הליך פלילי: כתב אישום, חיפושים ותפיסת סמים

כמו כן, הפנו לכך שטענותיו של המבקש באשר לאופיים של הסמים, בעליהם ושווים, וכן באשר למצבו הנפשי עקב ניהול ההליך והתנכלות השוטרים כלפיו – הן טענות חדשות שלא עלו במסגרת ההליך ולא נקבע לגביהן ממצא עובדתי בהכרעת הדין, ובחלקן אף לא מגובות במסמכים רלוואנטיים, ומשכך אין להתייחס אליהן במסגרת בקשה זו שהיא ספיח להליך הפלילי ואינה בגדר תובענה נזיקית חדשה.

" בפס"ד אברג'ל הובהר כי "לעיתים עלול שיקול הדעת הראשוני של התביעה להתברר בדיעבד, לאחר שלב הבירור המשפטי, כשגוי. כמו כן, במקרים נוספים עלולות לחול התפתחויות ראייתיות בשלב המשפט המשנות את התמונה הראייתית שהייתה ידועה בפתיחת ההליך. ישנם גם מקרים שבהם עשוי בית המשפט להגיע למסקנה שונה מזו של התביעה באשר למסקנה המתבקשת ממכלול הראיות. ואולם, בכל המקרים האמורים לא יהיה בזיכוי הנאשם כשלעצמו כדי להצביע על כך שההחלטה להעמידו לדין מלכתחילה הייתה בלתי סבירה, בהנתן שבטרם קבלת ההחלטה נשקלו שיקולים עניינים ונערכה בדיקה קפדנית, מקיפה ומקצועית של חומר הראיות". במקרה המונח לפניי, על אף התקלות בשרשרת הסם, כמפורט בהכרעת הדין, אי הגשת הסמים או התמונות אליהן היתייחס הנאשם בחקירתו, והעובדה כי החיפוש בביתו של הנאשם נעשה ללא נוכחות עדים ובנגוד להוראות המחוקק – לא ניתן לקבוע כי תובע סביר וזהיר היה צריך להגיע למסקנה כי אין מקום להגשת כתב האישום.

אומנם חלק מהקושי הראייתי הנוגע לתפיסת הסם ולשרשרת הסם היה קיים עוד במעמד הגשת כתב האישום, אך בשלב הגשת כתב האישום יכול היה תובע סביר להניח כי בעיות אלה לא יובילו לזיכוי הנאשם לאור גירסתו והשמוש בשקית אטומה.

...

באי כוח המשיבה טענו כי יש לדחות את הבקשה, וזאת מאחר ומקרה זה איננו נכנס בגדר סעיף 80(א) לחוק, אשר פיצוי לפיו שמור למקרים מיוחדים בהם לא היה יסוד להאשמה או בשל "נסיבות מיוחדות". כמו כן, טענו כי במסגרת סעיף זה ניתן לפצות רק בגין הוצאות משפט וימי מעצר או מאסר, ולא בגין יתר הרכיבים להם עתר המבקש, וכן הפנו לכך שסעיפים 9(א) ו9(ב) לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות") קובעות הגבלה על גובה הפיצוי, ודרישת המבקש לעניין זה גבוהה מהסכום המקסימלי הקבוע.

היא עילת-מסגרת "ועשויה היא לפרוש עצמה על-פני מרחבים-עד-אופק...". [ראו: ע"פ 5097/10 בוגנים נגד מדינת ישראל (15/01/13) (להלן: "פס"ד בוגנים")] היעדר יסוד לאשמה בפס"ד בוגנים נקבע כי: "המבחן הנדרש לקיומה של העילה הראשונה שמכוחה ניתן 'להפעיל' את סעיף 80 לחוק העונשין (דהיינו שמי שזוכה – לא היה יסוד לאשמתו), הוא מבחן 'התובע הסביר' ו'הסיכוי הסביר להרשעה'. בהתאם לאמת מידה זו יש לבחון באופן אובייקטיבי האם לנוכח התשתית הראייתית שהיתה מונחת בפני התביעה, היה תובע סביר וזהיר מגיע למסקנה שיש מקום להגשת כתב אישום ... הקריטריון המנחה כאן הוא "סיכוי סביר להרשעה" .

" בפס"ד אברג'ל הובהר כי "לעיתים עלול שיקול הדעת הראשוני של התביעה להתברר בדיעבד, לאחר שלב הבירור המשפטי, כשגוי. כמו כן, במקרים נוספים עלולות לחול התפתחויות ראייתיות בשלב המשפט המשנות את התמונה הראייתית שהייתה ידועה בפתיחת ההליך. ישנם גם מקרים שבהם עשוי בית המשפט להגיע למסקנה שונה מזו של התביעה באשר למסקנה המתבקשת ממכלול הראיות. ואולם, בכל המקרים האמורים לא יהיה בזיכוי הנאשם כשלעצמו כדי להצביע על כך שההחלטה להעמידו לדין מלכתחילה הייתה בלתי סבירה, בהינתן שבטרם קבלת ההחלטה נשקלו שיקולים עניינים ונערכה בדיקה קפדנית, מקיפה ומקצועית של חומר הראיות". במקרה המונח לפניי, על אף התקלות בשרשרת הסם, כמפורט בהכרעת הדין, אי הגשת הסמים או התמונות אליהן התייחס הנאשם בחקירתו, והעובדה כי החיפוש בביתו של הנאשם נעשה ללא נוכחות עדים ובניגוד להוראות המחוקק – לא ניתן לקבוע כי תובע סביר וזהיר היה צריך להגיע למסקנה כי אין מקום להגשת כתב האישום.

לאור המפורט, בשים לב לקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה אני קובעת כי אין מקום לקבל עתירת הנאשם בהתבסס על העילה הראשונה המופיעה בסעיף 80 לחוק.

" במקרה המונח לפניי, על אף התקלות בניהול הליך החיפוש, הרישום, החקירה והבאת הראיות, אותן פרטתי לעיל, לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויים לטובת הנאשם.

רקע וההליך בבית משפט קמא נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של קבלת נכס שהושג בפשע, לפי סעיף 411 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין); ירי מנשק חם באיזור מגורים, לפי סעיף 340א(ב)(1) לחוק העונשין; החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; וכן החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג–1973.

בבקשה נטען, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, ובכלל זה תלונתו של רשף המתארת את ההתפרצות לדירתו וגניבת האקדח; תמונות וסרטונים ממכשיר הטלפון הנייד של העורר, בהן הוא נראה אוחז באקדח מסוג "גלוק" והמתעדות את מועד החזקת הנשק והמספר הסידורי שלו, התואם את מספר הנשק של רשף; תעוד וידאו ובו העורר ניצפה יורה באמצעות האקדח בטבורה של עיר; דו"חות פעולה המפרטות דיווחים בדבר הירי; דו"חות מז"פ ולפיהם נימצאו בזירה 12 תרמילי אקדח, המתאימים לאקדח מהסוג שנגנב; דו"חות חפוש המתעדים את תפיסת הסם בבית העורר; מחקרי תיקשורת ולפיהם העורר שהה במקום; וכן שתיקת העורר בחקירתו.

זאת אף זאת, היתייחס בית המשפט המחוזי להחזקת הסם מסוג קוקאין במשקל כולל של למעלה מ-35 גרם נטו, כמיוחס לעורר באישום השני שהוגש נגדו; וכן ציין את דבר ההליכים הפליליים התלויים ועומדים נגד העורר, בגין עבירות רכוש, התפרצות ומרמה.

...

דיון והכרעה דין הערר להידחות.

לאחר שעיינתי בחומרי החקירה, שוכנעתי כי במקרה דנן ביססה המשיבה תשתית ראייתית לכאורית מספקת.

אשר על כן, הערר נדחה.

נגד המשיב, ביחד עם המשיב 2, הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של יבוא סם מסוכן, ניסיון יבוא סם מסוכן, קשירת קשר לפשע ועבירות נוספות.

בחיפוש בכיסו נתפס סם מסוג קוקאין במשקל של 2 גרם.

בהליך פלילי שהתנהל נגדו לפני כשנתיים נחשפה היתמכרותו בפני בני משפחתו, ובסיועם הוא הישתלב במסגרת טפול פרטית לגמילה מסמים בה שהה כחודשיים.

אמנם גם חלקו של המשיב 2 במעשים היה אקטיבי ומשמעותי והוא זה שיזם את המעשים המתוארים באישום הראשון (ניסיון היבוא), אך המשיב שימש כמוציא לפועל של הפעולות הנדרשות בארץ לשם מימוש הייבוא וכחוליה המקשרת בין המשיב 3 (מי שמימן את היבוא) לבין המשיב 2, וכן הנחה את המשיב 2 כיצד לפעול, מסר לו כסף בהתאם לתכנית, ועמד בקשר עם המשיב 2 לאחר שנודע למשיב 3 על כך שהמשטרה תפסה מזודה ובה כ-6 ק"ג סם מסוג MDMA.

...

יפים לעניין זה דברי כב' השופט י' אלרון בבש"פ 6115/19 מדינת ישראל נ' בן אבו (24.9.19): "על דרך הכלל, יורה בית המשפט על מעצר נאשם בעבירות של סחר והפצת סמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מאחורי סורג ובריח, ואילו מעצר בפיקוח אלקטרוני או שחרור לחלופת מעצר ייתכנו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן... בנסיבות המקרה דנן איני סבור כי עניינו של המשיב נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את מעצרו בפיקוח אלקטרוני, חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח. מלבד חזקת המסוכנות הסטטוטורית החלה בעניינו של המשיב, מסוכנותו נלמדת אף מנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו, משמילא לכאורה תפקיד משמעותי בייבוא כמות גדולה של סם הקוקאין הנחשב למסוכן במיוחד... יתרה מזאת, לא שוכנעתי כי יש במעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני כדי לאיין את מסוכנותו. כפי שתואר לעיל, המשיב פעל לייבוא הסם "מרחוק", תוך שימוש באמצעי תקשורת אשר קיים חשש כי ימשיך לעשות בהם שימוש אף תחת הפיקוח האלקטרוני ובנסתר מעיני המפקחים.

סבורני כי אין די בהמלצה חיובית של שירות המבחן ובקיומם של מפקחים ראויים כדי לעמוד בדרישת הטעמים המיוחדים הקבועה בחוק.

נתתי דעתי אף לשיקולים אשר נוגעים להתפשטות נגיף הקורונה בישראל, ואולם הואיל ומדובר במשיב שעצור מאז חודש דצמבר 2019, ואינו בקבוצת סיכון, לא שוכנעתי כי יש בשיקולים אלה כדי לשנות את התוצאה בשלב זה. בנסיבות אלה, ובאיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש הורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו.

סוף דבר אשר על-כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו.

· לפי כתב האישום, במהלך חפוש שנערך לפי צו ביום 29.6.14, נימצאו במקום הפריטים הבאים: בחדר השינה נמצא עציץ ובתוכו סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 28.2 גרם נטו; בארון בחדר השינה נמצא שק אשפה ובתוכו סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 599.30 גרם נטו, שק אשפה נוסף ובתוכו סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 324.70 גרם נטו ושקית ניילון לבנה ובתוכה סם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 143.5 גרם נטו.

סך הכל נתפסו סמים מסוכנים מסוג קאנבוס במשקל כולל של 1,149.3 גרם נטו.

עוד טענה, כי יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בבצוע העבירות: הנאשם הודה במיוחס לו, לקח אחריות על מעשיו וחסך זמן שפוטי; הנאשם נעדר הרשעות קודמות; מבדיקת הנאשם על ידי פסיכיאטר עולה כי הנאשם ככל הנראה סובל מפוסט טראומה; הנאשם הגיע לפגישות בשירות המבחן, אולם להתרשמות שירות המבחן, הנאשם מונע מההליך הפלילי ומתקשה להכיר בבעיותיו; בבדיקות שתן שמסר הנאשם נימצאו שרידי סם, למעט בבדיקה אחת; הנאשם אינו פנוי להליך טפולי במסגרת שירות המבחן.

...

מכאן, שלמרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לנאשם לא השכיל להירתם להליך טיפולי ממשי, וגם לא חדל את השימוש בסמים, ואין מנוס אלא מהטלת מאסר קצר על הנאשם.

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים ויום; מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור כל עבירת סמים מסוג פשע; מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 24 חודשים מהיום לא יעבור כל עבירת סמים מסוג עוון; הנאשם ישלם קנס בסכום של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו.

לאחר שנאזק נערך על גופו של העותר חפוש, במסגרתו נתפסו סמים מסוכנים מסוגים שונים, אותם החזיק שלא כדין ושלא לצריכה עצמית.

בהמשך לכך, ביום 15.10.2019 הועבר אישור כאמור מידי מח"ש לידי פרקליטות מחוז צפון, בו צוין כי לאחר עיון בחומר הראיות "לא נמצאה תשתית עובדתית לחשד לבצוע עבירה ע"י אנשי מישטרה. אשר על כן, לא נמצאה הצדקה לפתוח בחקירה פלילית במח"ש". נוכח האמור, הוגש נגד העותר כתב אישום, בגדריו יוחסו לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (להלן: ההליך הפלילי).

...

נוכח כל האמור נטען, כי החלטת מח"ש אינה סבירה כלל וכי יש להורות על פתיחה בחקירה נגד המשיבים 8-5.

במבט צר, משהסעד המבוקש במקרה זה מכוון לניהולה של חקירה פלילית ובהינתן המצב הראייתי הנוכחי המקשה לנהל חקירה אפקטיבית בעת הזו, אין מוצא מן המסקנה כי אין בסיס לתתו.

אין צריך לומר כי אין במסקנה שאליה הגענו כדי לגרוע מזכותו של העותר לנקוט הליכים אחרים.

אני מסכים גם למסקנתו האופרטיבית לפיה דין העתירה להידחות, בהינתן הבירור העובדתי שנעשה לפי הנחייתנו במהלך הדיון בעתירה, והערך המוסף המוגבל שצפוי לנבוע מפתיחה בחקירה בעת הזו.