אולם אם קיימת האפשרות, כי הנוירוזה לא נגרמה בכל המקרים וכי רופא בעל הכשרה נאותה מסוגל לאבחן בין מקרה לרעהו, מה היסוד לחזקה בנוסחה ובהיקפה הנ"ל, אותה מבקשת הועדה ליצור? אולם לא בכך העיקר: הנני סבור כי יצירת חזקהכמוצע על-ידי הועדה איננה בסמכותה של הועדה וגם איננה בסמכותו של בית-משפט זה, אלא מסורה לתחומו של המחוקק.
לאור דעתי, כפי שהבעתיה לעיל, לא ראיתי מקום לדיון מפורט בנושאים נגררים נוספים שעלו מהחלטתה של הועדה, כגון השאלה אם ראוי הוא כי הועדה תנסה בכוחותיה היא לסרוק באופן עצמאי ספרות מקצועית רפואית, או סברתה של הועדה כי ניתן להגיע למסקנות בדבר קיום הפרעות נוירוטיות אף ללא חוות-דעת רפואית.
אין כאן מקרה כמו בתאונות עבודה, אשר שם מדובר באירוע שאירע תוך כדי העבודה אשר המחוקק מצא צורך בהוראה מפורשת שדי במומנט של הזמן כדי ליצור חזקה של הקשר הסיבתי (ראה סעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968), וגם אין כאן מקרה של חייל הטוען לנכות עקב שירותו בצה"ל אשר לגביו אין הוראה מפורשת דומה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], ושלפיכך אין במומנט של הזמן כדי ליצור חזקה כנ"ל, כי בחוקים ההם מדובר במצבים אשר מטבע הדברים אין בהם משום יצירת רקע שיעשה את מי שבא במחיצתם מוכשר לקבל את טומאת התוצאה ההופכת אותו לנכה.
...
על-כן נראה לי שאין מקום לשנות מן ההלכה שגם התובע תגמול בשל נכות נוירוטית כתוצאה מחבלה בנפשו, עליו הראיה שהוא אמנם לוקה בנכות זו.
ואולם הראיה הדרושה לכך אינה בהכרח ראיה רפואית.
" אולם קביעתה זו של הוועדה לא הניעה אותה להעדיף חוות-דעת של רופא שנשכר על-ידי המשיב,על דעת רופאי הרשות, אלא היא הגיעה משום מה למסקנה כי היא כלל אינה זקוקה לחוות-דעת רפואית:
אם לא יצליח להוכיח את כל הדברים הנ"ל, ואני מדגיש במיוחד את הצורך בחוות-דעת רפואית בדבר מצבו הנפשי הרעוע, יש לדחות את התביעה.
