הליך צו לגילוי מסמכים לפי תקנות סד"א החדשות

מבוא בפני בקשת התובעת מיום ה- 4/5/21, למתן צו לעיון במסמכים ומענה לשאלון.

המסגרת הנורמאטיבית על הבקשה חלות תקנות סד"א החדשות, 2018.

תקנות סד"א 60-56 לתקנות החדשות קובעות כלהלן: "...פרק ט': שאלונים, גילוי ועיון במסמכים

עיון במסמכים תק' (מס' 2) תש"ף-2020 עד שלושים ימים לאחר שהחליפו בעלי הדין תצהירי גילוי מסמכים לפי תקנה 57, או במועד אחר שיורה בית המשפט, ישלימו בעלי הדין את הליכי העיון במסמכים ויאפשרו האחד לבעל הדין השני לצלם את המסמכים או לסרוק אותם על חשבון בעל הדין שבקש את העיון.

למעשה, על אף כי הליך גילוי המסמכים, לא בוצע לשביעות רצון המבקשת, הרי שעדיין, אין מקום לקבל את הבקשה, ולהלן נימוקי: תקנות סד"א 2018 קובעות מפורשות כי הליך גילוי מסמכים הנו חלק מהליך משפטי הוגן, ואף תנאי לו, וכי הסנקציות על אי קיום תנאי זה הנו הוצאות, או מחיקת כתבי טענות, במקרים חריגים במיוחד.

...

הערעורים התקיימו בפני כבוד השופטים לוין, ואגו וגד גדעון, ובמעמד הצדדים התקבל הערעור ובו נקבע , ביום ה- 20/5/20, כלהלן: "...לאחר שמיעת המלצות בית המשפט, מקובל עלינו מתווה שלפיו פסק הדין מושא הערעורים יבוטל, הדיון בבית המשפט השלום יתחדש וישמע מהשלב שלאחר הגשת כתבי הטענות (כתב תביעה והגנה), כאשר ידונו כל עילות התביעה הנוספות מלבד עילת עושק. הצדדים יוכלו להתבסס על הראיות שכבר הוגשו, ולהגיש כל בקשה שיחפצו להגשת ראיות נוספות או בקשות דיוניות אחרות, ובית המשפט השלום יכריע ויורה כטוב בעיניו לרבות במישור ההליכים המקדמיים....". וכן כלהלן: "...הצדדים שמעו הערותינו ואלה התמקדו בכך שלטעמנו ולכאורה עילת העושק לא בוססה די הצורך והנמקת בית המשפט שקיבל את הטענת חוסר הניסיון של המערערת והקשר הסיבתי בין זה לכריתת הסכמי שכר הטרחה, אינה מספקת. בנסיבות אלה יתר העילות עדיין לא הוכרעו....משום כך, הצדדים הגיעו להסכמות שעוגנו בפרוטוקול ושלהן אנו נותנים תוקף. לפיכך, פסק הדין מושא הערעורים מבוטל והדיון בבית משפט השלום יתחדש וימשך כפי הנקוב בפרוטוקול ובהסכמות הצדדים". לאור האמור, לאחר שובו של התיק למותב זה, ועם חידוש ההליכים בו, הוריתי ביום ה- 7/6/20 על השלמת הליך גילוי מסמכים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה, ובתגובת המשיבה הגעתי להכרעה כי על אף הימשכות ההליכים בסכסוך זה בפני, הרי שעסקינן, כך עולה, ואף לשיטת הצדדים, אשר טענו זאת בבקשה ובתגובה לה, ב-"אותה גברת בשינוי אדרת", ובבקשה דומה לאלו שהוגשו בפני מותב זה חדשות לבקרים במסגרת "גלגולה הראשון" של התובענה בפני.

הרושם המסתמן בפני כעת, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הוא שהחומרים והמסכים המצויים בידי הנתבע הוצגו, ומה שאין באפשרותו וביכולתו להציג – לא הוצג.

בנסיבות אלו ועל מנת להימנע מהחלטות סרק, וכן היות ובית המשפט התרשם כי הנתבע הבין היטב את הבקשות לגילוי, וסיפק הוא את המידע שיש ברשותו או שיש ביכולתו לספק, הנני קובעת כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

ביום 10.10.2021 השיבה אפריקה ישראל ליעקב, כי היא מסרבת להענות לדרישותיו, מנימוקים שונים, שאינם מענייננו בשלב זה. ביום 10.11.2021, נוכח תשובה זו, הגיש יעקב לבית משפט השלום "בקשה למתן צו עשה לגילוי מסמכים ספציפיים לאפריקה ישראל", וביום 16.11.2021 הגישה אפריקה ישראל תגובה מטעמה, שבה טענה כי יש להורות על מחיקת בקשתו של יעקב, באשר זו הוגשה בנגוד לסדרי הדין שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות).

ביום 20.12.2021 ניתנה החלטה נוספת על-ידי בית משפט השלום: "עיינתי בבקשתה של [אפריקה ישראל] ומצאתי שדינה להיתקבל. [יעקב] יגיש את בקשתו למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים, ערוכה לפי תקנה 50(5) [לתקנות החדשות]. כמו כן יש להקפיד על רווח ושוליים סבירים". אדגיש, כי בהחלטה לא נקבע מועד להגשת הבקשה מחדש.

תחילה צוין, כי "אין חולק שניהולו של יעקב את התיק, הוא מכביד באופן בלתי סביר, וללא שיש לכך הצדקה". בהמשך היתייחס בית המשפט המחוזי לגופם של דברים: "לאחר שעברתי על הבקשה סברתי תחילה כי ייתכן שנכון יהיה לאפשר [ליעקב] לקבל החלטה לגופה של בקשה להמצאת גילוי מסמכים ספציפי. זאת מאחר והחלטת בית משפט קמא מיום 20.12.21 לא נקבה בתאריך שעד אליו נידרש המבקש להגיש את הבקשה המתוקנת לגילוי מסמכים ספציפיים ואילו ההחלטה שדחתה את הבקשה לגילוי ספציפי מיום 19.1.22 לא דנה לגופה של בקשה אלא דחתה אותה מחמת שתם המועד להגשתה. משכך פניתי למשיבים בבקשה לקבל עמדתם. המשיבים הגישו תגובתם והבהירו מדוע לא ניתן להעתר לבקשה. לאחר מחשבה שנייה ומעבר על מלוא הבקשות לאחר אותה בקשה לקבלת גילוי ספציפי, הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבים ובדין ניתנה החלטת בית משפט קמא". בהקשר זה צוין, כי "אכן [יעקב] קיבל היתר מבית משפט זה, במסגרת [הבר"ע הראשונה], להגיש רשימה מצומצמת של מסמכים שהוא מבקש בהם גילוי ספציפי. אלא [שיעקב] התמהמה עם הבקשה וכשהגישה סוף כל סוף היא לא עמדה בדרישות התקנות. על כך באה החלטת בית משפט קמא כי ככל שהוא מבקש להגיש בקשה זו יעשה כן בהתאם לתקנות". מעבר לכך, "מאז אותה החלטה לא עשה [יעקב] דבר. נהפוך הוא. מתוך היתנהלותו ניתן ללמוד שזנח את הבקשה. תחת להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי בחר להגיש בקשות לשיחרור מייצוג, בקשות לאורכות להגשת ראיותיו בשל מצבו הרפואי ועוד. הוא לא הגיש כל בקשה לגילוי ספציפי. בקשה זו הוגשה אחרי שבית משפט קמא כבר דן בבקשות אחרות שלו. כאמור, עיון בתיק קמא מלמד שאכן היתנהלות [יעקב] מכבידה על ניהול ההליך ואסתכן ואומר שהרבה מעבר לצורך. [...] כך גם עיון בבקשת [יעקב] לקבל גילוי ספציפי של מסמכים מלמד כי חלקם אכן נמצאים מחוץ למחלוקת שבה עוסקות התביעה והתביעה שכנגד בהליך קמא. עוד יש לומר כי הבקשה הגיעה לאחר שבית משפט קמא כבר נתן הוראות מספר להגשת הראיות [ויעקב] לא עמד בהן. כלומר מדובר בשלב מיתקדם במשפט שבו [אפריקה ישראל] כבר הגישה ראיותיה ואי הגשת הראיות על ידי [יעקב] מונעת את ההתקדמות בניהול ההליך". נוכח כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי כך: "בסופו של יום באתי לידי מסקנה כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בדין והיא סבירה והגיונית בנסיבות הליך זה. יתרה מכך ההחלטה מתיישבת גם עם עקרונות היסוד [שבתקנות החדשות] ומאזנת בין האינטרסים של הצדדים ואף מביאה בחשבון את האנטרס הצבורי של ניהול הליך יעיל". מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי.

...

בין היתר נקבע, כי אמנם "הבקשה לגילוי מסמכים אכן מרחיבה יתר על המידה", אך "עם זאת, צודק המבקש בטענתו העובדתית, ולפיה כלל לא הוגשו תצהירי גילוי מסמכים ספציפיים מטעם המשיבות; התצהירים אינם מתייחסים למסמכים שהתבקשו בדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים. לא ניתן להשלים את הדרישה באמצעות תכתובת. אין מקום אפוא לקבוע כי הדרישה לגילוי ספציפי מולאה רק כיון שהדרישה היתה מכבידה. בנסיבות אלו אני סבורה כי יש מקום להורות על צמצום הדרישה לגילוי ספציפי [...]". נפסק אפוא, כדברים האלה: "אני מתירה [ליעקב] להעביר [למשיבים] תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים מצומצמת, שתכלול 25 סעיפים (ללא תתי סעיפים). [המשיבים] ישיבו לדרישה תוך 20 ימים לאחר מכן, הליך העיון יושלם 14 ימים לאחר מכן". המשך ההליכים בבית משפט השלום ביום 29.9.2021, בהתאם לאמור בפסק הדין, פנה יעקב למשיבים, בדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים.

תחילה צוין, כי "אין חולק שניהולו של יעקב את התיק, הוא מכביד באופן בלתי סביר, וללא שיש לכך הצדקה". בהמשך התייחס בית המשפט המחוזי לגופם של דברים: "לאחר שעברתי על הבקשה סברתי תחילה כי ייתכן שנכון יהיה לאפשר [ליעקב] לקבל החלטה לגופה של בקשה להמצאת גילוי מסמכים ספציפי. זאת מאחר והחלטת בית משפט קמא מיום 20.12.21 לא נקבה בתאריך שעד אליו נדרש המבקש להגיש את הבקשה המתוקנת לגילוי מסמכים ספציפיים ואילו ההחלטה שדחתה את הבקשה לגילוי ספציפי מיום 19.1.22 לא דנה לגופה של בקשה אלא דחתה אותה מחמת שתם המועד להגשתה. משכך פניתי למשיבים בבקשה לקבל עמדתם. המשיבים הגישו תגובתם והבהירו מדוע לא ניתן להיעתר לבקשה. לאחר מחשבה שנייה ומעבר על מלוא הבקשות לאחר אותה בקשה לקבלת גילוי ספציפי, הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבים ובדין ניתנה החלטת בית משפט קמא". בהקשר זה צוין, כי "אכן [יעקב] קיבל היתר מבית משפט זה, במסגרת [הבר"ע הראשונה], להגיש רשימה מצומצמת של מסמכים שהוא מבקש בהם גילוי ספציפי. אלא [שיעקב] התמהמה עם הבקשה וכשהגישה סוף כל סוף היא לא עמדה בדרישות התקנות. על כך באה החלטת בית משפט קמא כי ככל שהוא מבקש להגיש בקשה זו יעשה כן בהתאם לתקנות". מעבר לכך, "מאז אותה החלטה לא עשה [יעקב] דבר. נהפוך הוא. מתוך התנהלותו ניתן ללמוד שזנח את הבקשה. תחת להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי בחר להגיש בקשות לשחרור מייצוג, בקשות לאורכות להגשת ראיותיו בשל מצבו הרפואי ועוד. הוא לא הגיש כל בקשה לגילוי ספציפי. בקשה זו הוגשה אחרי שבית משפט קמא כבר דן בבקשות אחרות שלו. כאמור, עיון בתיק קמא מלמד שאכן התנהלות [יעקב] מכבידה על ניהול ההליך ואסתכן ואומר שהרבה מעבר לצורך. [...] כך גם עיון בבקשת [יעקב] לקבל גילוי ספציפי של מסמכים מלמד כי חלקם אכן נמצאים מחוץ למחלוקת שבה עוסקות התביעה והתביעה שכנגד בהליך קמא. עוד יש לומר כי הבקשה הגיעה לאחר שבית משפט קמא כבר נתן הוראות מספר להגשת הראיות [ויעקב] לא עמד בהן. כלומר מדובר בשלב מתקדם במשפט שבו [אפריקה ישראל] כבר הגישה ראיותיה ואי הגשת הראיות על ידי [יעקב] מונעת את ההתקדמות בניהול ההליך". נוכח כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי כך: "בסופו של יום באתי לידי מסקנה כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בדין והיא סבירה והגיונית בנסיבות הליך זה. יתרה מכך ההחלטה מתיישבת גם עם עקרונות היסוד [שבתקנות החדשות] ומאזנת בין האינטרסים של הצדדים ואף מביאה בחשבון את האינטרס הציבורי של ניהול הליך יעיל". מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי.

תמצית טענות הצדדים יעקב טוען, כי בקשתו "נוגעת לרכיב אחד מההחלטה [...] בגדרה בית משפט קמא נקט בצעד קיצוני ביותר ולא מידתי בעליל, של שלילה מוחלטת של זכותו של [יעקב] לדרישת גילוי מסמכים ספציפיים בהליך"; וכי "קביעות בית משפט קמא בעניין הימשכות ההליכים המקדמיים, אינן באשמת [יעקב], אינן רלבנטיות, ומתארות תמונה שגויה שאינה משקפת בצורה נכונה [...] את עובדות המקרה". אפריקה ישראל טוענת מנגד, כי יש לדחות את בקשת הרשות לערער.

בית המשפט המחוזי ביקש 'ללמד זכות' על החלטתו הלקונית של בית משפט השלום, וציין כי "מתוך התנהלותו ניתן ללמוד שזנח את הבקשה. תחת להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי בחר להגיש בקשות לשחרור מייצוג, בקשות לאורכות להגשת ראיותיו בשל מצבו הרפואי ועוד. הוא לא הגיש כל בקשה לגילוי ספציפי". דא עקא, סבורני, כי בכך בא בית המשפט המחוזי לכלל טעות.

אחזור שוב על דברים שאמרתי לאחרונה, לגבי זכות הגילוי והעיון במסמכים: "לזכות זו – חשיבות רבה. כך, בתקנה 60(א) לתקנות החדשות, הדגיש מתקין התקנות כי 'הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן'. חשיבותם הרבה של הליכי הגילוי והעיון, הביאה אף להטלת סנקציות מיוחדות על בעל דין, שנמצא כי הפר את הוראות התקנות בעניינים אלו (ראו תקנה 60(א) ותקנה 60(ג) לתקנות החדשות). משטוען בעל-דין כי נפגעה זכותו לעיין במסמכים, אין הצדקה ל'ישיבה על הגדר'. אין מנוס מהכרעה פוזיטיבית בטענות הצדדים. אמנם, בית המשפט המחוזי סמך עצמו על שיקולי יעילות, שעוגנו בתקנה 5 לתקנות החדשות, אך בכך לא סגי. כפי שציינתי לאחרונה, 'הרצון לקדם את יעילות הדיון – רצוי ומבורך. ואולם, לא כל האמצעים כשרים. לא ניתן להקריב את זכויותיו המהותיות והדיוניות של אחד מבעלי-הדין על מזבח היעילות'" (רע"א 7276/21 ש.י.ב. תשתיות בע"מ נ' מניב ראשון בע"מ, פסקה 9 (17.11.2021)).

אשר על כן, הערעור מתקבל בזאת.

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

בקשת הנתבעת לגילוי מסמכים מעבר לצוו גילוי המסמכים הכללי שניתן במעמד הדיון שהתקיים בתאריך 23.8.2020 (ראו סעיף 6 להחלטתי שם, י.כ.) הגישה הנתבעת בקשתה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפי, בה ביקשה מהתובע למסור: 20.1.

...

מסמכים שיועברו לעיון הנתבעת ישנם מסמכים שבית הדין מצא כי יש להעבירם ישירות לנתבעת, על מנת לייעל את הדיון ועל מנת לנסות להגיע לפתרון המחלוקות בין הצדדים.

סוף דבר הנתבעת תפעל להעברת המידע והצווים הרלוונטיים לצדדים שלישיים המחזיקים במידע, על מנת לקדם את ההליך בהתאם לסד הזמנים שפורט.

נוכח העובדה כי נדרשת שהות הן לקבלת המידע והמסמכים ואף לשם בחינת המידע שיתקבל על ידי בית הדין, לא ניתן יהיה לקיים את דיון ההוכחות במועד שנקבע, בתאריך 13.12.2021, ועל כן, אני מורה על ביטולו.

לטענת המבקשת, עוד ביום 22/06/2022, הגישה בקשה לגילוי מסמכים (בקשה מס' 12), אולם עד הדיון שהתקיים ביום 21.12.2022, לא קיים המשיב את חובתו.

נטען עוד להפרת תקנות סדר הדין האזרחי המחייבות גילוי ועיון במסמכים.

