המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון

בקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה במסגרת בש"א 6783/20, ובהחלטה מיום 13.5.2021 נדחתה בקשת הנתבעת לעיון חוזר.

...

מכל המקובץ נמצאתי ששמונה (8) פרסומים שהתובעת פרסמה כוללים אמירות המהוות פרסום לשון הרע שלא עומדות לנתבעת הגנות החוק לגביהם (המכתבים מחודש אוגוסט 2010, מיום 13.10.2013 ומיום 23.9.2013, והפוסטים מתאריכים 28.8.2016, 21.4.2018, 21.8.2018, 10.9.2017 ו-14.4.2018).

דבריו של התובע בפני חוקר המשטרה בתאריך 6.4.2010 "אחרי מקרים ראשונים דיברתי עם ביתה של שכנה והיא אמרה לי שהיא ממש מרחמת עלי שקניתי דירה בשכנות לאימה, מדובר באשה שסובלת מבעיות נפשיות ומסרבת לקבל טיפול", מחזקים את המסקנה שלא ניתן לייחס לתובע אמירה זו. כך גם עולה מהקלטת השיחה בין התובע לבתה של הנתבעת.

עוד אוסיף כי הנתבעת בחרה שלא לכלול טענות אלה בתביעה שהגישה נגד התובעים שבמסגרתה תבעה פיצוי בגין פרסום לשון הרע, ובכך איבדה את זכותה להעלות את הטענה בתביעה זו. סוף דבר מכל האמור הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 42,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 8344/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' דורות) מיום 22.9.2022 ב-ע"ר 40579-08-22 בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

בנקודה זו יובהר כי המועד האחרון להגשת בקשת רשות העירעור חל ביום 27.6.2022, זאת בשים לב לפגרת פסח (תקנה 1(2) לתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983), ובהנתן השביתה במערכת בתי המשפט בימים 25.5.2022– 30.5.2022 (הודעת מנהל בתי המשפט מיום 1.6.2022; תקנה 5 לתקנות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א-1981)).

...

] בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' דורות) מיום 22.9.2022 ב-ע"ר 40579-08-22, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (כב' הרשמת פ' נויברט) מיום 20.7.2022 ב-רע"א 45337-06-22.

מלבד זאת, טוען המבקש כי פרשנות תכליתית של ההוראות הקבועות בסעיפים 1(1) ו-1(3) לצו בתי המשפט מוליכה למסקנה כי אין ליישמן במקרה דנן ביחס להגבלת היקף תצהירו של המבקש, בהינתן מורכבות ההליך והיקפו, וכן נוכח הפגיעה בזכויותיו הדיוניות.

דיון והכרעה לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אף ללא צורך בתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה, מסמיכה את בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", כדלקמן: "במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו היתחולל ארוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובילבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הנתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904).

עוד קבעה ההלכה הפסוקה את הכלל לפיו, איחור של ימים בודדים או אף של יום אחד בהגשת העירעור טעון תירוץ והצדקה (ראו: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, 30.7.2001), וכי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של 'טעם מיוחד' "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבנלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557).

הדברים אמורים במיוחד בשים לב לעובדה, שבחלוף קרוב לחודש ימים מהמועד האחרון להגשת בקשת רשות העירעור, המבקשת הגישה לבית הדין האיזורי, ביום 15.10.2023, בקשה להארכת מועד להגשת תצהיריה, בה נימנעה מלציין שבכוונתה להשיג על ההחלטה מיום 31.7.2023.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור של ממש וכי יש לדחות את הבקשה החלופית להארכת מועד להגשתה.

אוסיף טרם חתימה, כי חרף טענותיה של המבקשת בדבר חשיבות בקשת רשות הערעור להמשך ניהול ההליך, והיות החלטתו של בית הדין האזורי "חורצת גורלות מבחינת המבקשת", שוכנעתי, שדחיית הבקשה לא תגרום למבקשת עיוות דין.

לפיכך, דין הבקשה לסילוקה על הסף של בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הבקשה להארכת מועד להידחות.

אכן, קבע בית-המשפט העליון כי בידי המבקש לפנות בבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי כנגד פסק-דינו של ביהמ"ש השלום, אף שאין חולק כי משעה שניתן פסק-הדין עוד ביום 17.01.2023 ולא יכול להיות חולק כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור עליו חלף זה מכבר.

...

העובדה כי נותרה לה אפשרות דיונית כלשהי שעדיין לא מוצתה על ידי המבקש (דבר המפליא כשלעצמו), לבקש את הארכת המועד, אין משמעה כי קיימת הצדקה להיעתר לה, ואף בית המשפט העליון ציין כי "איני נוקט כל עמדה באשר לגורלה של בקשה שכזו, ככל שתוגש". על המבקש הארכת מועד שכזו להראות כי קיימים סיכויים להליך בו הוא נוקט וכן להצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים פניה שכזו לבית-המשפט, וזאת כמצוות תקנה 176 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

בשל התנהלות זו של המבקש ניתנה החלטתי כפי שניתנה וזאת בין היתר בהפנייה להחלטה אחרת בעניינו כפי שניתנה על ידי לאחרונה בבקשה לפטור מאגרה בעת"מ (נצרת) 18042-01-24 אר-שם תעשיות חצור בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו, 22.02.2024).

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, דין הבקשה להידחות.

דיון בהתאם לתקנה 137 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 המועד להגשת ערעור על פסק דין או החלטה אחרת הוא 60 ימים מיום שהומצא, ועל כן המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה ביום 23.11.23 ונצפתה ע"י ב"כ המבקש, ביום 24.11.23, חלף ביום 29.1.24- זאת בשים לב לסעיף 4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חרום מיוחד) התשנ"א - 1991, ולכך שמצב החרום הסתיים ביום 30.11.23.

לעניין הקפדה על מועדי הגשת העירעור ראוי להפנות להחלטתו של רשם בית המשפט העליון בע"א 3641/21 א.א אביבה אלזמי בע"מ נ' מסוי מקרקעין חיפה (6.7.21), בה נדחתה בקשה להארכת המועד להגשת ערעור ביום אחד בלבד.

...

בנוסף, בבקשה לא נומקו סיכויי הערעור כדבעי, אך מעיון בבקשת רשות הערעור ובהחלטה המנומקת והמבוססת של בית משפט קמא, אני סבורה, בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור טובים.

על כן, משלא הוכח טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, וכי סיכויי הערעור טובים, אין מקום להיעתר לבקשה.

אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.