הכרעת דין: זיוף שטר כסף וקשירת קשר לביצוע פשע

שני אישומים ייחסו למבקש ביצוע של עבירות זיוף שטרות כסף ומטבעות (להלן: כסף מזויף) - עבירות לפי סעיפים: 462 ו-477 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) ועבירה של קשירת קשר לבצוע פשע של מכירת ציוד לזיוף כסף (עבירה לפי סעיפים: 499(א)(1) ו-477(2) לחוק העונשין).

וכן: "אם לסכם את הדברים עד כה, לא מצאנו כל ממש בעירעור כנגד הכרעת הדין, ולא ראינו כל הצדקה לבקשתו של המערער לאפשר לו חזרה מהודייה כמשמעותה בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ובודאי שאין במקרה שבפנינו כלל וכלל נימוקים מיוחדים שיהא בהם כדי להצדיק חזרה מהודייה" (ההדגשות שלי – ח"מ).

לאור האמור, בנסיבות המתוארות ומבלי צורך להכריע במישור הנורמאטיבי-עיקרוני, איזו מן הפרשנויות שהוצעו לעיל מגשימה באופן מיטבי את תכליתו של התנאי, נשוא התיק הישן, מתעורר ספק האם לנוכח נוסח התנאי: "עבירת רכוש מסוג כלשהוא", שהוטל בגין עבירה של החזקת נכסים שהושגו בפשע, היה על המערער להבינו בפרשנותו הרחבה, כפי שזו נטענה על ידי המשיבה.

...

לאור כל האמור לעיל – אציע לחברי להפחית מעונשו של המערער שישה חודשי מאסר שהופעלו כנגדו לריצוי במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו במסגרת תיק זה, כך שירצה בסך הכל עונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

אני מצטרף גם לדעתו של חברי כי יש לקבל את הערעור לגבי הפעלת המאסר המותנה, נוכח הספק אם עבירות הזיוף בהן הורשע המערער על פי סעיפים 462 ו-477 בפרק י"ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), נכללות בגדר עבירות הרכוש המנויות בפרק י"א לחוק העונשין.

בנוסף לכך, אף אני סבורה כי תפקידו של בית המשפט בעיצובו של הסדר הטיעון צריך להיות מוגבל, אך כחברי השופט י' עמית אני מבקשת שלא להידרש לפרטיה של סוגיה זו, ומסתפקת בהסכמה לכך שאל לבית המשפט להודיע לצדדים באופן חד-צדדי וקודם לגיבושו של הסדר הטיעון מהו העונש שיהיה צפוי לנאשם.

במסגרת הכרעת הדין הרשעתי את הנאשם במיוחס לו באישום השלישי לפיו זייף ו/או ניפק שטרות כסף מזויפים בכוונה להונות וכי חומרים לזיוף שטרות הוחזקו בעיסקו וברכבו.

· ע"פ (חי') 28456-10-12 דזשנוילי נ' מדינת ישראל (13.1.2013), במקרה זה נגזרו על המערער בבית משפט השלום 24 חודשי מאסר והופעל מאסר מותנה בעיניינו לאחר שהודה והורשע בעבירות של זיוף שטר כסף, זיוף מטבע פשוטה, קשירת קשר לבצוע פשע, עבירה בנשק והחזקת מכשירי פריצה.

...

אינני מקבלת את טענת ב"כ הנאשם לפיה הודה הנאשם למן ההתחלה באופן חלקי.

בראי כל האמור לעיל, מצאתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 30/7/14 ועד 2/9/14.

אני מורה על חילוט המוצגים המתוארים בסעיפים 1.

(נאשם 2) העובדות כתב האישום, הסדר הטיעון והשתלשלות העניינים העובדתית הנאשם, בני ניסימוב (להלן: הנאשם, נאשם 2[footnoteRef:1], או ניסימוב) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של זיוף שטר כסף לפי ס' 462 (1) ו – (2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק, או חוק העונשין), וקשירת קשר לבצוע פשע לפי סעיף 499 (א) לחוק.

