על פי הנטען באישום השלישי, לבקשת פונטה, מילר, שהיה בעל אינטרסים עיסקיים בעיר אשקלון, נתן ביום 24.8.2015 לשמעוני, באמצעות פונטה, סך של 75,000 ₪ בקשר עם תפקידו הצבורי של שמעוני כראש העיר ובעד פעולות הקשורות בתפקיד זה. הכסף שימש את שמעוני לתשלום עבור הסכמי הפצוי.
(ד) התמורה - אשר לתמורה שניתנה טרם קבלת כספי השוחד, נקבע בהכרעת הדין כי מעורבותו האישית של שמעוני בנושא החתימה על ההיתר בסילו בינואר 2015, וכן היתנהלותו בכל הנוגע לפניית דוידי אליו ביחס לבקשה להיתר בפאר לעיבוי עמודים בפברואר 2015, מהוה התגייסות של שמעוני לקידום עינייני דוידי, בידיעת דוידי ובהבנתו, תוך יצירת מחוייבות מצד דוידי ומחוייבות מצד שמעוני, העולה כדי תמורה שיש לה זיקה למתת שניתנה על ידי דוידי חודשים ספורים לאחר מכן, בחודש מאי 2015 (סעיף 364 להכרעת הדין).
...
הקביעות המזכות בהכרעת הדין שזורות לאורך כל טיעוני ההגנה לצורך הדגשת הפער בין מה שיוחס לנאשם בכתב האישום לבין העבירות, האירועים והסכומים בהם בסופו של דבר הורשע.
כזכור, התביעה עתרה לקביעת שני מתחמי ענישה נפרדים אולם בהינתן האמור לעיל, אין בידי לקבל עמדה זו שכן עסקינן במובהק באירוע אחד לצורך קביעת מתחם העונש ההולם.
גם אם ניקח עמדה זו כנקודת מוצא מקובלת וראויה, ברור כי הגדלת סכום הגיוס הפסול ב- 100,000 ₪, אינה יכולה להצדיק קפיצת מדרגה משמעותית בחלק התחתון של המתחם, ודומה כי הצדדים לא חלקו על כך.
עמדתי על האופן בו יש להתייחס לעמדת התביעה ביחס לרף התחתון של מתחם העונש ההולם, שכן אני נכון להסכים עם מרבית טיעוניה ביחס לשיקולים המחייבים עמדה מעין זו, ואם אמרתי זאת - אמרתי כי אין בידי לקבל את עמדת ב"כ נאשם 4 לפיה יש להעמיד את תחתית המתחם על מאסר צופה פני עתיד.
מסקנה זו מתיישבת גם עם ההבחנה המתחייבת בשלב גזירת הדין בין עובד ציבור המבצע עבירה של הפרת אמונים לבין אזרח שאינו עובד ציבור המורשע בעבירה של הפרת אמונים מכוח דיני השותפות, ואסביר: העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין מכוונת, בעיקרה, לעובד הציבור, ומטילה עליו חובה להימנע מעשיית מעשים שיש בהם משום מרמה או הפרת אמונים הפוגעים בציבור.
