סעיף 8 לחוק העזר ההיטלי, שכותרתו: "פטור מהיטל סלילה", קובע:
"בלי לגרוע מהאמור בסעיף 9, בעל נכס גובל ששולמו בעד נכסו דמי הישתתפות במלואם או שסלל כביש או מדרכה, לפי דרישת העיריה, על פי חוק העזר הקודם או חוק עזר שקדם לו, לא יחויב בתשלום היטל סלילת כביש מקומי או מדרכה, בהתאמה, לפי חוק עזר זה".
סעיף 9 לחוק העזר ההיטלי, שכותרתו: "היתחשבות בתשלומים קודמים", קובע:
"(א) על אף האמור בכל מקום אחר בחוק עזר זה –
הילכת אל עמי בוטלה, בפסק דינו של בית המשפט העליון, בעיניין אשבד (עע"מ 2314/10 עריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ (24.6.12)), שבו נקבע, כי הרחוב הגובל, תוצר עבודות הסלילה, הוא המקים את זיקת ההנאה הנדרשת לגיבושו של החיוב בהיטל סלילת רחובות, וממועד סלילתו מתקיימת זיקה זו ברציפות, ואינה צריכה חידוש, בדמות עבודת סלילה נוספת בו או ברחוב גובל אחר: "נוכח מאפייניה של שיטת ההיטל, החיוב בתשלום בגין תוספת בניה הוא חיוב משלים במהותו. בתור שכזה, אין הוא נידרש לקיים זיקת הנאה 'חדשה' לנכס, מאחר שהזיקה המתחייבת כבר קיימת: היא נוצרה בעבר, עם ביצוען של עבודות התשתית שהקימו את עילת החיוב הראשונית בגין השטח הבנוי, והיא נותרה בעינה גם ביחס לחיוב המשלים, מאחר שהנכס ממשיך כל העת להשתמש בתשתית הקיימת ולהנות ממנה. זיקת ההנאה אינה מותנית איפוא בהקמת תשתיות נוספות, והחיוב המישני בהיטל אינו אלא המשכו והשלמתו של החיוב הראשוני. במילים אחרות: החיוב המישני הוא חלק בלתי-נפרד מהיטל אחד שמועד החיוב בו אך פוצל לחיוב ראשוני ולחיובים עתידיים-נדחים" [בס' 24 לחוו"ד כב' הש' פוגלמן.
...
נראה כי מסקנה אחרת תוביל לתוצאה שיש בה בעייתיות, שכן היה נוצר מצב בו היתרי הבנייה שניתנו לחברה היו מאפשרים לה תוספת נכבדה למקרקעין, אשר היתה מוסיפה ומעמיסה על התשתית הציבורית הקיימת, מבלי שהמשיבה היתה נושאת בהוצאות.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הקביעה בעניין אשבד: "כל עוד בעליו של נכס טרם מימש את זכויות הבניה, התשתיות העירוניות ממומנות בידי שאר תושבי הרשות המקומית. עם מימוש הזכויות מתחיל בעל הנכס להשתמש בתשתיות וליהנות מהן, ולכן מוצדק לחייבו לשאת בחלקו היחסי בנטל מימונן. כל בניה באשר היא – בין אם נערכה בגדר ניצול ראשוני של זכויות בניה ובין אם במסגרת תוספת בניה מאוחרת – מעמיסה עול נוסף על מערך התשתיות הקיימות והצטברות השימוש בהן עלולה להצריך שדרוגן או החלפתן. כל בניה מגדילה אפוא הן את ההנאה מן התשתיות הן את הנטל שבו נושאות התשתיות הקיימות, ועל תוספת הנאה זו ותוספת הנטל מוצדק וראוי לגבות תשלום מבעל הנכס, לפי חלקו היחסי בעוגת מימון התשתיות. אי לכך, קביעה שבעל הנכס שבנה במועד מאוחר לביצוע עבודות התשתית אינו חייב בהיטל, גורמת לחלוקת נטל בלתי הוגנת בין בעלי הנכסים. אין הצדקה שבעל נכס הבונה בסמוך לביצוע עבודות התשתית ישא בהיטל מלא, ואילו בעל נכס הבונה בשלב מאוחר לביצוע עבודות התשתית לא ישלם היטל כלל. ברי כי מועד ניצול זכויות הבנייה אינו טעם ענייני להבחין בין בעלי נכסים לעניין עצם החיוב בהיטל" (בס' 28 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן).
בס"ק 2(ג) לחוק העזר משנת 2013 צוין מפורשות: "היטל שעילתו אישור בקשה להיתר בנייה בעבור בנייה חדשה או בנייה חורגת, ישולם גם אם הרחוב הגובל בנכס, נסלל לפני תחילתו של חוק עזר זה".
סבורני אפוא, כי אין מקום לחייב את העירייה בהשבה, באשר חוק העזר מאפשר לחייב את המשיבה בהיטל סלילה, בגין חלקה היחסי בתשתיות הסלילה.
