הכרעת דין: הרשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג

כתב האישום, הכרעת הדין והשתלשלות העניינים בתיק הנאשם הורשע על-פי הודאתו ב-איומים, בהתאם לסעיף 192 ל-חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג, בהתאם לסעיפים 380 ו-382(ג) ל-חוק העונשין ו-תקיפת בת זוג, בהתאם לסעיפים 379 ו-382(ב) ל-חוק העונשין.

עולה מהמקובץ, כי עבירות אלימות בכלל ואלימות כלפי בת זוג שגרמה לחבלה חמורה בפרט, הן עבירות אשר קשה להלום ביטול הרשעה בעטין, מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים.

...

משכך אתייחס במאוחד לאמות המידה ואבני הבוחן בהן התחשבתי בקביעת מתחמי העונש ההולמים בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין: מקובלת עליי טענת ב"כ המאשימה כי במעשיו בשני האירועים פגע הנאשם בערכים המוגנים של שמירה על שלמות הגוף, הכבוד, הביטחון האישי, שלוות הנפש ושלמות התא המשפחתי.

בהקשר זה מקובלת עליי גם טענת ב"כ המאשימה, כי בהינתן התקיפה הקודמת, גם לא מדובר באירוע חד פעמי.

אמנם קיימים מקרים בהם בתי המשפט הורו על ביטול הרשעה מבלי שהוכחה פגיעה קונקרטית בתעסוקה – אולם מקרים אלו נדירים ונפסק לא אחת, כי הם מתאימים לאותם מקרים בהם סוג העבירה לא מחייב הותרת ההרשעה על כנה וכאשר הליך הטיפול והשיקום היה משמעותי מזה שלפניי, ונקבע כי במקרים אלו ניתן היה להיעזר ב-"מקבילית הכוחות". כך קבע כב' הש' דנינו ב-עפ"ג (ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) "ככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי". כך קבע גם כב' הש' ברסלר גונן ב- עפ"ג (ב"ש) 27326-12-21 קיזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) "ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, כך יידרשו נימוקים אישיים משמעותיים ביותר ומטבע הדברים יקשה על ההגנה להוכיח כי הפגיעה הנובעת מההרשעה אינה מדתית". יישום ההלכות בתיק שלפני מוביל למסקנה, כי בהינתן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים וחומרת מעשיו – יש צורך בהוכחת פגיעה קונקרטית משמעותית.

אולם, בהינתן הירתמות הנאשם להליך הטיפול, המוטיבציה שהביע, הטיפול שעבר, כמו גם נסיבותיו האישיות המורכבות, הצורך לעודד את הנאשם להמשיך בהליך הטיפול והתרשמות שירות המבחן, כי המשך הטיפול יוביל להפחתת הסיכון להישנות עבירות מצידו – כל אלו מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהורות על השתת מאסר ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולהורות על חפיפה מלאה של העונשים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, משלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשיןמיום 10.7.2012 – אך מצאתי כי יש למקם את הנאשם ברף התחתון של כל אחד מהמתחמים שקבעתי ולחפוף באופן מלא את העונשים – אני רואה לנכון לגזור על הנאשם עונש כולל לשני האירועים, תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת.

משכפר הנאשם בעובדות כתב האישום, ולאחר שמיעת הראיות בתיק שהתנהלו על פני מספר רב של ישיבות , ניתנה ביום 20.01.2016 הכרעת דין בעיניינו ובמסגרתה הורשע הנאשם בבצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב"כ המאשימה טען כי לחובת הנאשם הרשעה אחת קודמת משנת 2005 בגין אלימות כלפי בת זוג (ת/19 ).

מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפצוי על הנזק שניגרם בשלה – לא מצאתי בדברי המתלונן ובת זוגו שהעידו לזכות הנאשם במסגרת הראיות לעונש כי הנאשם פיצה המתלונן על החבלות הקשות שנגרמו לו, על שהטריח אותו למתן עדות בבית המשפט ועל עוגמת הנפש הרבה שנגרמו למתלונן ובת זוגו כפי שניתן היה להתרשם מעדותם בבית המשפט במהלך שמיעת הראיות בתיק.

...

לנוכח הערכים החברתיים המוגנים בהם פגע הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, בנסיבות ביצוע העבירה , הנזק שנגרם, אשמו של הנאשם ,מצבו הכלכלי ובמדיניות הענישה הנהוגה - אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, הינו החל מאסר מותנה ועד ל-8 חודשי מאסר בפועל, קנס הנע בין 1000 ועד 10,000 ש"ח, חתימה על התחייבות כספית ופיצוי למתלונן הנע בין 1000 ועד 10,000 ₪.

התמונה המתקבלת ממכלול הראיות שנשמעו בפני בית המשפט הינה של התנהגות בריונית ומקוממת.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות.

הכרעת הדין וההרשעה הנאשם הורשע, לאחר שמיעת עדים והצגת ראיות, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

...

מכל המקובץ, באתי למסקנה כי העונש ההולם לעבירת תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות ביצועה במקרה דנא, נתחם במשרעת שבין 8 ל-30 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה מרתיעה וענישה כלכלית.

לא שוכנעתי כי נסיבות חייו של הנאשם השפיעו על ביצוע מעשה העבירה, כפי שפירטתי באריכות בהכרעת הדין.

 כאמור, במקרה דנן, איזון כלל השיקולים הובילני למסקנה כי לא ניתן להסתפק בענישה כה מקלה, כפי המלצת שרות המבחן, נוכח אופי העבירה, ובעיקר נסיבות ביצועה והתנהלותו הכוללת של הנאשם.

כתב האישום, הכרעת הדין, הסדר הטיעון והשתלשלות העניינים בתיק ביום 7.2.21 הוצג הסדר טיעון במסגרתו, לאחר שחזר מכפירתו, הורשע הנאשם על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום), ב-תקיפה סתם בהתאם לסעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין).

כל מקרה לנסיבותיו, אך מחלק מהפסיקה ניתן לגזור אמת מידה עונשית רלוואנטית לענייננו, כדלהלן - רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה עירעורו של מי שהורשע בבצוע שלוש עבירות של תקיפה סתם כלפי בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪, לאחר שנקבע כי מיתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, בצרוף פיצוי למתלוננת.

...

כל מקרה לנסיבותיו, אך מחלק מהפסיקה ניתן לגזור אמת מידה עונשית רלוונטית לענייננו, כדלהלן - רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה ערעורו של מי שהורשע בביצוע שלוש עבירות של תקיפה סתם כלפי בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪, לאחר שנקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, בצירוף פיצוי למתלוננת.

המסקנה מהאמור לעיל, היא כי קיים סיכון משמעותי לציבור מהארכת המאסר המותנה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי אין מקום לחרוג מהעונש ההולם משיקולי שיקום, כי אין הצדקה שלא להפעיל המאסר המותנה ואין מקום להאריכו שוב.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם הורשע, בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

דיון והכרעה קביעת מיתחם הענישה הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו הם זכות המתלוננת לשלמות גופה ונפשה, כמו גם לבטחונה האישי בדלת אמות ביתה מידי בן זוגה.

ערעור שהגיש הנאשם על הכרעת הדין וגזר הדין נדחו, וכך גם בקשת רשות.

...

ואולם, אני סבורה שהותרת הרשעת הנאשם על כנה מתבקשת לנוכח חומרת המעשים שביצע, ההסלמה שלהם, וביצועם בכיכר העיר, ללא כל מורא, כמו גם בשל תוצאותיהם ופוטנציאל הסיכון שלהם.

לאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, בשים לב לחומרת העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת בנסיבותיהן, מצאתי לנכון לאמץ את מתחם העונש לו עתרה המאשימה, ואני קובעת כי זה חל ממספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 15 חודשים.

אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים, אותם יישא הנאשם בעבודות שירות.