הליך פשיטת רגל אפשרויות חייב לחזור להליכים לאחר דחיית בקשה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פש"ר 24386-07-13 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' בן משה ואח' מספר בקשה:185 לפני כבוד השופטת הלית סילש בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ובעניין: המבקש/ת / החייב/ת: יצחק בן משה המשיב: כונס נכסים רישמי תל אביב החלטה

מצאתי לדחות בקשה זו תוך הבהרה כי בנק המזרחי לא התבקש להמציא שמאות אלא הבהרה עובדתית באשר להקף השטח אשר ביחס אליו מתנהלים הליכי כנוס הנכסים משנת 2009.

לאחר ששבתי ונתתי דעתי לנתונים אשר הוגשו על ידי בנק המזרחי וכונסת הנכסים מטעמו, כמו גם היתייחסות החייב , הנאמנה, הכנ"ר ומנהל המיוחד, אני מוצאת להעריך את הקף השטח אשר ביחס אליו יש לממש את החלטתי מיום 21.3.2021, ב- 400 מ"ר. מקום בו החלו הליכי כנוס הנכסים לפני למעלה מעשר שנים, אין כל הצדקה להותיר את הליך פשיטת הרגל, או ההכרעה בתביעת החוב של בנק המזחרי, ללא הכרעה ברורה אך בשל רצון או כוונה או אפשרות לבצע בירורים אשר המקום והמועד לבצעם היה לפני שנים רבות.

...

לאחר ששבתי ונתתי דעתי לנתונים אשר הוגשו על ידי בנק המזרחי וכונסת הנכסים מטעמו, כמו גם התייחסות החייב , הנאמנה, הכנ"ר ומנהל המיוחד, אני מוצאת להעריך את היקף השטח אשר ביחס אליו יש לממש את החלטתי מיום 21.3.2021, ב- 400 מ"ר. מקום בו החלו הליכי כינוס הנכסים לפני למעלה מעשר שנים, אין כל הצדקה להותיר את הליך פשיטת הרגל, או ההכרעה בתביעת החוב של בנק המזחרי, ללא הכרעה ברורה אך בשל רצון או כוונה או אפשרות לבצע בירורים אשר המקום והמועד לבצעם היה לפני שנים רבות.

לא ברור מדוע לא בוצעו הבדיקות העובדתיות לפני שנים, ולא ברור מדוע לא בוצעו גם בפרק הזמן שניתן לבנק המזרחי ממועד מתן החלטתי מיום 21.3.2021 ועד היום (שלושה חודשים).

עם זאת, בהעדר מידע אחר, נוכח עמדת החייב, ועת כי בנק המזרחי לא מצא לנכון להגיש מסמכים רלוונטיים אשר יכול והיה בהם כדי להסיר את עננת חוסר הוודאות במשך שנים ארוכות, אין מנוס מביצועה של הערכה על בסיס הנתונים הלכאוריים, ובהיקף הנקוב.

הגם שאני ערה להיקף מינויו של המנהל המיוחד, ולתוכן הודעתו מיום 26.5.2021, אני סבורה כי ייטב באם יהא זה המנהל המיוחד אשר יוסיף ויפנה לשמאי לצורך בחינת שווי הנכס שבכינוס (בהיקף של 400 מ"ר) במועד ובהתאם לנקוב בסעיף 81 להחלטתי מיום 21.3.2021.

לפנַי בקשת אגף המכס ומע"מ (להלן: הנושה), לביטול הליך פשיטת הרגל של החייב, בטענה כי החובות נוצרו בחוסר תום לב, ובהמשך לבקשת הנושה – בקשת החייב, בהסכמת המנהל המיוחד, לבטל את ההליך שניפתח לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה); לעכב את ההליכים שינקטו נגד החייב ל-60 ימים ולאפשר לחייב לפתוח הליך לפי חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: חוק חידלות פרעון) באופן מידי.

מאחר שעסקינן באותם חובות ובאותן נסיבות ההסתבכות כלכלית, הריש שיש לדחות את בקשת החייב לשוב להליכי חידלות פרעון במסגרת חוק חידלות פרעון.

בקשות החייב לאפשר לו לפנות באופן מידי בהליך לפי חוק חידלות פרעון ועיכוב הליכים לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשות החייב, אף כי בעל התפקיד הצטרף להן.

ראשית יובהר, כי הילכת אלקצאצי, אשר קבעה תקופת צינון טיפוסית של שנה עד שנה ומחצה (ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי) לאחר ביטול צו הכנוס, בין היתר אם היתנהל החייב בחוסר תום לב, בין בשלבי יצירת החובות ובין אם במסגרת הליך פשיטת הרגל, חלה גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק חידלות פרעון [ראו רע"א 663/21 שייח יוסף מנאר נ' הממונה על הליכי חידלות פרעון (20.6.2021), (להלן: הילכת מנאר), פסקה 20 לפסק הדין].

כידוע, הנחת המוצא היא כי אין זה ראוי לאפשר ליחיד להגיש בקשה לצוו פתיחת הליכים מיד לאחר ביטולו של הליך קודם, וזאת בין היתר כדי לא לסכל את האפשרות הנתנת לנושים לפעול נגד החייב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל (הילכת מנאר, פסקה 18).

...

מאחר שעסקינן באותם חובות ובאותן נסיבות ההסתבכות כלכלית, הריש שיש לדחות את בקשת החייב לשוב להליכי חדלות פירעון במסגרת חוק חדלות פירעון.

נוכח האמור, אין כל מקום לקיים הליך פשיטת רגל ואני מורה על ביטול את ההליך.

בקשות החייב לאפשר לו לפנות באופן מידי בהליך לפי חוק חדלות פירעון ועיכוב הליכים לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשות החייב, אף כי בעל התפקיד הצטרף להן.

לאור ביטול הליכי פשיטת רגל בשל היתנהלות החייב (בין לפני מתן צו הכנוס ובין לאחריו), ומאחר ודחיית בקשת חייב אינה מהוה מעשה בית דין ואינה חוסמת את החייב מלשוב ולהגיש בקשתו בשנית (או בשלישית), התעוררה השאלה- האם קיים צורך בקביעת "תקופת צינון" בין פסק הדין המבטל את ההליך לבין מועד הגשת בקשה נוספת.

כן נדחתה טענת המערער, באשר לתיקון מס' 58 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן : "חוק ההוצאה לפועל") שביטל סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כ"חייב מוגבל באמצעים", וכפועל יוצא מכך, תותיר החלטת הממונה חייבים בתיקי הוצאה לפועל "חשופים" להליכים מבצעיים בלי כל אפשרות לנהל הליך קולקטיבי.

...

בית המשפט העליון, בפסק דין קצר, דחה את טענות החייב מתוך הנחה, שקביעת בית המשפט המחוזי באשר לצורך בתקופת צינון היא נכונה ועל כן נדרש בית המשפט העליון לאורך "תקופת הצינון" וקבע: "סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כינוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי". על מנת לעמוד על הנימוקים בקביעת "תקופת הצינון" שנקבעה בהלכת אלקצאצי, יש לשוב לפסק דינו בית המשפט המחוזי, שניתן לאחר הגשת הבקשה השנייה ואשר ניתן במסגרת פש"ר (ב"ש) 25477-09-13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (06.10.2013).

לסיכום, מצאתי כי הממונה מוסמך להכריע בבקשה לפתיחת הליכים, ולדחותה לאור הגשתה טרם חלוף "תקופת הצינון". התייחסות לנסיבותיו האישיות של היחיד: לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת בית משפט קמא.

משכך, דין טענות המערער להידחות.

מסקנה: הערעור נדחה אפוא.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 03 נובמבר 2020 פש"ר 53109-02-16 מור נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' מספר בקשה:21 לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 ובעניין: איתי פריימן (מנהל מיוחד), ת"ז מספר זהוי צד א' (להלן "החייב/ת") המבקש: איתי פריימן (מנהל מיוחד) משיבים 1.כונס נכסים רישמי תל אביב 2.ירון מור פסק דין

לאחר ביטול התיק פנה בא כוח החייב למנהל המיוחד ובקש כי יסכים להגשת בקשה לשוב להליך.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני קובעת כך: כפי שציינתי לעיל, השאלה האם החייב עמד בחובות ההליך אם לאו, נדונה והוכרעה בפסק דינו של כב' השופט תמיר, ואף בהחלטתו שדחתה את הבקשה לעיון חוזר.

