הליך שמיעת ערעורים משולבים וסדר הגשת סיכומים

בית-משפט קמא הורה על הגשת טיעונים בכתב בשאלת היתיישנות, ולאחר הגשת הסיכומים, ניתנה ביום 29.12.2020 החלטה הדוחה את טענת ההתיישנות.

משנדחתה הבקשה, נקבע דיון להקראה ולמענה לאישום ביום 17.2.2021, באותו יום הוקרא כתב האישום, ובתשובתו לאישום טען נציג המערערת כי בחלוף שנים מהאירועים לא ניתן להיתגונן מפני האישומים, הוא הודה בשם המערערת במיוחס לה ומסר כי היא מוותרת על שמיעת הוכחות.

טיעוני הצדדים בעירעור המערערת מצמצמת טענותיה לשאלת ההתיישנות, שלדבריה מתחלקת לשניים: החלק הראשון - לגבי הדו"חות שבסעיפים 1 עד 8 בבקשה להשפט, ההתיישנות חלה, לטענתה, בחלוף שנה מיום שהוגשה הבקשה המקורית להשפט, זאת בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

במהלך הדיון באותו הליך, טען נציג המערערת כי הוגשו בקשות נוספות, אך למעט טענה זו, לא פעלה המערערת לוודא שבקשותיה הגיעו למשיבה ושיוגשו כתבי אישום כבקשתה.

...

בהמשך, בהחלטה מיום 5.4.2020 התייחס בית-משפט קמא לאישורי המסירה שהוצגו לפניו, בקבעו כי "אליבא דמבקשת בקשתה מוגשת למען הזהירות שכן הבקשות להישפט נשלחו במועדן. במעמד הדיון מיום 6.1.2020 טענה ב"כ המשיבה ביחס לאישורי המסירה... בהחלטה מאותו היום נדרשה המשיבה להגיש את אישורי מסירה למבקשת, בהתאם להצהרתה. בפועל הוגשו פלטי מחשב שלא ניתן ללמוד מהם דבר, לבטח שלא צורף הקובץ בצירוף תצהיר החברה, כפי שהתחייבה המשיבה להגיש. בנוסף, המשיבה לא הניחה תשתית שיש בה כדי לקשר בין הקבצים לבין הדו"חות עצמם. פרט לרישום בכתב יד ושתי דרישות תשלום, לא צורף תיעוד נוסף, לא צורף אף אישור מסירה חתום, לא הוגשו תצהיר או תע"צ. מכאן, שלא ניתן ללמוד על עצם שליחת הדואר הרשום למבקשת ועל מועדי המשלוח... לאור העובדה שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אני מקבלת את הבקשה. כתבי אישום ביחס לכל אחד מהדוחות שפורטו בבקשה, יוגשו בתוך 30 ימים". בעקבות החלטת בית המשפט, הוגש ביום 10.5.2020 כתב אישום, בנוגע ל- 17 דו"חות, ונפתח תיק חדש, 26107-07-20.

החלק השני – לגבי תשעה דו"חות, מסעיף 12 עד 20 בבקשה להישפט, בשל חלוף שנה מביצוע העבירה, בהתאם לסעיף 225 לחסד"פ. המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות לגבי שתי קבוצות הדו"חות.

עם זאת, משהחליט בית המשפט להיעתר לבקשת המערערת ולהאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, חל סעיף 225א(ב), לפיו "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)" וחלקו השני של סעיף 230, לפיו "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור...", וממילא, גם לגבי דו"חות אלה דין טענת ההתיישנות להידחות.

בסיכומו של דבר – הערעור על כל חלקיו נדחה.

לאור כך, ביקש הסניגור להפסיק את החקירה ובקש על פי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") כי ככל שקיים חומר נוסף, הוא יועבר אליו ושיתאפשר לו לחקור אודותיו בישיבה נוספת.

