יחד עם זאת, בשורה של פסקי דין נפסק, כי אין בעצם העובדה כי הסעד המבוקש בתובענה הנו סעד כספי, על מנת לקבוע את טיבה, וממילא את בית המשפט המוסמך לידון בה.
ראה למשל, פסק הדין בעיניין ע"א 6607/19 משטרת ישראל נ' יעקובוב (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע:
"אכן, הכלל לקביעת סמכות השיפוט העניינית בבתי משפט השלום והמחוזי הוא מבחן הסעד. ואולם, על אף מרכזיותו של מבחן זה, עצם נקיבה בסכום כספי כמטרת התביעה לא הופכת את סיווגה לעניין הסמכות העניינית לתביעה אזרחית ולכזו אשר דורשת הכרעה שיפוטית ביחס למעשה המינהלי הנדון בגדרה בדרך של תקיפה עקיפה בלבד. הפסיקה דנה במקרים בהם נכון יהיה לקבוע חריגים למבחן הסעד. במקרים אלו יש לברר את מהותה של התביעה – האם אזרחית היא או מנהלית? האם מדובר בתקיפה עקיפה לאמיתה או שמא למעשה מדובר בתקיפה ישירה "בתחפושת"? .
בפסק הדין שם, צוינו הדברים הבאים: "בחודש אוגוסט 2018 הגיש העותר המרצת פתיחה בבית משפט השלום באשדוד כנגד המשיבים והסוכנות היהודית, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי ביחס לזכויות הנטענות של העותר במשק 13. אלא שלאחר שבתגובת רמ"י להמרצת הפתיחה נטען, כי הסמכות העניינית הנה לבית משפט לעניינים מינהליים (נוכח האמור בסעיף 59.1 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים) נמחקה התובענה בפסק דין מיום 19.6.19 ומיד לאחריו הוגשה העתירה שבפניי".
מהפסיקה שהובאה לעיל עולה, כי תובענות אשר עסקו בהחלטה הנוגעת להקצאה ראשונית של קרקע, במסגרתם התבקש סעד הצהרתי ו/או צו עשה, הנוגע לשאלה אם להקצות את הקרקע אם לאו, הופנו לבית משפט לעניינים מינהליים ונדונו שם.
בעניינינו אין מחלוקת כי הקצאת המיגרש למשיבים אושרה על ידי המבקשת.
...
מאחר שהמחלוקת היא כספית בלבד ולא לגופה של החכירה לדורות, יש לדחות את הבקשה ולהשאיר את הדיון בבית משפט זה.
דיון והכרעה
סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, מגדיר את סמכותו של בית המשפט בכל הנוגע לדיון בעתירות מנהליות, בזו הלשון:
"בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה-
לאחר שסקרתי את הדין והפסיקה בעניין הסמכות העניינית, ולאחר שבחנתי את מהות התביעה שלפניי, אני קובעת כי לבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בתביעה דנן.
לאור כל האמור לעיל, ומאחר שמצאתי כי אין מהותה של התביעה דנן תקיפת החלטה בעניין הקצאה ראשונית של קרקע, ולפיכך אינה נכנסת בגדרה של עתירה מנהלית על פי החוק, ומאחר שהסעד המבוקש בה הינו סעד כספי, ומאחר שמהותה של התביעה היא אכן השבת כספים, ששולמו לכאורה ביתר על ידי המשיבים, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף וקובעת כי לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה.