זה המקום לציין, כי חרף החלטתי מהדיון והצו שניתן באותו יום ועניינו קבלת בקשת המבקשת מיום 22/06/2022 ביחס לגילוי ועיון בכל המסמכים, לא ביקש המשיב לשנות את החלטתי ואף לא צויין בדיון כי חלק מהמסכים אינם בידי המשיב או בשליטתו.

תקנה 60(א) לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות קובעת כי הליכי גילוי ועיון נאותים מהוים "תנאי בסיסי לקיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן". אותה תקנה מסמיכה בית המשפט למחוק כתב טענות אם סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, וזאת במקרים מיוחדים.

ודוק, תקנות סדר הדין האזרחי החדשות הסיטו את נקודת האיזון בין השיקולים והאינטרסים המתחרים אל עבר גישה מחמירה יותר.

...

זה המקום לציין, כי חרף החלטתי מהדיון והצו שניתן באותו יום ועניינו קבלת בקשת המבקשת מיום 22/06/2022 ביחס לגילוי ועיון בכל המסמכים, לא ביקש המשיב לשנות את החלטתי ואף לא צויין בדיון כי חלק מהמסכים אינם בידי המשיב או בשליטתו.

על כן, אני מורה על סילוק התביעה בדרך של מחיקת כתב התביעה.

בנסיבות העניין וכמצוות תקנות סדר הדין החדשות, אני מחייב את המשיב (התובע) בהוצאות המבקשת (הנתבעת 2) בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פרשנות לשונית אשר ללשון דבר החקיקה, יש טעם רב בטענות המדינה לפיהן תקנות האגרות שקבעו חובת תשלום אגרה על "בקשה בכתב" לא הבחינו בין בקשה טכנית ובקשה מהותית, ואינן מפנות לתקנה מסוימת בתקנות סד"א (הישנות או החדשות), אלא נוקטות לשון כללית של "בקשה בכתב". כך גם הפטור מתשלום האגרה הוחל הן על בקשות טכניות (לדוגמה – דחיית מועדים מסיבה רפואית) והן על בקשות מהותיות (לדוגמה – צו לגילוי מסמכים), ומכאן שמחוקק המשנה נתן דעתו על כך שיהיו מקרים שגם בקשות טכניות (לדוגמה – דחיית מועדים מחמת עומס עבודה) יהיו חייבות באגרה.

כאמור, על פי תקנות האגרות, הליך מוגדר כעניין "... בקשות... ושאר עניינים שמביא בעל דין לפני בית משפט... ושנדרשת בהם החלטה או פסיקה של בית המשפט". על פי תקנה 55 לתקנות סד"א החדשות, פניה עוסקת ב"עניינים טכניים הנוגעים לניהול שוטף של ההליך" והיא מוגשת "אל בית המשפט". על פי תקנה 3(א) לתקנות סד"א החדשות – "בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השפוטי". אם כן, הפנייה היא לכל הפחות "עניין", המוגש לבית המשפט, לצורך ניהול ההליך המצוי תחת אחריותו.

...

מכל מקום, אף אם התנהלות המדינה בגביית או אי גביית אגרות בבתי המשפט לענייני משפחה מעוררת שאלות, ואיני קובע שכך הם פני הדברים – בהתחשב בכל האמור לעיל ובפרט העובדה שלא נערך כל שינוי בתקנות האגרות וכי אין מחלוקת שבדין נגבתה אגרה על בקשה טכנית קודם לתקנות סד"א החדשות, הפרשנות הלשונית התומכת בכך שאגרה היא בקשה בכתב, אמירתו המפורשת של מחוקק המשנה לגבי מוסד הפניות שאינה גורעת מהחיוב באגרה, והתכלית האובייקטיבית – אין בהתנהלות המשיבה בבית המשפט למשפחה כדי להטות את הכף לפרשנות המבקשים.

בענייננו – פרשנות החקיקה הרלוונטית מביאה אותנו למסקנה ברורה ואין כל ספק פרשני.

עילת תביעה אישית וטענות נוספות משהגעתי למסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בעילת התביעה האישית של המבקשים ובטענות נוספות שהעלו הצדדים כגון האם התביעה מיצתה את עצמה בשים לב לפקיעת הוראת השעה, הקשיים הנטענים להשבת הכספים וכיו"ב. סוף דבר בקשת האישור ביחס לעילת הפניות נדחית משאין אפשרות סבירה כי השאלות המשפטיות יוכרעו לטובת הקבוצה.