שכן, בנוסף להעלאת טענה הרומזת לתחולתם של סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות כאמור לעיל (ראו סעיף 11 לכתב התביעה), יש לזכור כי בעניינינו טרם הוגש כתב הגנה וגם טרם חלף המועד להגשת כתב תשובה.
מדובר ביום ששי ובמהלך פגרת סוכות 2022.
ברם, השאלה היא האם ניתן לשלול, כבר בשלב זה, התרחשותם של אירועים נוספים מאוחרים יותר ואשר גרמו אף הם לפטירה? התשובה היא שלא ניתן לשלול הדבר בשלב מקדמי זה. אנמק: כעולה מחוות הדעת המצורפת לכתב התביעה, לאחר האישפוז הראשון המנוחה אושפזה אצל המבקש במועדים הבאים: מיום 29.10.2011 עד 30.10.2011; מיום 26.12.2011 עד 22.1.2012; מיום 25.1.2012 עד 5.2.2012; מיום 8.5.2012 עד 11.5.2012; מיום 13.7.2012 עד 1.8.2012; מיום 29.10.2012 עד 30.10.2012; מיום 30.8.2013 עד 3.9.2013; מיום 21.9.2013 עד 24.9.2013; מיום 26.3.2014 עד 28.4.2014; מיום 28.1.2015 עד 3.2.2015; מיום 18.2.2015 עד 21.2.2015; מיום 12.3.2015 עד 16.3.2015; מיום 11.5.2015 עד 13.5.2015; מיום 20.5.2015 עד 25.5.2015; מיום 30.7.2015 עד 2.8.2015; מיום 15.8.2015 עד 16.8.2015; והאישפוז האחרון היה ביום 18.9.2015 עד הפטירה.
...
בנסיבות הנטענות בתביעה, עילת התביעה, לשיטת המבקש, נולדה בשנת 2011 והתיישנה בשנת 2018, ומאחר וכתב התביעה הוגש רק בשנת 2022, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.
לחילופין, ואף אם תימנה תחילת תקופת ההתיישנות ממועד פטירת המנוחה, היינו מיום 15.10.15, עדיין יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, מאחר וכתב התביעה הוגש רק ביום 24.10.22, בחלוף למעלה מ- 7 שנים מיום הפטירה.
לסיכום
אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף.