הכרעת דין: תקיפה הגורמת חבלה של ממש במסעדה

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 29292-02-17 מדינת ישראל נ' זכאים ואח' בפני כבוד השופט דב פולוק בעיניין: מדינת ישראל המאשימה 1.אברהם זכאים – נדון 2.רמי זכאים הנאשמים הכרעת - דין

באשר לתקיפתו את ארזי העיד הנאשם בפני בית המשפט: " ... כשראיתי אותו הוא חייך חיוך של כאילו 'אני זה תמיד שמנצח'. אני בצורה אימפולסיבית ניסיתי לתקוף אותו ולא הצלחתי אז הוא קם ... ניסיתי לתת לו סטרה, הוא התכופף והסטירה לא פגעה בו ופה התקיפה שלי נגמרה. ... הוא קם עם אגרופים קמוצים ... הוא אמר לי 'בוא יא בן זונה אני אזיין אותך'. התחלנו ללכת מכות ... בחוץ בחצר של המסעדה, במדרכה, ואז האשה שלו ... אמרה למה אתה מרביץ לבעלי ... ובאותו רגע הפסקתי את האלימות כדי שהיא לא תיפגע והתרחקתי ... הוא הרים שולחן וזרק עלי ... זה לא פגע בי ...". (עמ' 29-28 לפרוטוקול הדיון מיום 6.11.2018).

לאור האמור, אני סובר שלא עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר ובמלואו את קיומו של היסוד העובדתי של עבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש, ועל כן יש לזכות את הנאשם מביצועה של עבירה זו. עבירת האיומים: כעת נבחן האם עלה בידי המאשימה להוכיח את קיום יסודותיה של העבירה השלישית, עבירת האיומים.

...

גם בהודעה שמסר הנאשם במשטרה, שנגבתה ביום 25.9.2016 על ידי רס"ר שלמה לוין (מסומנת ת/1) העיד הנאשם כי: "ואז נכנסתי לחנות ומנחם התחיל מכות עם אבא שלי אברהם זכאים בן אדם בן 70, שהוא בעל העסק. והוא לא הרפה הוא נתן בעיטה לביצים לאבא שלי ליד השוטרים. יצאתי שוב כעוס ... מנחם לא מפסיק להניף ידיים ורגליים ואני דואג שאבא שלי לא יפגע מנסה להכניס אותו לחנות. ופתאום אני רואה אצלו סכין יפני ביד. כשראיתי את הסכין היפני ביד, נכנסתי למטבח של הפלנצ'ה והוצאתי סכין מטבח כי מאוד מאוד פחדתי שהוא יחתוך את אבא שלי ... עשיתי את עצמי כאילו אני בא לתקוף אותו וכשהוא ראה אותי עם הסכין הוא ברח. כשהוא ברח הנחתי את הסכין במטבח של הפלנצ'ה. ואז הגיעה המשטרה. כשהמשטרה הגיעה הוא עדיין לא הניח לאבא שלי הוא בעט לאבא שלי בביצים ליד השוטרים, הוא זינק לעברנו ודורון השוטר כפת אותו, לדעתי היתה לו סכין ביד. לא נראה לי שהוא עשה זינוק כזה על מנת לתת בוקס.

אשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה של היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ועבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977 ומזכה אותו מביצועה של עבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

על פי הכרעת הדין, ולאחר ניהול הוכחות, הורשע הנאשם במיוחס לו באישום הראשון לכתב האישום, ביצוע עבירה של הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

ראו גם הפסיקה המוזכרת שם. · ת"פ (שלום) 56595-01-13 מדינת ישראל נ' אהרון (24.2.2014) שם הורשע הנאשם בתקיפה שגרמה לחבלה של ממש.

בזמן שעבד הנאשם במסעדה התווכח עם עובד אחר במסעדה.

...

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 2 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה על עבודות השירות במוסד לבצלר ברחוב ההגנה 26 הרצליה.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 25289-02-21 מדינת ישראל נ' איינהורן בפני כבוד השופט ביאלין אלעזר בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד המאשימה סול איינהורן ע"י ב"כ עוה"ד הנאשמים הכרעת דין

נוכח המתואר, סבורה המאשימה כי הנאשם תקף את המתלונן שלא כדיו וגרם לו לחבלה של ממש.

