על דברים אלו עמדתי, בין היתר, לפני שנים מספר, בפש"ר 1371/01, בש"א 19860/01, זפיר נ' מבנד פנלים מבודדים לבניה (1990) בע"מ. שם נקבע כי נסיון של מציע להכתיב בתנאי הצעתו אי-עריכת משא ומתן או היתמחרות עם אחרים, הנו פסול, ובית המשפט זכאי ואף חייב להורות לבעל התפקיד שלא לכבד הסכמה כזו:
"לא זאת, אלא אף זאת; מנסיבות המקרה עולה כי מטכנו (מציעת הצעת הרכש באותו מקרה – ו.א) רחוקה עד מאד מלהיות צד ג' תם לב, אשר הסתמך בתמימות על ההיתקשרות עם כונס הנכסים.
דבר שעל פניו נראה כבלי מתקבל על הדעת כאשר מיתנהל הלי בבית המשפט, וזו דרך לא ראויה להוציא למעשה את ההליך מפיקוחו של בית המשפט, בבחינת "שיכנע את הנושה וזכית בהתמחרות". זאת, תוך שרבוב מהלכים ונהלים עיסקיים מקובלים בן צדדים סולבנטיים המתדיינים על רכש, אולם עד כה היו זרים למדי להליכי חידלות פירעון.
...
כמו כן, בנסיבות המקרה ולא בלב קל, אני מאשרת להביא להצבעה את דרישתו של מר אלשטיין אודות השוואת הצעה.
לא אוכל אלא לומר בשולי החלטתי זו; אין עסקינן במהלך פשוט וקל.
סוף דבר; דין הבקשה להתקבל בחלקה.