הליך גירושין: תביעה, כתב הגנה ודיון ראשון

לפי טבלת "תכנית עבודה וגיבוש דרכי פעולה - לוח זמנים רלבאנטי ומפורט יהודית בן ישי השתלשלות העניינים תביעות הדדיות תגובות צדדים תיכתובות טלפונים מיילים ומסמכים נלווים רלבאנטיים" (נספח כג', עמ' 186 - 189 לתצהיר הנתבע), נכתב בסוף הטבלה כך: "הערכות לדיונים: הערכות לדיון ראשון 15 שעות עבודה הערכות לצוו הגנה 5 שעות הערכות לדיון הוכחות 20 שעות עבודה טלפונים מיילים 10 שעות סה"כ 50 שעות עבודה ובתוספת 78 שעות לימוד התיק / כתיבה / דיונים / פגישות עבודה / סיכום שוטף – סך הכל 128 שעות עבודה בתיק". עיון בראיות הנתבע מלמד על המסמכים הבאים שהוכנו על ידי הנתבע במסגרת ייצוגו את התובעת בהליך הגירושין: (1) כתב הגנה (נספח ג' לתצהיר הנתבע); (2) תביעת כתובה ותוספותיה (נספח ד'); (3( תשובה לבקשה לצוו לסעדים זמניים (נספח ה'1); (4) דיון בבית הדין הרבני מיום 07.12.14 (נספח ו'); (5) בקשה בהולה למתן צו הגנה עבור המבקשת והארכת צו ההרחקה שניתן ע"י משטרת ישראל שהוגשה ביום 05.02.15 (נספח ט'); (6) בקשה דחופה להשבת מסמכים גנובים ורכוש גנוב מבית האשה (נספח י'); (7) דיון מיום 05.02.15 (נספח יא'); (8) תגובה להחלטת בית הדין הרבני מיום 16.02.15 שהוגשה ביום 23.02.15 (נספח יב'); (9) בקשה דחופה למתן החלטה/פסק דין כולל החלטה לגבי כתובת האשה שהוגשה ביום 03.03.15 (נספח טו'); (10) פסיקתא שהוגשה ביום 09.03.15 (נספח טז'); (11) הבהרה לגבי הבקשה לפסיקתא שהוגשה ביום 10.03.15 (נספח יז'); (12) תיכתובת מסוף יולי 2015 בנושא בקשה שלישית למתן פסק דין בצרוף בקשה דחופה למתן פסק דין (נספחים יט' ו- כ'); (13) תיכתובת מיום 17.09.15 בנושא סיכום פגישה ובקשה שלישית לבית הדין הרבני (נספח כא').

...

מצאתי כי הנתבע עשה כל שביכולתו על מנת לייצג את האינטרסים של התובעת נאמנה, תוך שמירה על יחסי האמון בהם הוא חב, ודין טענות התובעת בעניין קיומה של רשלנות מקצועית - להידחות.

בהקשר זה, ר' והשוו דברי בית המשפט העליון במסגרת רע"א 4253/14, יוגב חלפון, עו"ד נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ [29.12.2014]: "לבסוף, לא אוכל לסיים החלטתי זו בלא התייחסות ללשון הבוטה והמשתלחת שבה נוקט המבקש בכתבי הטענות מטעמו." ראוי היה כי התובעת ובא כוחה ידעו לרסן את הדברים הנכתבים, שחור על גבי לבן, בנוגע לנתבע, גם אם סבורים הם כי אמת בדבריהם.

סוף דבר התביעה נדחית, בחלקה הארי, ומתקבלת באשר להשבת מחצית שכר הטרחה שגבה הנתבע בגין הטיפול בתביעת הנזיקין, קרי סך של 20,000 ₪.

דיון והכרעה אי מתן הודעה לעובד לטענת התובע בתביעתו, הנתבעת הפרה את חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה ולהליכי מיון וקבלת לעבודה), תשס"ב-2002, בכך שלא מסרה לו הודעה על תנאי העסקתו.

