המועד להגשת כתב הגנה בתביעת מזונות בבית המשפט

לטענת הנתבעת, בשנת 2006, לאחר סיום ישיבת ההוכחות בתביעת המזונות בבית המשפט לעינייני מישפחה, ישיבה בה נכח התובע, ניתק עמה התובע קשר, חרף ניסיונות רבים מצידה לאתרו, לא העביר לה מסמכים שהיה עליה לצרף לסיכומים שהיא נדרשה להגיש בשמו, ולמרות שהצליחה לקבל מבית המשפט לעינייני מישפחה אורכות רבות, בחלוף כשלוש שנים מהמועד שנקבע להגשת הסיכומים והמסמכים, ומשאלה לא הוגשו – ניתן פסק הדין.

6.7.2 התרשמותי הבלתי אמצעית מהנתבעת בעדותה לפניי הייתה כי היא פעלה באופן נמרץ להגנה על האינטרסים של התובע לכל אורך ייצוגו על ידה, ועשתה ככל שעלה בידה כדי לשמור על זכויותיו בבית המשפט לעינייני מישפחה; אין כל ספק בידי, שלו הייתה הנתבעת יודעת, בזמן אמת, שאחד מילדיו של התובע מתגורר עימו, הייתה מגישה בקשה מתאימה לבית המשפט להפחתת חיובו במזונות.

התובע הודה שלא עשה כלום עם העובדה שאחד מילדיו עבר לגור עימו, ורק אז הוסיף ש"סבר שהנתבעת מטפלת בכך" מבלי להסביר כיצד הייתה הנתבעת אמורה לדעת על עובדה זו. בהמשך, אישר כי כאשר פנה לבית המשפט לעינייני מישפחה להפחתת חיובו במזונות – "זה לא כל כך עזר לי"; אם בית המשפט לעינייני מישפחה לא סבר, בהליך מאוחר בו נקט התובע, שיש להפחית מסכום המזונות בו חויב התובע בפסק הדין משנת 2009 – מדוע סבור התובע כי על הנתבעת לשאת בחיוב כלשהוא מכוחו של אותו פסק דין? תשובתו לשאלתי, האם הנתבעת ידעה שהילד גר עימו השיב התובע "הילד היה איתי מ-2007" – תשובה אשר ייתכן והנה נכונה, אך אינה מהוה מענה לשאלה שנשאל, ומלמדת כי הנתבעת לא ידעה על כך. 6.7.4 למעלה על הדרוש אציין, כי טענתו של התובע שאחד מילדיו עבר לגור עימו סותרת טענתו בכתב התביעה שהגיש לבית המשפט לעינייני מישפחה ביום 12.1.14 – בה טען כי שני הילדים גרים עימו (סע' 5 לכתב התביעה שצורף כנספח ג לראיות הנתבעת).

...

בנסיבות העניין, אף אין מקום להארכת תקופת ההתיישנות, בהעדר תחולה להוראות סע' 8 לחוק ההתיישנות משנשאל על כך התובע במפורש בחקירתו הנגדית בשנת 2006, ולא עשה עם חוסר הידיעה שהפגין בתשובותיו דבר לאחר מכן עד למשלוח דרישותיו לנתבעת בשנת 2018 ולהגשת תובענה זו. המסקנה העולה עד כה היא כי תביעתו של התובע ביחס לחיובו במזונות בשנת 2009 וכן ביחס לכספי חלוקת מכירת דירתו משנת 2006 (ואף קודם לכן) התיישנו זה מכבר, ודין התביעה להידחות מטעם זה בלבד.

אלא שגם בחינת הטענות לגופן, והראיות שהובאו – בעיקר בידי הנתבעת, מביאות למסקנה שיש לדחות את כל טענות התובע נגד הנתבעת, ולקבוע כי לא הייתה כל רשלנות של הנתבעת בייצוגו של התובע, אף רחוק מכך.

התוצאה אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

על כן התבקש בית המשפט להטיל על הא בחלוף המועד להגשת כתב הגנה, ביום 10.11.2020 , הגיש האב בקשה למתן פסק דין בתביעה ובקש, כי יפסק קנס כספי של 500 ש"ח בגין כל יום באמצע השבוע בו לא מתקיימים זמני שהות עם הקטינים וכן סך של 1,000 ש"ח בגין סופי שבוע וחגים.

