המועד הקובע לחישוב מענק לנכה עבודה

כבר נקבע בעיניין שליט כי במקרה של החמרת מצב (או הטבתו) אין עסקינן בתביעה שבה נבחנים מחדש כלל רכיבי הזכאות, אלא אך אחד הרכיבים והוא שיעור הנכות, וכך נקבע מפי הנשיא אדלר: "א. על מנת לחשב בתחילה את קיצבתו של מבוטח שהוכר כנפגע בעבודה עורכים בדיקה בת ארבעה שלבים, כדלקמן: ראשית, יש לקבוע כי המדובר במבוטח לפי סימן א לפרק ה בחוק הביטוח הלאומי; שנית, יש לקבוע כי המדובר ב"פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי; שלישית, יש לקבוע את דרגת הנכות בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות קביעת דרגת נכות); ורביעית, יש לקבוע את גובה השכר, עובר למועד ה'פגיעה בעבודה' ועל פי הוראות החוק, שביחס אליו תחושב הקצבה.

בכל הנוגע למענק הנכות, הרי תחילה קיבל המערער הודעה על החלטה בתביעתו לגימלת נכות - מכתב מיום 30.7.2013, "הודעה על החלטת ועדה רפואית", שבו צוינה זכות העירעור, ובמכתב נפרד מיום 21.8.2013 הודע לו על זכאותו למענק חד פעמי על פי החלטת הועדה הרפואית, עת למכתב זה צורף מיסמך נוסף "הסבר על אופן חישוב מענק נכות מעבודה". במכתב מיום 21.8.2013 ובמסמך שצורף אליו לא צוין כי ככל שהמערער מבקש להשיג על אופן חישוב המענק עליו להגיש תביעה בתוך 12 חודשים.

...

סיכומו של דבר – בכפוף להערותיי כמפורט לעיל, אני מצטרפת לתוצאה שלפיה במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן, וכן לתוצאה הסופית לפיה, במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה.

ביום 7.8.19 קיבל התובע מכתב החלטה מהנתבע (להלן: ההחלטה) לפיו "לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, ניתן לשלם גמלה עד 12 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה. בסעיף 107 לחוק נקבע כי חישוב מענק נכות מעבודה שווה לקיצבה חודשית כפול 43 חודשים. כיוון שהתביעה הוגשה באיחור, הופחתו מ 43 חודשי הקצבה, 41 חודשים לפי הפרוט הבא: 41 חודשים שחלפו מתום 12 החודשים שעברו ממועד תחילת הזכאות למענ' ב 29.4.14 ועד מועד הגשת התביעה לדמי פגיעה ב- 5/9/2018. לפיכך, ישולם לך מענק השווה ל-2 חודשי קצבה על סך 2,062 ₪...".[footnoteRef:1] [1: נספח ד' לכתב התביעה.

...

בהתאם לכך לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבע.

ביחס לטענתו של התובע כי תחולת המועדים לפי סעיפים אלו אינה רלוונטית אליו, שכן לא ידע אודות מועד תחילת היווצרות העילה, לא מצאנו טעם בטענה זו, שכן התובע הגיש את תביעתו הראשונה בגין טנטון כבר בשנת 2014 ולכן בהכרח ידע אודות ליקוי זה. למעלה מכך בסיכומיו ציין התובע כי בסמוך לדחיית התביעה הראשונה המשיך לחוש ברע, ואף נדרש לטיפול רפואי בגין הטנטון.

סיכום התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

(ההדגשות הוספו- ע.ו.) התובע הגדיר את מהות התביעה כתביעה "נזיקית, כספית" וטוען לרשלנות הנתבע בטיפולו בתביעת התובע לקבלת גמלת נכות מעבודה, אך עיון מדוקדק בסעיפיה מראה כי התביעה במתכונתה נועדה "להכנס "בדלת האחורית" לדיון חוזר בטענות שכבר הועלו, נדונו ונדחו ע"י בית הדין האיזורי לעבודה באשר למועד הקובע לחישוב גמלת הנכות מעבודה במסגרת התביעה שהגיש התובע ביחס לגובה תשלום מענק הנכות מעבודה.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי מחמת מעשה בית דין, שכן עניינו של התובע הוכרע בפסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ביום 26.6.12, בתיק ב"ל 21675-04-11 בו נדחתה תביעתו, הדומה במהותה לתביעה זו (להלן: "פסק הדין").

בית הדין הגיע למסקנה זו לאחר שדן בטענות התובע הזהות לטענותיו כפי שהועלו במסגרת תביעה זו ודחה אותן.

הוספת רכיבי נזק אחרים מלבד התביעה לתשלום ההפרש בין גובה הגמלה ששולמה בפועל לבין שיעור הגמלה שלטענת התובע היתה אמור להיות משולמת, אין בה כשלעצמה בכדי להכשיר את הדיון בתביעה ע"י בית משפט שאינו מוסמך לדון בה. נפסק כי: "הלבוש" הנזיקי שהלביש התובע את התביעה, בהוסיפו אף ראשי נזקים, אין בו כדי לשנות מהמסקנה שבסופו של יום רוצה התובע כי בית המשפט האזרחי הנדון יבחן את תקינות שיקול הדעת של הנתבע בסוגיה הנדונה, בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

לסיכום אני מורה על דחיית התביעה על הסף, מחמת מעשה בית דין ומחמר חוסר סמכות עניינית.

ביום 20.05.2021, הגיש התובע תביעה למתן צו עשה כנגד הנתבע, המורה לו לשלם לתובע את הגימלאות המגיעות לו. הנתבע הפנה בכתב ההגנה מטעמו להחלטתו מיום 17.03.2021 אשר דחתה כאמור את התביעה למענק נכות מעבודה והומצאה לתובע ביום 01.04.2021.

חשוב לציין כי אילו התובע חלק על מועד תחולת הנכות, היה מצופה כי יפעל לשנותו ללא קשר לשאלת השהוי, כשמועד זה רלוואנטי גם לקביעת בסיס השכר לחישוב הגימלאות בעקבות הפגיעה בעבודה – ולו למען הזהירות.

...

הוראת השיהוי סויגה בנוגע לזכאות למענק נפגע עבודה לפי סע' 107 (א) סיפא לחוק אשר קובעת כי – "הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה." ומן הכלל אל הפרט לאחר עיון בטענות הצדדים אין מנוס מדחיית התביעה לגופה ונסביר: נקדים ונאמר שלגבי השגות התובע על קביעות הוועדה הרפואית מיום 22.06.2020, צודק הנתבע כי אין הן נמצאות בסמכות בית הדין וזאת משלא הוגש ערר לוועדה הרפואית לערערים על קביעות אלו.

איננו מקבלים את טענות התובע להתנהלות חסרת תום לב מצד הנתבע.

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה.

בסעיף 107 לחוק נקבע כי חישוב מענק נכות מעבודה שווה לקיצבה חודשית כפול 43.

כלומר, הנתבע לא הביא בחשבון 12 חודשים ממועד תחילת הנכות (יום 1.1.2018) והפחית ממכסת 43 חודשי המענק רק את 40 החודשים שחלפו מיום 1.1.2019 ועד לחודש הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה (5/2022).

...

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מכיוון שהתובע השתהה בהגשת תביעתו לקביעת דרגת נכות.

] רביעית, לא מצאנו שיש ממש בטענת התובע שלפיה הגשת התביעה לבית הדין להכיר בפגימות הנוספות כנובעות מהתאונה עוצרת את תקופת השיהוי הקבועה בסעיפים 296 ו-107 לחוק.

בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש לקבל את טענת התובע שלפיה הגשת תביעה לבית הדין להכיר בפגימות נוספות כפגיעה בעבודה עוצרת את תקופת השיהוי גם בגין פגימות שכבר הוכרו על ידי הנתבע.

סוף דבר התביעה נדחית.