וכך נטען בסעיפים 28 ו- 29 לתצהיר (גרסה עליה חזרה גם בסעיף 5 לסיכומיה): "הטענה שבשנה וחצי האחרונה לעבודתו של תסמה [הוא לא קיבל תצהירים] אינה נכונה ומסלפת את העובדות. היו לנו אז, בשנים 2016 – 2017 קשיים ניהוליים. חלק מקשיים אלו נבעו מהליך גירושין מורכב ולא פשוט שעברתי. מעבר לכך, שהגירושים גזלו ממני זמן ומשאבים נפשיים רבים וגרמו לי להיות פחות בעבודה הרי גרושתי, שהייתה זו אשר עבדה בחברה ועסקה בעניינים כמו שכר וכספים, הפסיקה לעבודה בחברה. היתה לנו תחלופה של מנהלות חשבונות וכתוצאה מכל זאת תקופה של אי סדר. היו באותה תקופה תקלות ויתכן שחלק מ[ה]תלושים לא נימסרו או נימסרו באיחור". רביעית גם בחקירתו הנגדית, הודה מר שלג שהיו עיכובים ותקלות במסירת התלושים במהלך משפט הגירושים שלו מאשתו (עמ' 28 ש' 22).

הנתבעת העלתה בכתב הגנתה, דהיינו כבר בהזדמנות הראשונה שניתנה לה, טענת היתיישנות, לפיה כל תביעה המתייחסת לתקופת עבודה שקדמה ליום 9.7.11 (שבע שנים קודם להגשת התביעה) דינה להדחות בשל היתיישנות.

...

למעלה מהנדרש נבהיר כי מקובלת עלינו גם טענת הנתבעת, לגופה של הטענה, לפיה כל השינויים שחלו בתנאי העסקת התובע באו לידי ביטוי בתלושי השכר שקיבל (ראו לעניין זה מיד להלן את הדיון בטענת התובע כי לא קיבל תלושים במהלך עבודתו) ועל כן חל החריג הספציפי בעניין זה הקבוע בסעיף 3 לחוק.

לסיכום התביעה נדחית בעיקרה.

מכל רכיבי התביעה, שהסתכמו לסך של 484,487 ₪, מצאנו שעל הנתבעת לשלם לתובע אך ורק פיצוי על אי מסירת תלושי שכר בסך 12,000 ₪.

אשר לפסיקת ההוצאות – משדחינו את התביעה בעיקרה, ובשים לב לגובה הסכום שנתבע, מצאנו לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 12,000 ₪, דהיינו בדיוק בגובה הסך שאותו פסקנו לטובתו בגין אי מסירת התלושים (בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, לא מצאנו לפסוק הוצאות נוספות לטובת הנתבע 2).

ביום 29/1/18 הגיש הנתבע כתב הגנה מלא ובמסגרתו חזר והכחיש את סמכות ביה"ד (סעיף 22 לכתב ההגנה) מהטעמים הנ"ל. וכך כתב בסיכומיו: כך או אחרת, הנתבע מכחיש את סמכות בית הדין הנכבד לידון בתביעת מזונות הילדים.

הנתבע יטען כי משהמדובר בתביעה ראשונה ועצמאית של הקטינים למזונות, ובהיות כריכת התביעה בהליך הגירושין בלתי כנה מן הטעמים המפורטים לעיל, הרי נידרשת הסכמת שני הצדדים שניהם לשם קניית סמכות בית הדין הנכבד לידון בתביעת המזונות, ובהיעדר הסכמה שכזו אין זה בסמכותו של בית הדין הנכבד לידון בסוגיא.

...

הנתבע יטען כי משהמדובר בתביעה ראשונה ועצמאית של הקטינים למזונות, ובהיות כריכת התביעה בהליך הגירושין בלתי כנה מן הטעמים המפורטים לעיל, הרי נדרשת הסכמת שני הצדדים שניהם לשם קניית סמכות בית הדין הנכבד לדון בתביעת המזונות, ובהעדר הסכמה שכזו אין זה בסמכותו של בית הדין הנכבד לדון בסוגיא.

אולם בהפלאה כתב ישוב אחר לשאלת החזו"א הנ"ל, עיין בדבריו שם בסי' ע' בקונטרס אחרון (ס"ק י"ז) וז"ל: "ומטעם זה נראה לי הא דכתבו הרא"ש והמרדכי והביאו האחרונים דבעינן דווקא לותה בעדים הא בלאו הכי אינה נאמנת לומר שלותה, ואמאי הא כיון שהוא נתחייב בודאי מזונות אלא שאינו יודע שמא צמצמה ומחלה לו א"כ הוי ליה כאיני יודע אם מחלת לי דקיימא לן דחייב. ולפמ"ש דחיוב המזונות הוא יום יום א"כ הוי ליה כאיני יודע אם נתחייבתי. ועיין לקמן סי' צ"ג סעיף כ"ב דהשיעבוד מתחיל משעת נשואין מ"מ עיקר החיוב בא יום יום". והנה לדעת ההפלאה הא דפטור ממזונות אשתו כשאין עדים על ההלוואה הוא משום דחיוב המזונות הוא יום יום ולכן הוה איני יודע אם נתחייבתי, ויסוד זה דמזונות הוא יום יום מבואר בריטב"א במסכת כתובות (דף נ"ח ע"ב ד"ה ועוד) וע"ע אבני מילואים (סי' ס"ט סק"א), וכבר האריכו בזה האחרונים וראה אריכות בזה בפד"ר (ח"ב מעמ' 77 והלאה).

וכן פשיטא ליה להלכה להרבה פוסקים, ראה בדברי בעל דרישת ארי שם (סק"ה) והביאו הראש פינה, וכן הוא במחברת הקודש שם, שכתב: "וכתב הח"מ ומ"מ צריך הבעל לשלם לה מה שהוציאה מנכסיה, ונראה דהיינו אם אמרה בפני עדים דאין דעתה לוותר, דאל"כ אפילו עיקר מזונות אם אכלה משלה אין לה על הבעל כלום כמבואר לעיל סי' ע' בהגה ס"ח, וכתב שם הב"ש בס"ק כ"ט דאם אמרה בפני עדים דאין דעתה לוותר דינה כלוותה הכא נמי כן הוא". והנה שם מיירי באשה נשואה שביארנו שגם החזו"א מודה לזה ומטעם דהדרך להתגלגל עם הבעל, אבל עכ"פ מפורש בהפלאה דגם מזונות ילדים חיובם בכל יום ויום מחדש, ולדידיה יוצא דגם בגרושה תצטרך להוכיח שלוותה, דהרי לשיטתו אין הבדל בין גרושה לנשואה וכמו שנתבאר, ודו"ק. והנה גם בסוף דבריו לא חזר בו ההפלאה מעצם הדין דמזונות הילדים הוא כמזונותיה לעניין זה דצריכה לברר בעדים, ורק שכתב לחדש דאין בזה חסרון פורע חובו של חבירו, זאת לאחר שרצה לומר דאפי' אם תברר את הדבר בעדים שאין דעתה לוותר לא תוכל לגבות מהאב ומשום דהוה פורע חובו של חבירו "כיון שאין תועלת במזונות היתירים אלא לולד אף על פי שמוטל על האב מ"מ הוי ליה איהי כפורע חובו". והיינו כי אין המזונות בשבילה אלא לולד והיא באכילתה פורעת חוב האב לזון העובר, ובפורע חוב חבירו גם בגילה דעתו שאינו מוחל הרי הוא מפסיד מעותיו כל שלא היה הדבר בתורת הלוואה וכמבואר בגידולי תרומה (שער ס"ה ח"ב ס"ב, וע"ע בזה באוצה"פ סי' ע' ס"ק מ"ח אות י' ואכמ"ל).