דיון והכרעה: ניסימוב שעבר עבירות חמורות בשנת 2016 אינו אותו ניסימוב שדינו נגזר היום איחזור על דברים שקבעתי ביחס לליפשיץ, חברו של ניסימוב, כדלקמן: "טרם דיון לגופו של עניין, ראיתי להבהיר כי הכלל הוא שאדם שקושר קשר עם אחרים, קשר מתוכנן היטב, לזייף סך של 600,000 דולר, באיכות משובחת, על כל ההשלכות החמורות הנגזרות מכך, הרי - שפניו מועדות אל בית האסורים, ולשם בלבד.

...

עם זאת, החלטתי שלא לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, ותחת זאת להשית עליו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

גם בפן זה: ניסימוב, האב לארבעה, אינו אותו פוחז עובר חוק שחיפש דרכים קלות, מהירות ובלתי חוקיות "לעשות כסף". מסקנתי לפיה יש להימנע מהשתת מאסר בפועל על ניסימוב, עולה בקנה אחד גם עם המלצות דוח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (דוח ועדת דורנר, 2015); כך נקבע שם: "הרתעה – על אף שבמשך השנים ההרתעה תפסה מקום מרכזי במערך השיקולים המנחים את בתי המשפט בגזירת העונש, מרבית המחקרים שבחנו סוגיה זו לא מצאו קשר בין החמרה ברמות הענישה לבין קידום הרתעה אישית או כללית. בעוד שהגדלת הסיכוי להיתפס מגבירה את ההרתעה, לחומרת העונש אין, במרבית המקרים, השפעה מובהקת כזו. על כן, מרכז הכובד ביצירת הרתעה אפקטיבית מוסט בשנים האחרונות במדינות המערב מהחמרת הענישה להגברת סיכויי התפיסה באמצעים שונים כגון חיזוק מוקדי שיטור עירוני. לאור זאת, אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר.

זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים "להקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך.

המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 28.4.98 בע"פ 273/97 שניתן על ידי כבוד השופטים אבן ארי, בר אופיר, אחיטוב בשם המבקש: עו"ד אורי בר עוז בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין החלטה נגד המבקש וחמישה אחרים הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב - יפו בגין זיוף שטרי כסף, קשירת קשר לבצוע פשע, החזקת שטרי כסף מזויפים וניפוק שטרי כסף מזויפים, עבירות לפי סעיפים 462(1) + 26(1), 499(1) + 462(1), 462(2) ו - 462(1) לחוק העונשין תשל"ז1977-.

מטעמי חסיון הופרד משפטו של המבקש בשלב פרשת ההגנה ממשפטם של האחרים, ואוחד מחדש בשלב מתן הכרעת הדין.

...

ביום 16.7.95 רשם השופט המלומד על גבי הצו: "אני מאשר כי ב - 19/4/95 אשרתי לסנ"צ זיו להפעיל האזנה למספר הטלפון שהוחלף והוא 08-223560 שהוא הטלפון החדש של המבוקש". המבקש לא טען טענה כלשהי באשר לקבילות הקלטות והתמלילים בשום שלב בדיון בבית משפט השלום, וטענה זו הועלתה על ידו לראשונה בבית המשפט המחוזי.

דין הטענה להידחות.

לפנים מן הדרוש: לדברי בית המשפט המחוזי, "נראה כי הנושא הזה כלל לא הועלה לפני בית המשפט קמא, (ו)חזקה על בית המשפט קמא כי במידה והסניגור דאז היה מבקש להציג שאלות הבהרה לעד - כי ביהמ"ש קמא היה נעתר לכך במסגרת סבירה. משלא פעל הסנגור דאז בדרך זו, הרי ערכאת הערעור לא תתערב בכך". די בדברים האמורים כדי לדחות את טענת המבקש בעניין זה גם לגופה.