לפנים משורת הדין, וכדי שלא יהיה ספק בדבר מתן אפשרות לחייב לשפר את הצעתו, ניתנת לחייב היזדמנות לשפר את הצעת ההסדר ולהשיג רוב מניין וערך להצעת הסדר, לא יאוחר מיום 20.12.20, לחילופין, עד אותו מועד להגיע להסכמה מול המנהל המיוחד בדבר תכנית פרעון.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני קובעת כך: כפי שציינתי לעיל, השאלה האם החייב עמד בחובות ההליך אם לאו, נדונה והוכרעה בפסק דינו של כב' השופט תמיר, ואף בהחלטתו שדחתה את הבקשה לעיון חוזר.

כך, הנאמן הסכים להשבת צו הכינוס על כנו, ובכך הגנת ההליך, דבר שנמשך למעלה משנה, אף שבסופו של דבר הסדר הנושים לא צלח.

לפיכך, אני מורה על ביטול ההליך.

בנוסף, הנאמנת הפניתה לכך שלפי התוכנית שהוצעה בדיון האחרון, היחיד ישלם סך של 100,000 ₪ לקופת ההליך, הנושים בדין רגיל יקבלו חלק זעום והיחיד יוותר עם הנכס בבעלותו בשעה שצבר חוב מזונות בחוסר תום לב. ביום 25/6/23 היתקיים דיון אליו התייצבו הממונה, ב"כ הנאמנת, היחיד יחד עם באת כוחו מטעם הלישכה לסיוע משפטי וב"כ המג"ק. ב"כ היחיד עמדה על הבקשה, חזרה על הנימוקים והודיעה כי היחיד חזר בו מההסכמה להוספת הסך של 100,000 ₪ לקופת ההליך לשם גילום זכויותיו בדירת המגורים ובעיזבון אביו והוא מבקש לקבל צו הפטר לאלתר מכל חובותיו.

בסעיף 4 לחוק, "תשלום עונשי" מוגדר כדלקמן: "קנס, עיצום כספי וכל תשלום אחר שהוטל כעיצום על החייב בידי רשות שיפוטית או רשות מנהלית בשל הפרה של חיקוק, ולמעט ריבית פיגורים או קנס פיגורים שהתווספו לתשלום שאינו עונשי". לאור זאת, לאחר מתן צו ההפטר, בהליך בו הוא אינו צפוי לשלם את מלוא חובותיו, החוב למג"ק יוותר כחוב נדחה שהיחיד מחויב בפרעונו עם סיום הליכי חידלות הפרעון בעיניינו.

"בעיקר רלבאנטית במקרים כגון-דא השאלה: באילו נסיבות נימנע החייב מתשלום חוב המזונות הפסוק? כך, למשל, יש לברר האם הייתה לחייב מניעה אמיתית לעמוד בתשלום המזונות, לאחר שנקבעו, או שמא הוא השתמט במכוון מתשלום החוב הפסוק, חרף יכולתו הכלכלית לעשות זאת? במישור זה יש לזכור כי פסיקת המזונות נעשתה על ידי ערכאה שיפוטית לאחר בחינת יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום דמי המזונות, וכי עומדת לרשות החייב האפשרות לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה להפחית את תשלום המזונות במקרה של שינוי נסיבות המצדיק זאת. מכאן, שבהעדר פניה לבית משפט כאמור – קמה חזקה בדבר יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום המזונות, אשר הנטל לסתור אותה ולשכנע כי לא היה בידיו לעמוד בתשלום החוב הפסוק – מוטל על החייב". ההלכה הנ"ל והקריטריונים שנקבעו בפסיקה בהליכי פשיטת רגל תקפים אף לאחר חקיקת חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי.

...

המסקנה מכל האמור היא שלבית המשפט אין סמכות להורות על הכללת החוב עונשי שנגבה על ידי המג"ק בצו ההפטר.

לאחר ששקלתי את הכללים הנ"ל ביחס ליחיד, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשתו ואין להחיל את צו ההפטר על חוב המזונות למל"ל. קיים חוסר תום לב ביצירת החוב, שנצבר משנת 1998 ועד 2006, שתחילתו בסמוך למועד אישור הסכם הגירושין שבו חיוב המזונות.

לאור כל האמור, אין מקום לקבל את בקשת היחיד להחלת סעיף 175(ב)(2) לחוק חדלות פירעון על חוב המזונות ולמג"ק ואני דוחה אותה.