השאלות השנויות במחלות אם כן, ונוכח המפורט לעיל, השאלות שטעונות הכרעה הן אלו: מי תקף ראשון ? האם הנאשם תקף את המתלונן תחילה או שמא המתלונן תקף את הנאשם? האם גירסתו של המתלונן מהימנה ונתמכת בראיות נוספות כפי שטוענת התביעה או שמא אין לה תימוכין שטוענת ההגנה? מסכת הראיות מטעם התביעה העידו המתלונן ופרץ.

הנאשם נישאל מדוע לא רואים את התקיפה שלו בסירטון והשיב כי ביקש מהמשטרה שיוציאו את הסירטון מן המצלמות המוצבות מעל המסעדה ומוסיף כי אין דרך אחרת להסביר את התקיפה בעין שלו.

...

בתחילת הסרטון, מקטע 1 רואים בבירור שריצת האמוק של הנאשם לעבר המתלונן, לא הייתה תחילת האירוע אלא, המשכו של האירוע והמסקנה המסתברת היא שלפני ריצתו של הנאשם קדמה ככל הנראה תקיפה.

נוכח נתונים אלה, אני סבור שהנאשם עורר ספק סביר באשר לשאלה השנויה במחלוקת ועל פיה ביקשו הצדדים להכריע בתיק.

נוכח כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו מחמת הספק.

בפתח הכרעת הדין הנני מודיע, כי החלטתי לזכות את הנאשם מבצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

כתב האישום הנאשם מואשם בבצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש, בכך שביום 22/7/19 סמוך לשעה 18:30, צעד הנאשם ליד בית קפה ברח' מסדה בחיפה, כאשר באותה העת שהתה במסעדה גב' עדי ברייר (להלן: "המתלוננת") יחד עם שני כלביה.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה, שהנאשם בעט בכלבי המתלוננת מאחר וסבר שהכלבים שייכים לעדת תביעה 4, עמה הוא מסוכסך, בכדי ללמדה "לקח", והוסיפה שהנאשם תקף את המתלוננת וגרם לה לחבלה של ממש בשפתיה, על כן אין מדובר במעשה מידתי או סביר שנעשה על ידו, וביקשה לדחות את טענת ההגנה מן הצדק.

דיון והכרעה הנאשם אינו מואשם בכך שבעט בכלבה של המתלוננת, אלא בכך שהיכה בפניה וגרם לפציעתה בשפתה התחתונה.

...

לסיכום כל פרשת התביעה, כולל המסמכים שהוגשו, עולה בבירור, שמלבד לילך, איש מעדי התביעה לא ראה את רגע הפגיעה במתלוננת, וגם לילך העידה, שראתה את הנאשם מרים ידיו ולאחר מכן ראתה את פציעתה של המתלוננת.

שוכנעתי, שמרוב שלילך הייתה מעוניינת להאמין, שהנאשם תקף במתכוון את המתלוננת, היא שכנעה את עצמה שכך היה, ועדותה מעוררת למעלה מספק סביר, שמא אכן זה מה שהתרחש.

הנאשם עשה עליי רושם חיובי, של אדם לא אלים, שגם לאחר האירוע עם כלבי המתלוננת, הוא לא התכוון להגיב והחל לעזוב את המקום, עד ששמע את מילות העידוד לכלב, שאז חזר ובעט בו. שוכנעתי, שהנאשם לא תקף את המתלוננת, ושהמגע שהיה ביניהם נוצר בשל הדיפתו ע"י המתלוננת עצמה, וכי ייתכן ובמהלך ההדיפה נפצעה המתלוננת מידיו של הנאשם, מבלי שהתכוון לפגוע בה. סעיף 380 לחוק העונשין קובע, תחת הכותרת "תקיפה הגורמת חבלה": "התוקף חברו וגורם לו בכך חבלה של ממש, דינו - מאסר שלוש שנים." סעיף 378 לחוק העונשין מגדיר "תקיפה" כדלקמן: "המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה;" לאחר שעיינתי היטב בכל חומר הראיות שהוגש בתיק זה, ובכל העדויות שנשמעו בפניי, שוכנעתי, שהנאשם לא התכוון לפגוע במתלוננת, ופציעתה נגרמה לאחר שהיא הדפה את הנאשם, וכתוצאה מתנועה לא מכוונת של הנאשם בשל הדיפתו הנ"ל, התקיים מגע בין אחת מידיו לשפתה התחתונה של המתלוננת, שגרמה לפציעתה, על כן, לא עלה בידי המאשימה להוכיח כנדרש, שהנאשם תקף את המתלוננת וגרם לה חבלה, על כן הנני מורה על זיכוי הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

בהכרעת הדין נקבע כלהלן: "על פי הראיות שהונחו לפנינו, יש לקבוע כי בעת שהמתלונן עשה דרכו במעלה רחוב אגריפס בירושלים כשהוא דוחף עגלת אשפה, עצרו לידו ארבעת הנאשמים. אחד מהם פנה אל המתלונן ושאל אותו בעברית 'מה המצב?' ומשהשיב לו 'בסדר', פנה אליו נאשם נוסף ושאל 'מה אמרת?' ומשחזר המתלונן על תשובתו, התיז נאשם 2 לעבר פניו גז מדמיע, ומיד היתנפלו עליו הנאשמים הנוספים והיכו אותו מכות נמרצות בראשו, בגבו ובחלקים נוספים בגופו, תוך השמעת קללות וגידופים. בפרק זמן זה, עוד בטרם המתלונן נפל, החל נאשם 1 לידקור את המתלונן באמצעות סכין. עם נפילתו אל הקרקע המשיכו הנאשמים להכות את המתלונן ולבעוט בו, בעוד נאשם 1 ממשיך לידקור אותו בגבו, בחזהו ובמקומות נוספים בגופו. בסך הכול דקר נאשם 1 את המתלונן 10 פעמים. מעשי האלימות במתלונן ארכו כחצי דקה. שניות אחדות לפני תום הארוע היתרחק נאשם 4 מהמתלונן ומחבריו". בהכרעת הדין נדחתה טענת הנאשמים כי פעלו מתוך הגנה עצמית או כי המתלונן תרם בדרך כלשהיא להתרחשות הארוע, ונקבע כי מדובר בקרבן חף מפשע שנקלע למתקפתם של הארבעה.

בעיניין זה נקבע כלהלן: "לא מן הנמנע כי פרטים אלה לא התגבשו עד תום בתכניתם, וכי מבחינתם די היה בכך ש'ימצאו ערבי' ויכו בו מכות נמרצות. גיבוש תכנית עבריינית מפורטת אף אינו נידרש לשם הרשעת נאשמים כמבצעים בצוותא של עבירת אלימות. משכך אין לראות בפציעת המתלונן וגרימת חבלות חמורות בגופו משום סטייה מתכניתם או ביצוע עבירה נוספת בלתי צפויה על ידי חלקם. ואולם, אף אם נאשמים 4-2 קשרו קשר לתקוף בצוותא אדם ערבי כדי לגרום לו חבלה של ממש ולא למעלה מכך, אחראים הם לעבירה של גרימת חבלה חמורה, בנוכחות יותר מישניים שחברו יחד לבצוע העבירות האמורות, בהתאם להוראת סעיף 34א(א)(1) לחוק העונשין, זאת משאדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה של עבירה זו, בסטייה מתקבלת על הדעת מהתכנית המקורית האמורה. בעיניין זה דרך גרימת החבלה החמורה – באמצעות סכין או בלעדיה – אינה מכרעת." בנוסף לכך הורשע נאשם 1 בעבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בכך שבהפגנה שבה לקח חלק בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, שעות אחדות לפני ארוע הדקירה האמור, שבה הישתתפו כ-150 איש חלקם רעולי פנים, נשמעו קריאות "מוות לערבים", "נקמה" ועוד, והותקפו אנשי מישטרה באמצעות גז פלפל, בעיטות והשלכת חפצים עליהם –בעט נאשם 1 בשוטר ומשך מידיו מפגין אחר במטרה להכשיל את השוטר בתפקידו.

מדובר בסטודנט להנדסת ביניין, שעבד לפרנסתו במסעדה בסמוך למקום העבירה, ובגין הפגיעה הנפשית שנגרמה לו כתוצאה מהארוע, חדל מעבודה ומלימודים ותכניותיו לעתיד נגנזו.

...