הלכות מינוי כונס נכסים זמני

מאידך גיסא טוענים המשיבים כי החברה איננה במצב של חידלות פרעון וכי מהות הבקשה לסעד זה הנה, הלכה למעשה, מינויו של כונס נכסים זמני לחברה, סעד אשר יפגע באופן חמור בקניינם וכל זאת מבלי שהוכח לגירסתם דוחק נסיבות המחייב זאת.

...

לפיכך, הנני מורה בזאת לצדדים ולהנהלתה הנוכחית של החברה, להימנע מביצוע כל דיספוזיציה בנכסי החברה (לרבות העברת כספים) שאיננה במהלך העסקים הרגיל.

כן הנני מורה למשיב 1 ולחברה לבצע את כל הפעולות הנדרשות לשם הגדלת ביטחונותיה של המבקשת לחברה בסכום של 250,000 ₪ נוספים.

החלטתי על מתן סעדים זמניים אלו תעמוד בעינה עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, כאשר הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בהתאם לתוצאותיו.

מינוי כונס נכסים זמני, מעוגן בתקנה 387ב לתקסד"א : "(א)בית המשפט רשאי בצו, בכפוף להוראות סימן א', למנות כונס נכסים זמני (להלן – כונס) על נכסים מסוימים של המשיב שברשותו או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם או כי הנכסים הופקו תוך ביצוע המעשה או המחדל נושא התובענה או שמשו לביצועו, וכי אי מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין." הלכה היא כי מינוי כונס נכסים זמני, הוא סעד דראקוני, שכמוהו כהפקעת השליטה בקניין – רע"א 9911/01 טלפז תידלוק והשקעות בע"מ נ' פז חברת נפט בע"מ, פ"ד נו(6) 550 , ועל בית המשפט לנקוט משנה זהירות בדונו בבקשה למינוי כונס נכסים, ויש לבחון אם ניתן לנקוט בסעדים זמניים חמורים פחות לשם שמירה על הנכסים נשוא בקשת הכנוס (עא 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן פ"ד מט(2) 102).

...

אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין – פסק הדין המבוקש במסגרת ההליך שלפניי הוא פסק דין לפיו התובעת היא הבעלים של הרכב ולא תביעה של המבקש ולא שוכנעתי כי אי מתן הצו יכביד באופן מעשי על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן, לטובת התובעת.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.

הצדדים יגישו עדויותיהם בתצהירים: התובעת עד 25/4/17 והנתבעים הדדית עד 25/5/17 אני קובעת לק"מ בתיק העיקרי ליום 14/6/17 שעה 13:00.

בעיניין זה אשוב ואפנה להלכה לפיה, במתן סעד של מינוי כונס נכסים זמני, יש לנקוט משנה זהירות בשל הדרסטיות של הסעד.

...

הבקשה בכללותה נדחית, באשר פרט ליבול הגזר, לא נטען וגם אין ראיה לקיומו של חשש להברחת נכסים אחרים של החייב.

על כן, אני מורה לקוואליטי, ולמען הזהירות גם לפשה, כי מרגע זה, כל סכום אשר יש לשלם לחייב, לא ישולם לידי החייב אלא יועבר ישירות לקופת הכונס הרשמי.

התלבטתי בשאלת הוצאות הבקשה ובסופו של יום, ומאחר ולא מן הנמנע כי הצדדים ימשיכו בהתדיינות באשר לבעלות על הגזר במסגרת הליך עיקרי כלשהו, החלטתי כי בשלב הזה, כל צד יישא בהוצאותיו.

כך נאמר, כי: "בחלוף העיתים התבססה בדין הישראלי ההלכה הנוהגת לענין מינוי כונס זמני, והיא, כי מפאת היותו של החוב בהליכי בירור בבית משפט, יש להיזהר מאוד בעת מינוי כונס על נכסי חייב בהליכי ביניים ורצוי על כן, לנקוט תחילה בסעדים זמניים חמורים פחות על מנת לשמר נכסי החייב עד למועד הכרעת הדין" (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל, פ"ד מט(2) 102; ראו גם: ענין בשמת; ע"א 132/77 גניש נ' פלמר להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 64).

...

רשם בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הרשם ע' גרשון), בהחלטתו מיום 19.8.01, נעתר לבקשה והורה למנות כונסת נכסים כמבוקש.

בית המשפט ציין, כי המבקשים לא הציעו כל הצעה חלופית "שיש בה, כדי להבטיח את הזכות הלכאורית של המשיבות". עוד ציין, כי "בכל מקרה, אם תהיה טענה של מי מבעלי הדין בדבר פעילות ספציפית, זו או אחרת, של הכונס הזמני, יוכלו לפנות, בהקשר זה, לבית המשפט שמינה את הכונס הזמני". בית המשפט קבע, כי "קבלת עמדת המערערים (המבקשים – י.ט) משמעותה היא, שחרף זכאות המשיבות לסעד ביניים, זכות עליה לא ניתן לחלוק לצורך השלב הנוכחי של הדיון, צריכות המשיבות לעמוד ככלי ריק. מסקנה זו לא ניתן לקבל. הסעד הזמני של כונס הנכסים בנסיבות המקרה אינו קיצוני יותר מהסעד של עיקול זמני של כספים". המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק הדין.

ההכרעה אינה קלה, אולם, בסופו של דבר, אחרי שקילת כל הרכיבים, סבורני כי הכף נוטה לעבר המסקנה שיש להשאיר את מינויה של כונסת הנכסים על כנה, כפי שקבעו רשם בית המשפט המחוזי ושופט בית המשפט המחוזי.

הלכה היא ש"לא על נקלה ימנה בית-המשפט כונס נכסים זמני לפני שניתן פסק-הדין, אולם לעתים לא יהיה מנוס מלעשות כן. כך, לדוגמה, במקרים שלא השיגו בהם סעדים זמניים אחרים את מטרתם.

...

38.3 המדובר במצב חריג ויוצא דופן בו הובהר מעל לכל ספק שאין מנוס ממינוי כונס נכסים, משלא 20 קיים סעד זמני אחר שישיג את אותה מטרה, שהיא ביצוע פסק הדין שניתן בהסכמה.

( מלהושיע (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 , עמ' לאור כל האמור לעיל הבקשה למינוי כונס נכסים זמני מתקבלת.

לכך יש להוסיף שהזמנים הם אחרים וממילא אין קושי ממשי לבצע המצאות לנתבעים 3-2 בחו"ל. התוצאה התוצאה היא שהבקשה לביטול היתר המצאה נדחית כמפורט בפרק ב' ובפסקה 32 לעיל; הבקשה למינוי כונס נכסים זמני מתקבלת כמפורט בפרק ג' ובפסקה 39 לעיל; הבקשה לשחרור מייצוג מתקבלת כמפורט בפסקה 40 לעיל; משמונה כונס נכסים זמני שיכנס בנעלי הנתבע לצורך פיצול החשבון והעברת חלקה של התובעת בכספים על פי פסק הדין - מבוטל, החל מהיום ואילך, חיוב הנתבע 1 בהוצאות לטובת אוצר .