רקע
נאשם 1 יוסף מזרחי (להלן: "הנאשם") הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מפורטת מיום 27.11.22 בשלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצרוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה"), עבירת קשירת קשר לסחר בנשק, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") בצרוף סעיף 144(ב2) לחוק, שתי עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א) לחוק, בצרוף סעיף 13 וסעיף 19א לפקודה, עבירת סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק ועבירת נשיאת נשק ותחמושת, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק.
הענישה הנוהגת ביחס לעבירות הסמים בגינן הורשע הנאשם, משתנה ממקרה למקרה והיא תלויה בסוג הסם, בכמות שנמכרה, בגובה התמורה שהתקבלה בעדו, מחלקו של הנאשם במסכת העבריינית הכוללת, בהישנות המקרים ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שניתן ללמוד מהפסיקה שלהלן:
בע"פ 1965/20 כרים בדוואי נ' מדינת ישראל (11.6.20), נדון עניינו של מי שהורשע על פי הודאתו, בעבירת סיוע לסחר בסם מסוכן ובעבירת סחר בסם מסוכן, בשל שתי עיסקאות למכירת סמים לסוכן משטרתי, האחת סיוע למכירת 39.62 גר' קוקאין תמורת 15,200 ₪, והשנייה מכירת 29.98 גר' קוקאין תמורת 11,400 ₪.
...
רבות נאמר על חומרתן של עבירות הסמים, בהן נדחות הנסיבות האישיות מפני האינטרס הציבורי, וכי על בית המשפט להילחם בתופעה הקשה של נגע הסמים, ולהרתיע את היחיד והרבים מפני עבירות אלה, כך למשל בע"פ 1987/15 דרורי נ' מדינת ישראל (17.8.15): "על חומרתן של עבירות סחר והפצה של סמים מסוכנים ועל הצורך להיאבק בהן באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה עמד בית משפט זה לא אחת, תוך הדגשה שבעבירות אלה יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים".
כך גם הדברים שנאמרו מפי בית המשפט העליון בע"פ 4522/18 מדינת ישראל נגד אסאבן (1.11.18) בהתייחסו לעבירות סחר בסמים לחומרתן ולנזקיהן, יפים לעניינינו: "בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתן של עבירות הסמים, ובפרט עבירת הסחר בסמים. חומרה זו נובעת, בין היתר, מנזקיהם הקשים של הסמים – במיוחד כך לגבי סמים המוגדרים 'קשים' – הן למשתמשים, הן לסביבתם (ע"פ 7952/15 מדינת ישראל נ' שץ [פורסם בנבו] (15.2.2016) (להלן: עניין שץ); ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' גומז-קרדוסו, פ"ד נא(3) 769 (1997)). לפיכך נפסק לא אחת כי עבירות אלו מחייבות מענה החלטי על דרך של ענישה מחמירה ומרתיעה (ראו ע"פ 8988/16 בן סימון נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (8.3.2017); ע"פ 5953/13 מדינת ישראל נ' דוידי, [פורסם בנבו] פסקה 17 (6.7.2014) (להלן: עניין דוידי)). כבר צוין כי הענישה בעבירות סמים מאופיינת בשונות רבה, נוכח "האינדיבידואליות בענישה והייחודיות של המקרים השונים" (ע"פ 3931/13 באום נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.6.2014) (להלן: עניין באום)) במסגרת זו יש ליחס משקל גם לסוג הסם ולכמותו".
לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, את נסיבות ביצוען, את חלקו של הנאשם בעבירות, וכן נתתי דעתי למדיניות הענישה הנהוגה, ולמגמת ההחמרה הנוספת מהעת האחרונה בפסקי הדין של בית המשפט העליון, כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם, נע בין 4 לבין 8 שנות מאסר בפועל.
בהתחשב בכל השיקולים המנויים לעיל, לחומרה ולקולה, הנני גוזרת על הנאשם עונש ברף הבינוני כדלקמן:
א. 5.5 שנות מאסר מיום מעצרו.