וכבר הבאנו לעיל מדברי בעל הערך שי שם שנחלק על ההפלאה, וכתב: "וראיתי בהפלאח בקונטרס אחרון הרגיש נמי על הח"מ למה ל"ה כפורע חובו של חבירו, ותירץ דהאשה היא כבע"ח עצמו וכ"מ ביבמות דף מ"ב דהיא התובעת. וזה אינו אלא דיכולה לתבוע מיורשי בעלה בעד בנה הסמוך אצלה כאפוטרופוס, כדאיתא בגיטין דף נ"ב ביתמי דסמיכי אצל סבתא, ובלאה"נ יכולה לתבוע היורשים אצל ב"ד דב"ד אביהן של יתומים". וע"ש כמה ישובים אחרים למה אין זה פורע חוב של חבירו, ואכמ"ל. ועיין בפד"ר הנ"ל (בח"ב עמ' 164) שהביאו דברי ההפלאה אלו גם לעניין מזונות הילדים ממש לכל אשה שהוציאה ממון לצורך החזקת הילד, למה אין בזה מדין הפורע חובו של חבירו, והביאו שם גם דברי הפלאה אלו מה שמסיק בסוף דבריו דהכא עדיף טפי כיון ש"החיוב על האב ליתן לאשתו" הוי ליה היא כבע"ח עצמו, וכתבו: "ולפי"ז ה"ה בנידון דידן, שהאישה זכאית להחזיק את הילד ולדרוש מן האב את כל ההוצאות הכרוכות בחזקתו, הרי היא כבע"ח עצמו". והנה הם נקטו בפשיטות כההפלאה, וכבר כתבנו לעיל לתמוה טובא על דברי ההפלאה הנ"ל שכתב להוכיח יסודו האישה היא כבע"ח עצמו מדברי הגמ' דהוא תמוה ושאין ראיה כלל מדברי הגמ', וכל יסוד ההפלאה צ"ע והוא גם נגד הריב"ש הנ"ל ורק כשהיא ג"כ ניזונת יש לומר לדעת הר"ן שהיא כבע"ח עצמו גם למזונות ילדיה, וכבר כתבנו מה שיש להעיר בזה האם להלכה קיימא לן כהר"ן שלכאורה מדברי גדולי הפוסקים שמפיהם אנו חיים מבואר להיפך.

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 5500-07-19 שובל נ' וקנין ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט גלעד לובינסקי זיו תובעים מנור שובל נתבעים 1.שלמה וקנין 2.אירית וקנין פסק דין

מן החומר שלפניי עולה כי במעמד המכירה התובע ציין זאת בפני הנתבעים, תוך שהוסיף כי הלכה למעשה הרכב שייך לו וכי הרישום נעשה באופן שנעשה בשל הליך הגירושין שלו (הודעתו של הנתבע 1 במישטרה מיום 19.3.2015, עמ' 1 שורות 18-16).

לנתבעים לא הייתה ברירה והם שילמו למלמד סכום של 6,500 ₪, כך על פי כתב ההגנה ועדותם הראשונית בדיון.

...

לאחר שבחנתי את מכלול החומר שלפניי ושמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין סבורני כי יש לאמוד את ההוצאות שנגרמו לנתבעים, כמו גם את עגמת הנפש שנגרמה להם, על סכום כולל של 3,500 ₪, ולהפחית סכום זה מסכום היתרה החוזית אותו מחויבים הנתבעים לשלם לתובע.

התוצאה היא כי אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 5,400 ₪ (יתרת תמורה בסך 8,900 ₪ בקיזוז 3,500 ₪).

בהקשר זה אציין כי הנתבעת ייפתה את כוחו של עו"ד שמילה, שחתום על כתב ההגנה מטעם הנתבעת, ואף התייצב לדיון הראשון מתוך ארבעה בהליך, אולם בהמשך הופיע לפניי עו"ד ללוש מטעמה של הנתבעת.

גרסת התובעת ומהימנותה התובעת מפרטת במסגרת תצהירה את העבודה הרבה שהושקעה בהליכים המשפטיים שאותם ניהלה הנתבעת מול בעלה לשעבר, ובכלל זה: איתור נכסי הבעל (סע' 9 לתצהיר), הגשת כתב הגנה בתביעת הבעל לסילוק יד, הגשת תביעת גירושין כנגד הבעל, תביעה לסעד הצהרתי ושמירת זכויות והגשת בקשה לעיקולים זמניים (סע' 15 לתצהיר), וכן הגשת תביעה לגט ולכתובה בבית הדין הרבני (סע' 16).

...

משכך, אני מקבל בעניין זה את עמדת התובעת.

סוף דבר ענייננו, כאמור לעיל, בעתירת התובעת, עורכת דין, להשלמת מלוא שכר הטרחה המגיע לה לשיטתה מהנתבעת בגין ניהול תיק אישות של הנתבעת כנגד בעלה לשעבר.

תוצאה בנסיבות העניין אני מורה על העמדת שכר טרחתה של התובעת על סך של 220,000 ₪, כאשר סכום זה כולל מע"מ (כל זה, לבד מהרכיב הראשון של שכר הטרחה ששולם ע"י הנתבעת, בסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ).