לדידם הממונה על התאגידים הוא הגורם המוסמך להכריע בטענות המבקשת, והחלטתו אינה ניתנת ל"ערעור" במסגרת המרצת פתיחה בהליך אזרחי, והיה על המבקשת לתקוף את החלטתו במסגרת הליך מנהלי.
בסיכומיה, עתרה המבקשת לאותם סעדים שנתבקשו בהמרצת הפתיחה למעט סעד אחד- הוא הסעד למתן צו הצהרתי לפיו על המשיב 2 לקבוע כללים אחידים אשר יחולו על כל תאגידי המים בארץ בכל הקשור לחיבור מונים לדירות בבניינים רבי קומות.
סמכותו של תאגיד המים
המבקשת תוקפת את דרישתו של תאגיד המים בטענה כי "לתאגיד אין סמכות לקבוע היכן ימוקמו המדים הדירתיים בבניינים רבי קומות,..." (סעיף 53 לסיכומיה), כי "התאגיד פעל בצורה שרירותית ומתוך שיקולים זרים..." (סעיף 60 לסיכומיה), כי היתנהלותו של התאגיד כגוף מנהלי בלתי תקינה ובלתי חוקית (סעיף 62 לסיכומיה) וכי דרישותיו אינן מבוססות על החלטה מינהלית תקינה (סעיף 70 לסיכומיה).
...
אני דוחה את טענת המבקשת כי אולצה לחתום על מסמך 2 ואינני מקבל את פרשנותה למסמך 2 ואת טענתה כי מסמך 1 אינו חל על מבנים רבי קומות, שכן לאחר חתימתה של המבקשת על המסמכים 1 ו- 2 התנהלה התכתבות בינה ובין התאגיד (ראו: נספחים 2, 3 ו- 6 להמרצת הפתיחה).
סוף דבר
נוכח כל המקובץ לעיל, באתי לכלל מסקנה כי דין המרצת הפתיחה דחייה.
אני מחייב את המבקשת לשלם הוצאות משפט למשיב 1 בסך 15,000 ₪ ולמשיב 2 בסך 7,500 ₪ וזאת תוך 45 יום מיום מתן פסק דין זה, שאם לא כן, יישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