בית המשפט המחוזי ב תל אביב - יפו תפ 40030/05 מדינת ישראל אברהם רימון הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים אשר מייחסים לנאשם את ביצוע העבירות הבאות: א.שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (מרמה בנסיבות מחמירות)-עבירה לפי סעיף 499(א)(1) יחד עם סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

הודעת עו"ד דורון כהן, סיפר כי חתימתו וחותמתו כעורך דין זוייפו על גבי שטר משכנתא ראשונה שנימסר לטאבו ברחובות, הוא לא חתם על טופס זה. עו"ד כהן ציין כי הוא מכיר את הנאשם היכרות מעמיקה, שכן, עו"ד כהן ייצג את הנאשם לפני 6 שנים במשך תקופה ארוכה.

ג.בתיק זה על אף ריבויים של האישומים כנגד הנאשם, לא הוצגה שום ראייה ישירה לפיה היה זה הנאשם שזייף את תעודת הזהות או שידע שאותם שטרי כסף שבחזקתו מזוייפים הם (האישום השני), או שהיה זה הנאשם שהגה ויזם את הארועים נשוא האישום השלישי אף שהוא נכח במפגשים עם מוכרי הדירה, והתייצב עם קוני הדירה הלכאוריים במשרדו של עורך הדין בעת חתימת החוזה ובהמשך, פנה לבנק למשכנתא, קיבל לידיו את השיק על סך של יותר ממליון ש"ח, ביקש לקבל לידיו שני שיקים נוספים (נשוא האישום השלישי) ולא הוצגה כל ראייה לפיה היה זה הנאשם אשר זייף בין בעצמו ובין באמצעות אחרים את הרישום בפנקס רישום מקרקעין בכל הנוגע למחיקת הערת אזהרה שהיתה רשומה על שמו של עו"ד פפר, או שפעל בעצמו לנטילת אותם כספי תמורה, או ששלשל לכיסו את אותם 100,000 ש"ח (הכל כמפורט באישום הראשון) – אך יחד עם כל אלה, ואף שלא הוצגה לביהמ"ש אף ראייה ישירה – הרי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן שבו ביהמ"ש התרשם מהראיות הנסיבתיות שהוגשו ע"י המאשימה, כראיות שתומכות בטענות המאשימה וקושרות את הנאשם קשר ישיר ובלתי תלוי באישומים המיוחסים לו. לא לעתים קרובות יש לביהמ"ש הזדמנות לקבוע שראיות נסיבתיות, כפי שהוצגו בפניי, הן לא בעוצמה פחותה מראיות ישירות, אף שלעולם ראייה ישירה היא ראייה עדיפה על פני ראייה נסיבתית.

...

למרבה הצער, כפי שקבעתי, אין בידי לקבל את הסבריו אלה של הנאשם, שהם הסברים שסותרים את חומר הראיות שהוצג בפני, ואף סותרים את המצג שניסה הנאשם לשכנע באמצעותו את ביהמ"ש. 7.

בסיכומו של דבר, הגירסה אותה הציג הנאשם היא גירסה שרחוקה מלשקף את מצב הדברים הנכון והאמתי, כאשר הנאשם טרח פעם אחר פעם להרחיק את עצמו מאור הזרקורים, לערב אחרים בשלב הקריטי בו היה נדרש למסור פרטיו ולהיקשר חוזית לעיסקה, כאשר גם באישום השלישי טרח הנאשם להרחיק עצמו ברגע האחרון ממעורבות ישירה בעיסקה, כאשר הביא למפגש במשרד עורך הדין בני זוג שזהותם מזוייפת ובדויה והציגם כבני משפחתו וביקש ממוכרי הדירה לקשור את החוזה בינם לבין אותם בני זוג ולא בינם לבינו, כל זאת בניגוד להסכמה הראשונית והברורה בין הצדדים.

סופו של דבר, מצאתי להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בשלושת האישומים, הכל כמפורט בכתב האישום.