הכרעת דין: זיכוי מחמת הספק בעבירת נהיגה בשכרות

בית המשפט המחוזי זיכה את המערער מחמת הספק מעבירות של נהיגה בשיכרות ונהיגה במהירות העולה על המותר.

עם זאת, בדיקה זו נערכה למערער ארבע שעות לאחר התאונה; ובית המשפט המחוזי קבע בהכרעת הדין שקיים ספק סביר שמא אחוז האלכוהול בגופו עלה בעקבות שתיית משקה אלכוהולי לאחר התאונה, כגירסתו של המערער, וכי במצב דברים זה לא ניתן להרשיעו בנהיגה בשיכרות ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.

...

לעומת זאת, כפי שעולה מהתסקיר המעודכן, "הוא מעמיק כיום את בחינת אחריותו לעבירות שביצע. התרשמנו כי במסגרת מאסרו הוא מצוי בתהליך של מעבר מהשלכת האחריות על אחרים להתבוננות עצמית...". בדיון שנערך לפנינו טענה ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הערעור, וכי העונש שהושת על המערער הוא ראוי בהתחשב במכלול נסיבות המקרה.

סיכומו של דבר עד כה – בהתאם לעקרון ההלימה ולעקרון אחידות הענישה, ראשיתו של הליך גזירת העונש הוא בקביעת מתחם העונש ההולם המשקף את מעשה העבירה, ובשלב הבא נקבע עונשו האינדיבידואלי של הנאשם בגדרי המתחם ותוך התחשבות בין היתר בנסיבותיו האישיות.

בהינתן כלל נסיבות העניין, מצאנו כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 3 שנות מאסר בפועל.

סוף דבר התוצאה היא שהערעור מתקבל, ועונש המאסר בפועל שהושת על המערער יעמוד על 3 שנים בניכוי ימי מעצרו.

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה פל"א 8514-03-17 מדינת ישראל נ' מרציאנו בפני כבוד השופטת מגי כהן בעיניין: מדינת ישראל המאשימה יוגב מרציאנו הנאשמים הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק בעבירת השכרות לפי סעיף 62(3) וסעיף 64 ב לפקודת התעבורה ומרשיעה את הנאשם בעבירה של אי ציות לתמרור 302 לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בהיותו שיכור, בכך שבדגימת שתן שניטלה מהנאשם נמצא בגופו חומרים של סם מסוכן מסוג MDMA ו/או חומרים של תוצר חילוף, עבירה לפי סעיף 62 (3) וסעיף 64 ב לפקודת התעבורה וכן עבירה של אי ציות לתמרור 302 בצומת (עצור וזכות קדימה), עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

...

המידע המודיעיני המתועד בדוחות הפעולה שפורטו לעיל ,המדובר במידע מפורט כולל פרטי הנאשם, תמונה, סוג רכב ובכך עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה וכך אני קובעת.

לו הייתה מעוניינת ב"כ הנאשם לקבל את כל המידע יכלה להגיש בקשה לבית המשפט להסרת חיסיון, אולם ב"כ הנאשם בחרה שלא לעשות כן. נאמר ברע"פ 6291/12 "אטישקין נ' מדינת ישראל "(פורסם בנבו, 19/12/12), "בנסיבות אלה , משלא הוגשה בקשה לגילוי ראיה ולא נעשתה כל פעולה לצורך הסרת החיסיון, רואים את ההגנה כמי שזנחה את טענותיה בעניין זה". מכל הנימוקים הנ"ל הנני קובעת כי קיים חשד סביר לדרישת בדיקת שתן.

הודעה על מטרת הבדיקה והסכמתו של הנאשם ליתן בדיקת שתן- אני דוחה את טענת הסניגורית לפיה, בענייננו, לא הייתה הסכמה מדעת, לא הוסברה לנאשם זכותו לסרב לחיפוש ולא הוסברה לו מטרת הבדיקה.

בת/9 שערך השוטר יוסי אליהו בתאריך ה22.3.17 , יום לאחר האירוע ורישום דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ציין השוטר כי שכח לסמן איקס כי מטרת הבדיקה הינה לשם איתור סמים או תוצרי חילוף של חומרים של סמים בגופו אך ציין כי טרם מתן דגימת השתן אמר לנאשם כי הוא דורש ממנו לתת בדיקת שתן עקב חשד לנהיגה תחת שכרות וכי סירוב של הנאשם לתת שתן יתפרש כנהיגה תחת שכרות וציין כי הוסבר לנאשם משמעות הבדיקה וזכותו לסרב, הנאשם הבין את דבריו של השוטר, הביע הסכמה וחתם על כך. הנני מקבלת את האמור במזכר מאחר ומדובר במזכר שנערך יום לאחר האירוע, כלומר סמוך לאירוע, העד הסביר בחקירתו כי היה זה הפעם הראשונה שביצע אכיפה בשכרות ולא הכיר את הטופס (עמ' 19 ש'12-32).

בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה פ"ל 4044-06-16 מדינת ישראל נ' זריהון בפני כבוד השופטת רות רז בעיניין: מדינת ישראל המאשימה וואסו זריהון הנאשמים הכרעת דין

מכאן שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק מבצוע עבירה של נהיגה בשיכרות.

...

שוכנעתי כי ע.ת.1 העביר את כל הסרטונים שצילם לע.ת.2 באמצעות ווטסאפ.

אדגיש כי גם אם נפל פגם בהליך העברת הסרטונים - בשרשרת העברת הראיה, עדיין יש לתת לסרטונים משקל ראייתי משמעותי שכן מצפיה בהם ניתן להגיע למסקנה כי לא נעשה בהם שינוי או שיבוש וגם ב"כ הנאשם לא טען כי הסרטונים שובשו.

לאור כל האמור לעיל, אזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

<#2#> הכרעת דין הנאשם זכאי מחמת הספק מעבירה של נהיגה בשיכרות.

בנסיבות אלה, לא הוכח מעבר לספק סביר כי תוצאת בדיקת המעבדה משקפת את רמת האלכוהול בגופו של הנאשם בזמן התאונה ועל כן יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירה של נהיגה בשיכרות.

...

לפיכך, שוכנעתי כי הנאשם שתה כמות גדולה של בירה לפני אירוע התאונה.

אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, התנהגות הגורמת נזק בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל ואת טיעוני הצדדים לעונש, לא מצאתי מקום להשית על הנאשם רכיב של מאסר בפועל ואסתפק בתקופת המעצר למשך 14 יום שריצה הנאשם.

בית משפט השלום בקריית גת ת"פ 22100-07-16 מדינת ישראל נ' פרץ תיק חצוני: 292783/2016 בפני כב' סגנית הנשיאה, השופטת נגה שמואלי מאייר המאשימה מדינת ישראל באמצעות תביעות לכיש ע"י ב"כ עוה"ד שני אסלן נ ג ד הנאשם ניסים פרץ – נוכח ע"י ב"כ עוה"ד איתן פרידמן - נוכח הכרעת דין

ראשית דברים יצוין כי מצאתי לזכות מחמת הספק את הנאשם מעבירת הנהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש),תשכ"א-1961.

...

סיכומו של דבר, מהתרחשות זו עולה כי, הנאשם היה מודע לכך שתומר הוא שוטר כמו גם לסיבת עיכובו ולכן השוטר פעל בהתאם להוראות החוק ולא הייתה מוטלת עליו החובה להסביר לנאשם את סיבת העיכוב; לחילופין, נסיבות ביצוע העבירה הנוספת על ידי הנאשם, כמו גם התנגדותו לעיכוב הנן נסיבות בגינן נמנע מהשוטר תומר להודיע לנאשם על סבת עיכובו הראשוני (חרף העובדה כי כאמור לא הייתה מוטלת עליו חובה מעין זו); בשעה שהנאשם המשיך להתנגד לעיכובו, ואף היה מודע לכך שהדברים יובילו למעצרו, ובשעה שהוסיף חטא על פשע, בכך שהפריע למהלך מעצרו ותקף את השוטר, במצב דברים זה, ברי כי קמה לשוטר סמכות מעצר שאת הסיבה בגינה הודיע לנאשם בהקדם האפשרי ולאחר שחלפו הנסיבות שמנעו ממנו להודיע לו את סבת עיכובו הראשוני; השוטר תומר עמד בחובה המוטלת עליו והודיע לנאשם את סבת המעצר עוד בטרם הגעתם לתחנה (אם כי גם כאן יצוין שהנאשם היה מודע היטב לסבת מעצרו); הנאשם התנגד הן לעיכובו והן למעצרו (כשהדברים אף עולים בקנה אחד עם דבריו של הנאשם במשטרה (ת/10 שורות 20-21)).

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי אף לייחס לנאשם את העובדה המיוחסת לו בסעיפים 1 ו-14 לכתב האישום לפיה, הלה היה נתון תחת השפעת משקה משכר.

לסיכום נקודה זו, ולאחר שנמצא כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי הנאשם אכן נהג בשכרות, מצאתי לזכותו מחמת הספק מעבירה זו. סוף דבר בסיכומם של דברים, הריני מרשיעה את הנאשם בעבירת האיומים (מושא סעיף 3 לכתב האישום); בעבירת התקיפה סתם (מושא סעיף 7 לכתב האישום) ; בעבירת ההיזק לרכוש במזיד (מושא סעיפים 5, 6 ו-10 לכתב האישום); בעבירת החזקת הסכין שלא למטרה כשרה (מושא סעיף 15 לכתב האישום); בעבירת ההפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ובעבירת תקיפת השוטר בעת מילוי תפקידו (מושא סעיף 16 ו-17 לכתב האישום).