בית המשפט קבע, כי התביעה לאכיפת זמני השהות תתברר במועד ישיבת ההוכחות שנקבעה בתביעת המזונות וכי אי הגשת כתב הגנה במועד תלקח בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות .

...

3 ם הפרה ומפרה את הוראות פסק הדין בכל הנוגע לחלוקת זמני , היות ושוכנעתי, כי הא ך אם כ השהות וקבעתי, כי אין מקום לחייב בפיצוי בגין הפרות שהתרחשו בעבר יש להכריע האם יש מקום להטיל סנקציה בגין הפרה עתידית על מנת למנוע הפרות חוזרות של הוראות פסק הדין; לבסס את המקור להטלת הסנקציה; לבחון את השיקולים הרלבנטיים ולקבוע את הסנקציה המתאימה.

קביעת סנקציה שתמלא אחר תכליתה של התביעה בעניינו - אכיפת זמני השהות 25 ם בכל הנוגע למצבה הרפואי והקושי בהלנת הקטינים לאחר ששקלתי את טענותיה של הא בבית הוריה (מצב אשר היה נתון במועד בו התגבשו ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין); 27 את טענותיו של ם וידאה כי תוכל לעמוד בהן; שהא את העובדה שזמני השהות נקבעו לאחר האב לענין המשמעות של הפרת הסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין; את החשיבות של שמירה על מועדים קבועים וסדירים של ביקורים מבחינתם של הקטינים ומבחינתו של האב; ואת העובדה שלא שוכנעתי כי הטעמים שהציגה האם להפרת זמני השהות אכן מצדיקים הפרתם, ודאי שלא לאורך משך זמן ממושך, הגעתי למסקנה כי מדובר במקרה המצדיק הטלת סנקציה כספית במקרה בו לא יקויימו המפגשים במועדים הקבועים בפסק הדין.

בהתאם אני קובעת, כדלקמן: 31.1 7 ם בסכום באמצע השבוע הכולל לינה תחוייב הא במועד החל זמני שהות בגין אי קיום כולל של 150 ש"ח לכל מפגש.

לאחר הגשת התביעות מטעם התובעת, הודיעו ב"כ הצדדים כי מנסים להגיע להסכם כולל ועל כן נדחו המועדים להגשת כתבי הגנה מטעם הנתבע.

הנתבע בתום דיון ההוכחות האחרון ביום 13.2.19 וצורף לתיק בית המשפט ביום 17.2.19 בהקשר זה הוגש תצהירה של בת הצדדים א' אשר התגוררה בבית הצדדים עד לשנת 2017 , ובו היא פירטה את נסיבות עריכת טיוטת ההסכם שקדמה להסכם שלום הבית נשוא התביעה שהכתיב לה אביה, מאחר שאמר ש"יש לה כתב יפה".

כידוע, תביעה למזונות היא אמנם תביעה כספית שיש להוכיחה ככל תביעה אחרת, ברם גם מקום שלא כל הצרכים מוכחים, פוסקים בתי המשפט מזונות לפי שיקול דעתם ואומדן הצרכים הסביר והראוי, 3 ( ולאו דוקא על פי המפורט בכתב התביעה.

...

לסיכום, בגין דמי המזונות השוטפים, לא כולל מדור ואחזקתו, ישלם האב לידי האם עבור מזונותיהם של הקטינים ב' ש', ש', ש' וי', סך של 1,150 ₪ לחודש עבור כל קטין, ובסה"כ 4,200 ₪ לחודש.

על כן, אני קובעת כי הוצאות הקטינים בגין אחזקת מדור עומדים ע"ס של 1,250 ₪ בחודש.

סוף דבר: אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה לביטול הסכם שלום בית ולחילופין גירושין – מתקבלת כמפורט בסעיפים 129 ו 137- לעיל.

בית משפט לעינייני מישפחה באשדוד תלה"מ 67215-03-19 א' נ' א' בפני כב' השופטת עפרה גיא תובעת נ'.א' ע"י ב"כ עו"ד שרית ישר נתבע א'.א' ע"י ב"כ עו"ד אלי אביב בעיניין הקטינות: א. הקטינה ילידת שנת 2005. ב. הקטינה ילידת 2006. להלן: "הקטינות". פסק דין

, שם הישתכר את הסך של 7,800 ₪ בחודש וכי נכון למועד הגשת כתב ההגנה הוא עובד כחווט בחברת .

יכולתה הכלכלית של התובעת במועד הגשת כתב התביעה עבדה התובעת כמוכרת ברשת בתי הכלבו .

ביחס להיקפם של המזונות מדין צדקה, קבע בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 הנ"ל כי אלה יקבעו: 'עד כדי רמת החיים שבה הורגל הילד ערב הפירוד, או שלה הוא ראוי'.

...

לסיום, התוצאה המעשית של בחינת צרכי הקטינות; בשים לב להכנסות הצדדים לרבות נכסיהם; הכנסתם הפנויה של הצדדים (כ- 7,200 ₪ לכל אחד מהם) העדרם המוחלט של מפגשים בין האב לבין הקטינות וכלל הפרמטרים שנקבעו לעיל; העובדה כי כל הנטל שבטיפול וגידול הקטינות רובץ על שכם התובעת בלבד; ביקורתו של המתאם ההורי בנוגע לאחריות שני הצדדים ביחס לחידוש הקשר בין האב לקטינות; גילאי הקטינות והדין החל על מזונותיהן; לאור המסקנה אליה הגעתי בדבר הכנסות הצדדים, הדומות בגובהן ומשנוכחתי כי הכנסות אלה מאפשרות לצדדים לתת את הצדקה ולאחר שלקחתי בחשבון את גובה קצבת הילדים של המל"ל וקצבת החינוך המשתלמת מידי שנה עבור הקטינות, ושעה שכלל צרכי הקטינות עומדים על סך כולל של 4,950 ₪ בחודש (סך של 2,474 ₪ לכל אחת מהן וראו סעיפים 11; 14 ו-19 לפסק-הדין), אני קובעת כי הנתבע ישלם עבור מזונות כל אחת מהקטינות את הסך של 1,240 ₪ בחודש ובסך כולל של 2,480 ₪ בחודש שכן במכלול השיקולים והדין החל על מזונות הקטינות, סך של כ- 50% ממזונות הקטינות יחול על התובעת.

ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.

שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה. ככל שהקטינות לא ישהו אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטינות.

למען הנוחות להלן, סכמה של ציר הזמן שבו מצוינים המועדים המהותיים והרלוונטיים להכרעות הנדרשות בפסק הדין: תביעת המזונות – תלה"מ 66756-01-18 מהו סכום המזונות שאותו היה ראוי לפסוק עבור מזונות הילדים על בסיס התשתית העובדתית והראייתית שהונחה לפני בית המשפט, וזאת לאחר מתן ההחלטה למזונות זמניים מיום 10.12.2018? האם הייתה האישה זכאית למזונות אישה עד למועד הגירושין? אילו עיקר השאלות המונחות לפתחי והדורשות הכרעה.

לפי דיווח המומחה, בחוות דעתו ובעדותו, כל שותף אקוויטי בחברה השקיע 300,000 ₪ בחברת R. חרף נתון זה, לא הומצאו מסמכים בעיניין חברת R, לרבות בעיניין סכום ההשקעה האמור, כגון: הסכם השותפות, מיסמכי ההקמה, תקנון, תזכיר, דוחות השקעות ורכישות וכיו"ב. חרף הוראות בית המשפט בהחלטתו מיום 20.9.2022, המומחה לא בחן מסמכים בעיניין לשם בחינת מהות ההשקעה של האיש בסך של 300,000 ש"ח. אמנם חלק מחברות ההזנק שבהן השקיע האיש כספים נבדקו בחוו"ד המומחה, אך ייתכן כי ישנן חברות נוספות, ששווין לא בא לידי ביטוי בחוו"ד. גרסת האיש אשר ליכולתו הכלכלית הייתה לא אחידה ורוויות סתירות: בעוד בכתב ההגנה בתביעת המזונות טען האיש, כי הכנסתו עומדת על סך של 30,000 ₪ לחודש.

משכך יש להורות על סגירת החשבון המשותף, תוך מתן השבת כספים לאיש בסך כולל של 75,865 ₪, ששולמו לאיש בגין עבודתו, עבור ובתקופה שלאחר מועד הקרע (המורכבים מסך של 68,865 ₪ בגין החזרי מס וסך נוסף של 7,000 מהחברה); קזוז סך של 100,000 ₪ שחויב האיש בפסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב בתביעת הגירושין, שהגיש מכוח ההלכה (בגין סכום הכתובה), מסכום חלקה של האישה באיזון המשאבים ("אין כפל מבצעים").

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.