הכרעת דין: תקיפה סתם-בן זוג ואיומים

בנסיבות הללו אני אבקש מבית המשפט לקבוע שלא ניתן לבסס הרשעה על עדותה של המתלוננת לנוכח הסתירות שהיא מוסרת ולזה שזכרונה רוענן לגבי שני האיומים שבכתב האישום, ובכך שגירסת יש בה תמיכות לגירסת הנאשם וככל שאלה יבדקו יש לקבוע שעומדת הגנת השכרות מכוח סעיף 34טה. <#11#> הכרעת דין הנאשם הואשם בשתי עבירות: איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ונסיון תקיפת בן זוג לפי סעיפים 25 + 379 +382(ב) לחוק הנ"ל. נטען, כי ביום 21/12/12 בשעות הערב המאוחרות איים הנאשם על זוגתו, בכך שאמר לה "על גופתי המתה שאת תתחילי לעבוד בשעה 6", בהמשך ניסה לתקוף אותה ביריקה, בהמשך איים עליה פעם נוספת, בכך שהרים את בקבוק הוויסקי לעברה, ואמר לה "עוד שניה אני גומר אותך זה יסתיים באסון, אין לי כוחות יותר...". בבית המשפט נשמעו שני עדים בלבד: המתלוננת אשר מסרה את גירסתה, ולעומתה הנאשם שמסר את גירסתו.

באשר לרישומו הפלילי של הנאשם – מדובר בנאשם שלחובתו שתי הרשעות קודמות משנת 2006 בעבירה של כליאת שוא ואיומים ומשנת 2003 בעבירה של תקיפת סתם נגד בן זוג, כאשר העבירה הקודמת בוצעה בשנת 2002 וכוונה גם היא כלפי אותה בת זוג, כאשר השניים נשואים 16 שנה.

...

אין מחלוקת שהנאשם שתה אלכוהול בצורה חריגה מהרגיל, שתה לפחות 2 בירות אצל בני המשפחה ובהמשך צרך עוד מספר כוסות וויסקי שמסר הנאשם בעדותו יום למחרת שכל מה שנשאר מהוויסקי הוא בערך כוס, איש לא טרח לבדוק ולאשר את הדברים שזה מה שהוא שתה לפחות חצי בקבוק וויסקי, אמרה חברתי שגם הם לא חולקים על כך שהוא היה תחת השפעת אלכוהול שאם הוא היה גם תחת השפעה קלה, ולכן אני ארשה לעצמי להגיד שגדר המחלוקת תהיה מידת השכרות, דהיינו רק השאלה האם כמות האלכוהול שצרך הנאשם יכולה לשלול את הכוונה שנדרשת כדי לבצע את עבירת האיומים אני סבורה שהתשובה היא כן, אפשר היו לו הייתה המתלוננת מגישה את תלונתה במועד ביצוע העבירה הרי שהיו בידיהם דוחות פעולה של שוטרים לתיאור מצבו של הנאשם ועל שכרותו, לפחות לגבי אופן דיבורו, איך הגיב, תקשר, שיתף פעולה.

אני סבורה שעתירת חברתי לענישה ברף האמצעי אינה סבירה, לא בנסיבות ביצוע העבירה ולא בנסיבות של התיק הזה, הנאשם ומשפחתו.

על כן, כאשר משקללים את הנתונים דלעיל, מגיעים למסקנה, כי יש להטיל על הנאשם ענישה צופה פני עתיד, מן הרף התחתון של המתחם.

אני גוזר על הנאשם את העונש הבא: מאסר למשך 3 חודשים, שאותו לא ירצה הנאשם, אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום, את אחת מן העבירות בהן הורשע, כלומר ניסיון תקיפת בת זוג ואיומים, ובנוסף שלא יעבור עבירות של תקיפת בת זוג ואיומים כלפי בת זוג.

בארוע השני ביום 26.5.2019, כאשר שבה המתלוננת מארוע בשעת לילה מאוחרת, הנאשם חיכה לה תחת לבניין, קלל אותה, טען כי מקיימת יחסים עם גבר ואיים עליה: "אני אגמור עלייך ואני ארצח אותך, ואת חושבת שהמשטרה תגן עליך? ממש...". יצוין כי בהכרעת הדין זיכה בית המשפט מחמת הספק את הנאשם מעבירות נוספות של פגיעה בפרטיות והטרדה באמצעות מתקן בזק.

כאשר בוחנים את עניינו של הנאשם, לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת בעבירות דומות: ביום 13.6.2018 נגזר דינו של הנאשם בתיק פלילי (שלום-קריית גת) 44334-12-15, בגין הרשעתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבן זוג, תקיפה סתם של בן זוג ואיומים, עבירות לפי סעיפים 382 (ג), 382 (ב) ו- 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

...

