הלוואה על חשבון פוליסת ביטוח מנהלים

זאת ועוד, גם אם היינו סבורים כי מדובר בכספי פנסיה, משנקבע בהסכם מפורש בין הצדדים כי הכספים ישמשו כנגד ההלוואה וכי תשלום ערך הפדיון על פי הפוליסה ייעשה "בנכוי כל חוב הרובץ על הפוליסה או שהפוליסה משמשת לו ביטחון וכן כל חוב על חשבון הפרמיה" (סעיף 3(3)(ג) לנספח 602 לפוליסה נספח ח' לתגובת הנתבעת), ממילא אין בהוראות סעיף 26 כדי למנוע את פרעון ההלוואה מכספי פוליסת ביטוח המנהלים.

...

משכך, אנו מורים לנתבעת כי בטרם תפרע את ההלוואה מתוך כספי ביטוח המנהלים, תאפשר לתובע לפעול בדרך אחרת לפירעון החוב בתוך 30 יום.

התובע בחר להעלות בפנינו טענות עובדתיות ומשפטיות "מן הגורן ומן היקב", והכל על מנת להתחמק מפירעון הלוואה שניתנה לו ושהנתבעת המתינה לפירעונה זמן רב. לטעמנו, התנהלות התובע וטענותיו עלו כדי חוסר תום לב וגרמו להליכים ארוכים ומיותרים.

בנסיבות אלה, אנו קובעים כי על התובע לשלם הוצאות הנתבעת בסך של 40,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף לאמור לעיל ובתנאי הפוליסה ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, מוסכם בזאת, כי סכומי הביטוח ו/או תגמולי הביטוח המגיעים על-פי הפוליסה, יחושבו וישולמו רק לאחר ניכוי כל סכום המגיע לכם ע"ח ההלוואה, לרבות היתרה הבלתי מסולקת שלה, הפרישי הצמדה, ריבית (כולל ריבית פיגורים), מס והוצאות ולכם תהיה בכל עת זכות קזוז בכל מועד".

כמו כן, צוין כי לפי תקנה 47 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 (להלן: תקנות מס הכנסה), ניתן לשעבד פוליסה כערובה לטובת פרעון הלוואה, ככל שהדבר נעשה בהתאם לתכנית ביטוח שאושרה, ונטען כי כעולה מעמדת מגדל, הפוליסה בעניינינו כוללת אפשרות שיעבוד.

נטילת הלוואה כנגד חיסכונות פוגעת במטרות אלה בכך שהיא גורמת לפרט "לשעבד את העתיד לטובת ההווה"; ומביאה לתעול משאבים לכיוון צריכה פרטית על חשבון השקעות ארוכות טווח בתשתיות ובפיתוח (נינה זלצמן ועופר גרוסקופף משכון זכויות, 171-170 (2005) (להלן: זלצמן וגרוסקופף)).

...

לעומתו, סבור אני כי לולא שעבוד הכספים לטובת הנושה, בדרך עיכבון, בדרך משכון או בדרך מתן שעבוד אחר, אין בכוחה של זכות הקיזוז לגבור על הוראת סעיף 85(1א) האמורה.

לסיכום אפוא, כאמור, להשקפתי לו זכות הקיזוז הייתה עומדת לבדה, לא היה בכוחה של מגדל לגבות את חוב המערערת כלפיה בדרך של קיזוז.

די באמור כדי להצדיק מתן היתר על ידי בית המשפט למגדל לקזז את חוב ההלוואה של המערערת מכספי קופת הגמל שלה המופקדים אצל מגדל, ודין הערעור להידחות.

ביום 26.6.05 נשלח לנתבעת מכתב מסוכנות הביטוח של התובע, לפיה התובע מבקש לבטל את פנייתו הקודמת, כי החליט לפדות פיצויים מתקופת אמדוקס ופיברוניקס וכי מבקש הלוואת גישור על חשבון פיצויים מתקופת עבודה מדיגיטל ופירסום טמיר כהן.

על גבי מיסמך זה התובע מחק את המילים המתארות את אופן פירעון ההלוואה וציין בכתב יד כך: "הלוואת גישור - הריבית תשולם מראש בתחילת כל שנה מתוך סכומי הפוליסות הקיימות. הלוואת הגישור היא ע"ח פיצויים בפוליסות ביטוח מנהלים מתקופת עבודתי בחברות דיגיטל ופירסום טמיר כהן בלבד בתום 5 שנים יוחזר סכום ההלוואה (הקרן)". הנתבעת השיבה לתובע במשלוח נספח הלוואה (נספח 7 לתצהירה) שבו נקבעו תנאים שונים.

...

בעניין זה אנו סבורים כי אין התובע יכול לאחוז את המקל משני קצותיו.

לסיכום כל האמור לעיל – חוזה ההלוואה בין הצדדים כלל הוראה מפורשת המתירה לנתבעת פדיון הפוליסות כנגד יתרת חוב ההלוואה.

סוף דבר – לא נפל פגם בהתנהלותה של הנתבעת בכל הנוגע להחזר הלוואה שהתובע נטל ממנה בשנת 2005, ועל כן דין התביעה להידחות.

בסעיף 11 להסכם ההלוואה נקבע כי: "בכל אחד מהמקרים בהם תהיו זכאים להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי כאמור בכתב זה, תהיו רשאים לבצע קיום של הכספים בהתאם לערכי פרוק התכנית כקבוע בתקנון בהתאם ליתרת החוב שתגיע לכם באותה עת. לרבות בגין הפרישי הצמדה, ריבית והוצאות כמפורט בכתב זה. ...". בסעיף 14 להסכם ההלוואה נקבע כי המעסיק "... מסכים לשלם לכם מתוך הכספים המגיעים לו מאתנו, כל סכום שיידרש לסילוק הלוואה זו אשר לא ישולם על ידו במועדו". בסעיף 15 להסכם ההלוואה הוסכם כי המעסיק והמבוטח "מאשרים כי ידוע להם שבכל מקרה שבו התבקש המבוטח ... למשוך כספים כלשהם העומדים לזכותו על פי התכנית, או בכל מקרה של זכאות התכנית למשיכת כספים, יראו את היתרה שתעמוד לזכותו של המבוטח לאחר משיכה ו/או הזכאות כאמור כיתרה העומדת לזכותו בנכוי ההלוואה כאמור בכתב זה". בסעיף 16 להסכם ההלוואה נקבע כי: "...תהיו זכאים לקזז את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת (כולל ריבית והוצאות) מכל סכום המגיע מכם ו/או מהקרן על פי התכנית לרבות מערך הפריים של התכנית ו/או מכל תגמול המגיע לנו מכם על פי התכנית או מכל סכום אחר שיגיע לנו מכם על פי כל מקור אחר". סעיף 17 להסכם ההלוואה קובע כי "... מוסכם בזאת, כי הזכויות שייקבעו על פי התכנית, יחושבו וישולמו רק לאחר ניכוי כל סכום המגיע לכם על חשבון ההלוואה, לרבות היתרה הבלתי מסולקת ... הפרישי הצמדה, ריבית (כולל ריבית פיגורים), מס והוצאות ולכם תהיה בכל עת זכות קזוז". החייבת ביצעה את תשלומי ההחזר עד לחודש מרץ 2014 שבו חדלה לכבד את הוראת הקבע לבנק שניתנה לטובת החזר ההלוואה.

ביחס לטענת המנהלת המיוחדת לפיה, בהתאם לסעיף 25(א)(1) לחוק הפיקוח, לא יכולה החייבת לשעבד את כספי הפוליסה למבקשת לטובת כסוי חוב ההלוואה, ועל כן אין למבקשת כל מעמד של נושה מובטח, טוענת המבקשת כי ברגע שמבוטח מפקיד את כספו בידי המבקשת (וגם אם המבוטח אינו משעבד את הכספים בהסכם הלוואה), נוצר שיעבוד סטאטוטורי מכח סעיף 4(2) לחוק המישכון, על אותם כספים ביחס לחובו של המבוטח למבקשת.

...

את קביעה זו ניתן לעגן בסעיף 74(א) לפקודה, הקובע זכות קיזוז בין "חייב שניתן עליו צו כינוס" לבין "הבא לתבוע חוב מכוח הצו". ניתן לעגנה גם בסעיף 74(ב) לפקודה, לפיו "הקביעה מה הם העסקים הניתנים לקיזוז לפי סעיף זה תיעשה לפי מצבם ביום שבו ניתן צו הכינוס". בנסיבות המקרה שבפנינו, נחה דעתי כי מתקיימים בענייננו, התנאים לביצוע הקיזוז על פי הפקודה וכי אין בהוראות הפקודה כדי לכרסם בזכות החוזית הנתונה למבקשת.

יחד עם זאת, מקובלת עליי עמדת המנהלת המיוחדת כי זכותה זו של המבקשת, שאינה נושה מובטח מכח שעבוד, אלא רק נושה שלו נתונה זכות קיזוז לפי סעיף 74 לפקודה, כפופה להוראות הפקודה ובכלל זה להגנות לפי סעיף 85 לפקודה.

סוף דבר, אני מורה למנהלת המיוחדת לבדוק תוך 30 יום את גובה החוב בהתאם להוראות הפקודה.

בקשת החייבת כעת ביום 1.8.16 לאחר מתן החלטת ההפטר, הגישה החייבת בקשה שנשאה את הכותרת: "הודעה דחופה מטעם החייבת ובקשה לתיקון טעות בהחלטה ולביטול תביעת החוב שבכותרת". במסגרת ההודעה הודיעה החייבת כי היא העבירה סך של 17,000 ₪ לקופת הכנוס כהלוואה על חשבון תגמולים מפוליסת ביטוח מנהלים וכי בסוף חודש ספטמבר תועבר יתרת התשלום על סך 27,000 ₪ אשר כפי הנראה יתקבלו כהלוואה ממקום העבודה.

...

לעניין זה אני מקבלת את טענת הנאמן כי בסופו של יום הנושים יקבלו דיבידנד שאינו עולה על 20% נטו שהוא סכום נמוך למדי בהתחשב ביכולת ההשתכרות של החייבת, ובכל זאת חשבתי שבגין תום לבה ומשך ההליך ומשום שהיא מסכנת את המשך מקצועה בהכרזה על פשיטת רגל ניתן להסתפק בסכום שנקבע.

אשר לתביעת הנושה, הרי שלבד מכך שתביעת חוב הנושה אושרה עוד בהחלטת הנאמן מיום 15.6.15 ולא הוגש עליה ערעור כדין, הרי שהחייבת עצמה חזרה בה מטענותיה, התנצלה, וציינה שוב ושוב בהליך זה, כי החוב לנושה יוסדר באמצעות שיקים שימסרו לנושה על ידי אחיה או בני משפחה אחרים (ראו למשל, הודעות החייבת מיום 2.6.16, 6.6 16 ו- 7.6.16) ולכן במועד מתן החלטתי בעניין ההפטר המותנה סברתי, כי נושא זה אינו שנוי עוד במחלוקת.

איני מוצאת לנכון להתייחס לטענותיה האחרות של החייבת כמו טענותיה לעניין ייצוגה על ידי בא כוחה וכיו' אשר הן טענות שאין מקומן בהליך זה. לפיכך אני דוחה את בקשת המבקשת לשנות את החלטתי בעניין הפחתת הסכום של 44,000 ₪, שנקבע כתנאי להפטר.