל טענה זו. לא ניתן לדעת בשלב הנוכחי מהי הסיבה שבגינה הסכימה בזמנו נציגת המערערת לבקשת המשיב להנפיק שוברים מפוצלים, אולם ודאי שלא ניתן לראות במעשה טכני זה, אשר בוצע כנראה על ידי נציגת שירות, משום הסכמה לשינוי של תנאים שנקבעו באופן מפורש במסגרת תנאי ההקצאה.

ממילא, הייתה המערערת זכאית לעמוד על כך שהמשיב ישלם את כל הסכומים שעליו לשלם לפי תנאי העסקה החדשה.

סוף דבר הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית משפט קמא מבוטל.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט אורי גולדקורן) בת"א 5622-03-20 מיום 16/10/23.

נקבע כי מלשון כתב התביעה שכנגד עלה כי הצדדים הסכימו שהמשיבים ישלמו את תשלום היתרה החוזית "מספר ימים" לאחר 31/12/12, מכאן שעילת התביעה שקמה למערערת נולדה זמן רב לפני 8/12/13 (שבע שנים לפני מועד הגשת התביעה שכנגד שהוגשה ביום 8/12/20).

בכל הנוגע לטענת הקזוז - משלא הוגשו ראיות מספקות להוכחתה, כפי שקבע בית המשפט קמא, אין מקום להתערב גם בקביעה זו. דומה כי גם המערערת הבינה שאין בראיות שהגישה כדי לבסס טענותיה בענין זה, ולאחר שהוחלף בא כוחה הוגשה ביום 3/1/23 בקשה להגיש תצהירי עדות ראשית, אשר נדחתה ואין מקום להתערב בהחלטה זו. כן יובהר כי על אף דחיית הבקשה נתנה המערערת הסכמתה למתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בתיק, ומכאן שלא ברורה טרונייתה בהקשר זה. גם דין טענות המערערת בנוגע לחיוב אגרה מלאה והחזר הוצאות המומחה – להדחות.

סוף דבר - אני מורה על דחיית העירעור פרט להפחתה בת 25% מסכום חוות הדעת המומחה – סכום זה יושב למערערת ע"י המשיבים בתוך 30 יום.

...

אשר על כן אני מורה על הפחתת 25% מהסכום שנפסק בחוות דעת המומחה.

בכל הנוגע לטענת הקיזוז - משלא הוגשו ראיות מספקות להוכחתה, כפי שקבע בית המשפט קמא, אין מקום להתערב גם בקביעה זו. דומה כי גם המערערת הבינה שאין בראיות שהגישה כדי לבסס טענותיה בענין זה, ולאחר שהוחלף בא כוחה הוגשה ביום 3/1/23 בקשה להגיש תצהירי עדות ראשית, אשר נדחתה ואין מקום להתערב בהחלטה זו. כן יובהר כי על אף דחיית הבקשה נתנה המערערת הסכמתה למתן פסק דין על בסיס החומר הקיים בתיק, ומכאן שלא ברורה טרונייתה בהקשר זה. גם דין טענות המערערת בנוגע לחיוב אגרה מלאה והחזר הוצאות המומחה – להידחות.

סוף דבר - אני מורה על דחיית הערעור פרט להפחתה בת 25% מסכום חוות הדעת המומחה – סכום זה יושב למערערת ע"י המשיבים בתוך 30 יום.