רקע
הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירת ניסיון הצתה לפי סעיף 448 (א) רישא בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין") ובעבירת חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.
בת"פ 15597-06-15 מדינת ישראל נ' מאהר מיסק (7.11.16), הנאשם הורשע בעבירת הצתה, לאחר שהצית רכב, באמצעות בנזין ומצת.
עוד יצוין בהקשר זה, כפי שנפסק ברע"פ 2258/13 אליהו מאירוב נ' מדינת ישראל (ניתן 30.4.13 שם בפיסקה 13),"כי על אף חשיבות המלצותיו של שירות המבחן, גזירת הדין נעשית בידי הערכאה השיפוטית ומכאן שעמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית המשפט בבואו לגזור את דינו של הנאשם – לעיתים יאמץ בית המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין ונסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן".
העונש המתאים
בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מיתחם העונש ההולם, יש להיתחשב בנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה (סעיף 40 יא' לחוק העונשין).
לא מצאתי לפסוק פיצוי למתלוננים (אשר לא צירפו קבלות או חוות דעת שמאית לתצהיר נפגע עבירה) בשים לב לניזקי הגוף שנגרמו לנאשם, וכן בשים לב שפתוחה לפניהם הדרך לנקוט בהליך אחר מתאים לצורך קבלת פצויי.
...
ראו למשל הדוגמאות שלהלן:
בע"פ 907/14 רחמים נ' מדינת ישראל (18.11.14) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירת הצתה.
לאחר שבחנתי, את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירות ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם את העבירה שלפני, נע בין 8 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.
בנסיבות העניין ובשים לב לשיקולים לחומרה ולקולה, כפי שפורטו לעיל, אני סבורה, כי יש למקם את העונש המתאים לנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם, בשים לב לתקיפתו ולפציעתו של הנאשם לאחר האירוע, שאלמלא כן היה מקום למקמו ברף הבינוני תחתון של המתחם בהתחשב בעברו הפלילי ובצורך בהרתעת הרבים.