נמצא אפוא שכאשר מדובר בשני אירועי איומים שונים, בהפרש של חודש וחצי, לא ניתן לראות בהן אירוע אחד שבוצע "בדחף עברייני אחד". בנסיבות אלה, אין מדובר באירוע יחיד אשר מאפשר להאריך מאסר על תנאי, ואין מנוס מהקביעה כי המאסר על תנאי בנסיבות אלה הוא חב הפעלה.

עם זאת, יש להביא בחשבון את הנסיבות לקולא שצוינו על ידי הסניגורית ובהן כי מדובר בסופו של דבר בעבירות איום שלא יצאו אל הפועל, בשני אירועים בודדים, תוך זיכוי הנאשם מעבירות נוספות, העובדה שהנאשם שהה 10 ימים במעצר, ולאחר מכן תקופה ממושכת מאוד בתנאים מגבילים, והעובדה שהנאשם עובד במספר עבודות על מנת לפרנס את בני משפחתו, כאשר הפעלת ההתחייבות תהא עונש כלכלי קשה.

נוכח כל האמור לעיל ולאחר שאני שוקל את כל הנסיבות לחומרה ולקולה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים.

העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ומתוכה אציין כי הנאשם תקף את המתלוננת שהייתה אז אישתו הטרייה, בשלושה מקרים.

רע"פ 8833/15 פלוני נגד מדינת ישראל, המבקש הודה והורשע בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג, תקיפה סתם כלפי בן זוג ואיומים.

...

לאור האמור לעיל ובנסיבות העניין, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר בפועל אשר יכול להיות מרוצה בדרך של עבודות שרות ועד שנת מאסר בפועל.

לאחר שסקרתי את נסיבותיו, הגעתי למסקנה כי הזמן הרב שחלף מאז העבירות, נסיבות העבירות כפי שפורטו, והעובדה שהנאשם היה עצור קרוב לחודש ימים, ותקופה נוספת היה נתון באיזוק אלקטרוני – כל אלה מהווים נימוקים כבדי משקל למסקנה כי יש להימנע ממאסר נוסף בפועל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות בישיבת אורות הארי – צפת, בכתובת: רח' כ"ב 1, צפת.

יצוין כי הנאשם הודה במיוחס לו מבלי שגובשה הסכמה לעניין העונש, כאשר לאחר הכרעת הדין ניתנה הוראה בדבר עריכת תסקיר.

הנאשם אף המשיך לאיים ולתקוף את המתלוננת בכך שתפס אותה בחוזקה ואמר לה: "את שלי או שאני אהרוג אותך". במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בן זוג), תקיפה סתם (בן זוג), היזק לרכוש, ואיומים.

עתירת ההגנה הסנגור, עו"ד בן משה, עשה כל שניתן על מנת לשכנעני כי אין מקום להשית על הנאשם עונש מאסר נוסף על התקופה בה הוחזק במעצר, ובקש ליתן משקל מכריע לצורך בשיקומו של הנאשם.

...

על רקע האמור לעיל, אין התסקיר בא בהמלצה טיפולית.

בתיקים מסוג זה, יש משקל משמעותי להודאה בהיבט של חסכון בעדות המתלוננת, וסבורני כי אף הנאשם זכאי להינות מהקלה בעונשו נוכח הודאתו.

בהכרעת הדין נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר כי ביום 11.7.11 הנאשם, בעת שהיה בגילופין, תקף את בת זוגו בבעיטות, אשר גרמו להמטומות במרכז ראשה, בסמוך לעינה הימנית ובחזה.

כדוגמה לענישה מקילה היא הצביעה על גזר הדין בת"פ (אשד') 30699-10-10 מדינת ישראל נ' חן (ניתן ביום 18.1.12) בו הורשע נאשם בן 51 על פי הודייתו בבצוע עבירות תקיפת בת זוג, איומים והפרת הוראה חוקית ונידון למאסר מותנה בן ששה חודשים למשך שלוש שנים, התחייבות ופצוי המתלוננת, ללא מאסר בפועל, וכן על גזר הדין בת"פ (רשל"צ) 1578-06 מדינת ישראל נ' חבושה (ניתן ביום 23.5.10) בו נוהלו ישיבות ההוכחות, הנאשם הורשע בבצוע עבירות של תקיפת סתם של בן זוג ואיומים ונדון אך ורק לשבעה חודשי מאסר על תנאי.

...

הענישה לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא ולקולא, ובחנתי את הפסיקה ואת טענות הצדדים, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. מאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים.