בית המשפט המחוזי בחיפה
4 בפברואר 2013
ת"פ 5017-12 מדינת ישראל נ' עבאהרי(עציר)
בפני
כב' השופט אברהם אליקים
המאשימה
מדינת ישראל
הנאשם
סמיר עבאהרי (עציר) ת.ז. 023492853
הכרעת דין
מבוא
החלטתי לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו.
לנאשם מיוחסות עבירות חמורות, שתי עבירות של תקיפת קטין או חסר ישע-עבירה לפי סעיף 368ב(א) סיפה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-החוק), שתי עבירות שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק, ניסיון שוד- עבירה לפי סעיפים 402(ב)+403 סיפה לחוק, סחיטה באיומים- עבירה לפי סעיף 428 סיפה לחוק, עבירה של היזק בזדון-עבירה לפי סעיף 452 לחוק ואיומים-עבירה לפי 192 לחוק.
...
זה השלב להבהיר כי למשטרה היו מחדלי חקירה שונים ובטרם אתייחס אליהם אזכיר את המסגרת הנורמטיבית כפי שנקבעה למשל בפסק דינו של השופט א' דנציגר מיום 21.1.2013:
"גם בהתחשב בהלכה לפיה אין המאשימה מחויבת להציג לבית המשפט את "הראיה המקסימלית" כל עוד הניחה תשתית ראייתית מספקת להרשעה, סבורני כי על המשטרה לתפוס ראיות רבות ואיכותיות ככל שניתן על מנת שתונח לפני בית המשפט תשתית ראייתית מקיפה ממנה ניתן יהיה ללמוד על התמונה העובדתית לאשורה.
התיקון נעשה בשנת תשנ"ד, שנתיים לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת תשנ"ב. התפתחות משפטית זו מבססת את המסקנה שהכלל נגזר מכבוד האדם וחירותו.
בל נשכח, וליתר דיוק אין לשכוח, כי הספק הסביר נועד למקרה בו לאחר סיום הליך שמיעת הראיות ותהליך קביעת העובדות – המסקנה אינה ברורה.