כאמור - כל העירעור כולו, מופנה נגד היתנהלותו של בית משפט קמא והחלטותיו בניהול ההליך, לרבות החלטתו לעניין המשך חקירתו הנגדית של המפקח בישיבת יום 28.1.18 ובעיקר נגד סרובו לדחות את ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 18.11.19 והחלטתו לשמוע את המפקח בהיעדרו של המערער ושל עו"ד בלומנפלד ובנוכחות עו"ד רוימי, בלבד, על אף שזה הודיע כי הוא אינו מוסמך לחקור בהיעדר המערער.

ראו בעיניין זה דברים שנאמרו בע"פ 3600/18 פלוני נ' מדינת ישראל (20.06.2019), שם נאמר: "מעבר לכל אלה, נראה כי יש לומר את המובן מאליו: אפילו ניתן היה להחליט אחרת בבקשות העיון שהגיש המערער, וכאמור אינני סבורה כן, אין בכך כדי להקנות זכויות נוספות לנאשם שבחר שלא לקבל את מרות בית המשפט ו'לשבור את הכלים'. הנאשם זכאי כמובן לנהל את ההליך לפי בחירתו, ובכלל זה לנקוט גישה פסיבית: לשתוק, לא לחקור, לא לסכם. אולם, היתנהלות כזו אינה מקימה כל ציפייה סבירה, וכל שכן זכות, לכך שערכאת העירעור תתערב בהכרעת הדין, ובכלל זה בהחלטות שקדמו לה" (שם, בפיסקה 96).

...

בחנתי את התמונות הנוספות והקשבתי לטיעוני המערער, אך לא מצאתי כיצד יכולות התמונות הנוספות לשנות את התמונה המרשיעה העולה מחומר הראיות שהובא בפני בית משפט קמא ומה הייתה יכולה לגלות חקירת המפקח עליהן, אשר היה משנה את התמונה הראייתית ואת המסקנה המרשיעה המתחייבת מהן.

בנסיבות המקרה דנן, שוכנעתי כי לא נגרם למערער עיוות דין בשל כך שבית משפט קמא לא דחה את ישיבת יום 18.11.2019.

סופו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

במהלך שלב שמיעת הראיות בהליכים המתנהלים בבית משפט קמא בפני השופט ד' סעדון, הגישה המשיבה בקשה לחייב את רשות הרשוי להעביר תעודת עובד ציבור אודות תוקף רישיונות הרכב, מושא הדוחות, במועדים הרלוואנטיים לכתבי האישום.

יצוין כי הבקשה לתיקון כתבי האישום בהליכים המתנהלים בפני השופט ד' סעדון הוגשה בשלב מוקדם של הליך ההוכחות, ואילו בהליכים המתנהלים בפני השופטות א' הרנוף ו-ע' יעקובוביץ הוגשה הבקשה לתיקון כתבי האישום לאחר שנסתיימה פרשת התביעה, העורר הודיע כי אין בכוונתו להציג עדויות וראיות מטעמו וההליכים עמדו לפני הגשת סיכומים.

בתוך כך, נקבע כי העבירות בגינן עומד העורר לדין הן עבירות קנס מסוג חטא ומשכך לא קמה לעורר זכות עיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

השאלה העובדתית הפשוטה כאמור, היא: האם הרכב מושא ההליך הוא רכבו של העורר? ואם חנה באופן אסור? הא ותו לא. לפיכך בבחינת סדרי החשיבות או שמא אומר שיקולים שבאנטרס הצבורי, עלינו להביט על תמונת המצב העובדתית ולפיה לבחון העומד לפנינו לדיון.

אך ורק לשם בחינת הפרופורציה אציין כי תחת אשר בית המשפט המחוזי ידון בעיניין שלפני, ערעור על חומרי חקירה, בגין דוחות של 100 ש''ח, ויקדיש לכך, זמן שפוטי יקר ביותר: באולם בית המשפט וזמן כתיבת החלטה, הרי שהזמן שהוקדש לידון בהליך של בקשה זו לחומרי חקירה ובערר על החלטת בית משפט קמא, ואדגיש שוב, בהליך של דו''ח חניה בסך 100 ש''ח, הוא, למעשה ובפועל, הוצא על חשבון טפול בתיקים של פשע חמור.

...

אני סבור כי חובה עלינו לנהל את הזמן השיפוטי באופן מושכל.

לפיכך, ככל שבתי המשפט באים לכלל מסקנה כי צד למשפט נקט בהליך מיותר או הליך סרק, לדעתי, יש להורות על הוצאות משפט (ראו רע''פ 817/20 ברגמן נ' עיריית תל אביב יפו (18.3.20) והחלטות שונות אחרות, והשוו לרע''פ 7215/20 זגורי נ' עיריית חולון (3.11.20)).

אשר על כן: אני מורה על דחיית העררים; אני מחייב את העורר לשלם לאוצר המדינה סכום של 2,500 ש''ח כהוצאות משפט.

בבית המשפט העליון עע"מ 200/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערערת: רנד חברה לרווחה נפשית למשפחה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. א.ד.נ.מ. בע"מ 2. החברה למתנ"סים- מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ 3. איגו ערים אשכול רשויות מקומיות גליל והעמקים 4. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים 5. שק"ל- שילוב קהילתי לאנשים עם מוגבלויות 6. תפארת בית חם בע"מ 7. גשר שירותי השקום התעסוקתי של ישראל 8. מעון רמת טבריה בע"מ ][]צו סיכומי טענות נקבע בזאת הסדר ביחס לדרכי שמיעת העירעור, כמפורט להלן: סיכום טענות 1. הצדדים יגישו את סיכומיהם בכתב. סדר ההגשה ומתכונת הסיכומים 2. המערערת תגיש את סיכום טענותיה עד יום 6.2.2022 בהקף של עד 12 עמודים. 3. המשיבים יגישו את סיכום טענותיהם עד ליום27.3.2022 בהקף של עד 12 עמודים. 4. המערערת תגיש סיכומי תשובה, אם היא חפצה בכך, עד ליום 26.4.2022 בהקף של עד 2 עמודים. משיבים אשר אין להם עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשים שלא להגיש טיעונים או להישתתף בדיון, יודיעו על כך בכתב עד ליום 6.2.2022 ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעיניינם. 5. הסיכומים יוגשו לבית המשפט במתכונת המפורטת בסעיף 1 להודעה בדבר הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מיסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (י"פ 9309, עמ' 2339 (התשפ"א)). ואולם, על אף האמור בסעיף 1(3) להודעה האמורה, הרווח בין השורות בהדפסה יהיה רווח כפול לפחות. הסיכומים לא יכללו טענות על דרך של הפניה להודעת העירעור או לסיכומים בהליך דלמטה. 6. במועד הגשת הסיכומים יגישו הצדדים רשימת אסמכתות שבדעתם להסתמך עליהם. לא יוגש כרך אסמכתות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובילבד שאלו פורסמו במסגרת פירסום רישמי (פד"י) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. אין באמור לעיל כדי למנוע הגשת אסמכתות שאינן נכללות באמור לעיל או הגשה במסגרת נספחים לכתבי בי דין של אסמכתא אחת או מספר מועט של אסמכתות שבעל הדין סבור שיש להן מרכזיות או חשיבות מיוחדת בהליך. 7. חיובי בעלי הדין לפעול על-פי החלטה זו אינם מותלים זה בזה, ומחדל של בעל דין אינו פוטר את בעלי הדין האחרים מהגשת סיכומיהם במועד, אלא אם כן שינה בית המשפט את המועד שנקבע על-פי בקשה שהוגשה.

...

בהחלטה שנתן על אתר דחה המותב את שתי הבקשות וקבע: "מדובר בהליך שמצוי בשלב מיתקדם מאוד ולמעשה הדיון קבוע היום לשמיעת סיכומי הצדדים. [המערער] הוא עו"ד שיודע כיצד מגישים בקשות לבית המשפט [ו]הוא גם עשה זאת בעבר באופן ישיר ולא באמצעות הסנגור. המסקנה מכל האמור היא שקיבלת עמדת [המערער] עלולה לגרום לדחייה נוספת של התיק[.] כאן המקום לציין שמדובר בכתב אישום שהוגש בשנת 2020 וההליכים בו מתנהלים מספר רב של ישיבות [...] אין מדובר במועד ראשון שהיה קבוע לשמיעת פרשת ההגנה [ו]גם אין מדובר במועד שני אלא במספר מועדים שנדחו לשם השלמת פרשת ההגנה. לאחר כל אלה, כאמור, פרשת ההגנה לא כללה עדים ואפילו לא הודעה מראש על צורך בשמיעת עדים. [...] הצדדים יסכמו טענותיהם ואני מכריז שפרשת ההגנה מוצתה". לאחר מתן החלטה זו ביקש בא-כוח המערער לאשר את זימון עדי ההגנה, בהתאם לרשימה שהכין המערער; והמערער עצמו הודיע שהוא מבקש את פסילת המותב.

ההחלטה בדבר קביעת המועדים, כך נטען, אף מנוגדת להוראת סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

באשר לטענת המערער כי קביעת מועדים להגשת סיכומים ולשימוע הכרעת הדין, מנוגדת להוראות סעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי – המורה על הפסקת המשפט עד להכרעה בעירעור פסלות, אלא אם קבע המותב אחרת מנימוקים שיירשמו – ההחלטות שאליהן מתייחס המערער הן טכניות ולא שוכנעתי כי יש בהן משום הפרה של סעיף 147(א) האמור.

...

בהחלטה שנתן על אתר דחה המותב את שתי הבקשות וקבע: "מדובר בהליך שמצוי בשלב מתקדם מאוד ולמעשה הדיון קבוע היום לשמיעת סיכומי הצדדים. [המערער] הוא עו"ד שיודע כיצד מגישים בקשות לבית המשפט [ו]הוא גם עשה זאת בעבר באופן ישיר ולא באמצעות הסניגור. המסקנה מכל האמור היא שקבלת עמדת [המערער] עלולה לגרום לדחייה נוספת של התיק[.] כאן המקום לציין שמדובר בכתב אישום שהוגש בשנת 2020 וההליכים בו מתנהלים מספר רב של ישיבות [...] אין מדובר במועד ראשון שהיה קבוע לשמיעת פרשת ההגנה [ו]גם אין מדובר במועד שני אלא במספר מועדים שנדחו לשם השלמת פרשת ההגנה. לאחר כל אלה, כאמור, פרשת ההגנה לא כללה עדים ואפילו לא הודעה מראש על צורך בשמיעת עדים. [...] הצדדים יסכמו טענותיהם ואני מכריז שפרשת ההגנה מוצתה". לאחר מתן החלטה זו ביקש בא-כוח המערער לאשר את זימון עדי ההגנה, בהתאם לרשימה שהכין המערער; והמערער עצמו הודיע שהוא מבקש את פסילת המותב.

מכל מקום, לא שוכנעתי כי ההחלטות שאליהן מפנה המערער מעידות על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (השוו: ע"פ 6895/20 זמיר נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה – מנשה, פסקה 7 (5.11.2020)).

באשר לטענת המערער כי קביעת מועדים להגשת סיכומים ולשימוע הכרעת הדין, מנוגדת להוראות סעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי – המורה על הפסקת המשפט עד להכרעה בערעור פסלות, אלא אם קבע המותב אחרת מנימוקים שיירשמו – ההחלטות שאליהן מתייחס המערער הן טכניות ולא שוכנעתי כי יש בהן משום הפרה של סעיף 147(א) האמור.

אשר על כן, הערעור נדחה.